הערות וביאורים · 2101–2160
2101עשרה קבים – כלו' הרבה מדות.
2102תשעה נטלו עבדים – שרוב עבדים שטופים בשינה.
2103בהפקירא – בלא עול מוסר ודרך־ארץ.
2105יהא בנדוי – בחרם, על שמזלזל בישראל.
2107אין עומדין עליהם בשורה – לאחר מותם, כדרך המנחמים בשאר אבלים.
2108לאנפילון – חדר פנימי מחדרי הבית.
2109לטרקלין – החדר הגדול והמרווח שבבית.
2110שאתם נכוים בפושרין – במים חמים קצת; כלו' שמבינים אתם ברמז קל.
2111לכשרים – לבני אדם ישרים שאינם עבדים.
2112ואנוהו – דורש מלשון אני והוא; כלו' אעשה עצמי כמותו להדבק בדרכיו.
2114ונתן לך רחמים וגו' – כלו' אם יהיו לך רחמים על אחרים ירחם הוא עליך.
2121עם דמדומי חמה – בין השמשות.
2122זה הוא אבא־תחנה החסיד – וחלל שבת.
2123הזריח הקב"ה את החמה – שלא יצטער על חלול שבת.
2129במקום אכזרי – במקום שהוא צריך להיות אכזרי.
2131צער בעלי חיים – אסור צער בעלי חיים.
2132יסוריו של רבי – עי' ח"ב, עמוד רב, סי' רצ.
2138שוהה אכילתו וכו' – ואינה מתעכלת לגמרי עד שלשה ימים, ונמצא שבע קצת.
2140משח אודניה וכו' – כלו' זורק לו חתיכה קטנה כמדת אזנו ומכה אותו מיד במקל, שלא יהא מרגילו אצלו.
2142ואניני הדעת – מפונקים וחלושים.
2149וירא אליו ה' וגו' – שהיה אברהם חולה מן המילה ובא הקב"ה לבקרו.
2151ויברך אלהים את יצחק – נחמו על אביו וברכו ברכת אבלים.
2154ונוטלים בזרוע – חומסין בכח את ממונו.
2156לרעבו של יעקב – תתנו צדקה להאכיל את הרעבים מישראל.
2158כפאם וכו' – הכריחם להתמנות ראשי צבור, כדי שיתנו צדקה ויפטרו בזכות זו מן המס.
2159משל מי נוציא? – מהיכן נטול ממון להוצאות צרכי צבור.
2160ונשלם לכם – מה שהוצאתם משל עצמכם.