📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 1438–1497

1438

לא היו ראויין וכו' – שהיסורים ממרקים העוונות לעוה"ב.

↩ חזרה לטקסט
1439

דוויים וסכופים – אנשים חולים ומעונים ומצטערים ביסורים; ובילק"ש הגיר': "וסחופין".

↩ חזרה לטקסט
1440

מונין – מצערים ומבַיְשים.

↩ חזרה לטקסט
1441

על שם – משום.

↩ חזרה לטקסט
1442

חטטין – צרעת ואבעבועות.

↩ חזרה לטקסט
1443

זועה – רעידת הארץ.

↩ חזרה לטקסט
1444

בועט – דורך ורוקע.

↩ חזרה לטקסט
1445

ירמיה כ"ה, ל.

↩ חזרה לטקסט
1446

בלצא – שם אדם.

↩ חזרה לטקסט
1447

יואל ד', טז.

↩ חזרה לטקסט
1448

ושמר לי – המתין לי.

↩ חזרה לטקסט
1449

שסימתי – גמרתי.

↩ חזרה לטקסט
1450

שמקלסין – שמשבחין.

↩ חזרה לטקסט
1451

שיר השירים ה', ב.

↩ חזרה לטקסט
1452

חשש – כאב.

↩ חזרה לטקסט
1453

תהלים צ"א טו.

↩ חזרה לטקסט
1454

ישעיה ס"ג, ט.

↩ חזרה לטקסט
1455

מתוך הקוצים – כלו' מתוך הסנה.

↩ חזרה לטקסט
1456

טופח – סופק ומכה.

↩ חזרה לטקסט
1457

גנאי – בזיון.

↩ חזרה לטקסט
1458

ירמיה י"ג, יז.

↩ חזרה לטקסט
1459

שמואל א' ב', כז.

↩ חזרה לטקסט
1460

ישעיה מ"ג יד.

↩ חזרה לטקסט
1461

ירמיה מ"ט, לח.

↩ חזרה לטקסט
1462

ישעיה ס"ג, א.

↩ חזרה לטקסט
1463

דברים ל', ג.

↩ חזרה לטקסט
1464

שיר השירים ד', ח.

↩ חזרה לטקסט
1465

ויקרא ט"ז, טז.

↩ חזרה לטקסט
1466

ירמיה י"ג, יז.

↩ חזרה לטקסט
1467

תהלים ס"ח, ז.

↩ חזרה לטקסט
1468

הומניא – חבורה אחת.

↩ חזרה לטקסט
1469

איכה א', א.

↩ חזרה לטקסט
1470

שיר השירים ה', ב.

↩ חזרה לטקסט
1471

דברים י', יז.

↩ חזרה לטקסט
1472

מקרקרים – מריעים ומצריחים.

↩ חזרה לטקסט
1473

לא אמר נורא – אלא "הגדול הגבור" (ירמ' ל"ב, יח).

↩ חזרה לטקסט
1474

לא אמר גבור – בתפלתו, אלא "הגדול והנורא" (דנ' ט', ד).

↩ חזרה לטקסט
1475

באו הם ואמרו – תקנו בתפלת שמו"ע "האל הגדול הגבור והנורא".

↩ חזרה לטקסט
1476

ובשר ודם יש בו כח וכו' – ואיך עשו ירמיה ודניאל קצבה להפחית את שבחיו שת הקב"ה?

↩ חזרה לטקסט
1477

ואינן מחניפין לו – לומר כן לפי הזמן שהיו עומדים בו.

↩ חזרה לטקסט
1478

הכבשה… בין שבעים זאבים – ישראל בין שבעים אומות.

↩ חזרה לטקסט
1479

הרועה – הקב"ה.

↩ חזרה לטקסט
1480

ישעיה נ"ד, יז.

↩ חזרה לטקסט
1481

מלאכי א', ד.

↩ חזרה לטקסט
1482

כל הבנינים – של אומות העולם.

↩ חזרה לטקסט
1483

בא ומבטל – את הגזירות.

↩ חזרה לטקסט
1484

משתבח – מתפאר.

↩ חזרה לטקסט
1485

הניחו לו – מחלו לו, שתלמידי־חכמים נפטרו ממס.

↩ חזרה לטקסט
1486

עמוס ג', ב.

↩ חזרה לטקסט
1487

וצערוהו – חנקוהו בסודר.

↩ חזרה לטקסט
1488

ואתם מפני מה יודעים – להשיב במקרא.

↩ חזרה לטקסט
1489

שמצוים אנו אצלכם – ואתם רגילים להתוכח עמנו במקרא.

↩ חזרה לטקסט
1490

מטילים על עצמנו – כלו' מוכרחים אנו לעיין במקרא.

↩ חזרה לטקסט
1491

שנושה – חוב.

↩ חזרה לטקסט
1492

נפרע ממנו מעט מעט – דרש "אפקוד" לשון פקידה לפרקים, כזה שפוקד את חברו לפעמים.

↩ חזרה לטקסט
1493

תהלים ו', ב.

↩ חזרה לטקסט
1494

הנדויית – מברזל הבא מֵהֹדּוּ, שהוא חזק.

↩ חזרה לטקסט
1495

שופטים ה', יא.

↩ חזרה לטקסט
1496

צדקה… שפזרם – ואי אפשר לכלותם בבת אחת.

↩ חזרה לטקסט
1497

מלכים א' י"א, טז.

↩ חזרה לטקסט