הערות וביאורים · 1618–1677
1618וארעא וכו' – וארץ ישראל לזועה.
1620לוהטי זבול – שרפי רקיע.
1624מטטרון – הוא שר הפנים.
1625פמליא של מעלה – כתות מלאכים ושרפים שלפני כסא הכבוד.
1630ויקרא כ"ו, ט, יא – יב.
1632ארגונות – בגדי ארגמן.
1634מונין – (מל' "וגֵר לא תונה" – שמ' כ"ב כ) – מכעיסים ומרעימים.
1637שני בני היצהר – דרש על משה ואהרן, משה המושח ואהרן הנמשח.
1641שיר השירים ב', ח. מדלג על ההרים – כלו' מדלג על מעשיהם הרעים של
הבנים הזכות ההרים, הם האבות, עדה"כ "שמעו הרים את ריב ה' " (מיכה ו',
ב); וכנראה דרש "הרים" מל' "הורים".
1645לקדושים אשר בארץ – כלו' האבות שמתו.
1647שמטה – רז"ו משער שצ"ל "שמָשה" כלשון הכתוב "ההרים ימושו".
1648לכו והדבקו בחסד – כלו' צפּוּ לרחמי שמים ולחסדו.
1652ירמיה י"א, טז. המזמתה – במזיד משמע.
1654ירמיה י"א, טז. ובשר קדש יעברו – כלו' בטלו את המילה.
1655ירמיה י"א, טז. כי רעתכי וגו' – שמחים הם במעשיהם הרעים.
1657אחריתו בסופו – עיקר החשיבות שבו בסופו, בשמן שהוא נותן.
1660צא עשרים – הוצא עשרים שנה, שעד עשרים אין אדם בר־עונשים בידי
שמים.
1666תלה עיניו – נשא עיניו.
1669לאברי לא גליתי – כלו' לפה ולאוזן, שלא גליתיו בפי לשום בריה.
1670תפח עצמם – לשון קללה, תפחנה עצמותם.
1671מחשבי קצין – מבקשי חשבונות הקץ וקובעים להם זמנים, וכשאין חשבונם
מתקיים הרי הם גורמים לרפות ידיהם של ישראל.
1673והוא אינו מחכה – כלו' הקב"ה אינו עתיד לגאלנו עוד.
1675לקבל שכר – על אמונתנו.
1677כלו כל הקצין – כלו' כבר עברו כל הזמנים שקבעו ומשיח לא בא.