הערות וביאורים · 1438–1497
1438לא היו ראויין וכו' – שהיסורים ממרקים העוונות לעוה"ב.
1439דוויים וסכופים – אנשים חולים ומעונים ומצטערים ביסורים; ובילק"ש
הגיר': "וסחופין".
1440מונין – מצערים ומבַיְשים.
1442חטטין – צרעת ואבעבועות.
1455מתוך הקוצים – כלו' מתוך הסנה.
1472מקרקרים – מריעים ומצריחים.
1473לא אמר נורא – אלא "הגדול הגבור" (ירמ' ל"ב, יח).
1474לא אמר גבור – בתפלתו, אלא "הגדול והנורא" (דנ' ט', ד).
1475באו הם ואמרו – תקנו בתפלת שמו"ע "האל הגדול הגבור והנורא".
1476ובשר ודם יש בו כח וכו' – ואיך עשו ירמיה ודניאל קצבה להפחית את
שבחיו שת הקב"ה?
1477ואינן מחניפין לו – לומר כן לפי הזמן שהיו עומדים בו.
1478הכבשה… בין שבעים זאבים – ישראל בין שבעים אומות.
1482כל הבנינים – של אומות העולם.
1483בא ומבטל – את הגזירות.
1485הניחו לו – מחלו לו, שתלמידי־חכמים נפטרו ממס.
1487וצערוהו – חנקוהו בסודר.
1488ואתם מפני מה יודעים – להשיב במקרא.
1489שמצוים אנו אצלכם – ואתם רגילים להתוכח עמנו במקרא.
1490מטילים על עצמנו – כלו' מוכרחים אנו לעיין במקרא.
1492נפרע ממנו מעט מעט – דרש "אפקוד" לשון פקידה לפרקים, כזה שפוקד את
חברו לפעמים.
1494הנדויית – מברזל הבא מֵהֹדּוּ, שהוא חזק.
1496צדקה… שפזרם – ואי אפשר לכלותם בבת אחת.