📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר
חלק שלישי · ד: גָּלוּת
#425

ב. יִשְׂרָאֵל לְחֶרְפָּה בַּגּוֹיִם

לו "הָיִיתִי שְׂחֹק לְכָל־עַמִּי"1416 – רַב אַבָּהוּ פָתַח: "יָשִׂיחוּ בִי יֹשְׁבֵי שָׁעַר"1417 – אֵלּוּ אֻמּוֹת־הָעוֹלָם, שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים בְּבָתֵּי־תֵיאַטְרָאוֹת וּבְבָתֵּי־קִרְקְסָאוֹת1418; "וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר"1419 – מֵאַחַר שֶׁהֵם אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּמִשְׁתַּכְּרִים הֵם יוֹשְׁבִים וּמְשִׂיחִים בִּי וּמַלְעִיגִים בִּי וְאוֹמְרִים: "הֲרֵי אֵין אָנוּ צְרִיכִים לַחֲרוּבִים כַּיְהוּדִים"1420, וְהֵם אוֹמְרִים זֶה לָזֶה: "כַּמָּה שָׁנִים אַתָּה מְבַקֵּשׁ לִחְיוֹת? – "כְּחָלוּק שֶׁל שַׁבָּת שֶׁל הַיְהוּדִים"1421. וּמַכְנִיסִים אֶת־הַגָּמָל לְתֵיאַטְרָאוֹת שֶׁלָּהֶם וְהַחֲלוּקִים שֶׁלּוֹ עָלָיו, וְהֵם אוֹמְרִים אֵלּוּ לְאֵלּוּ: "עַל מָה זֶה מִתְאַבֵּל?" – "הַיְהוּדִים הַלָּלוּ שׁוֹמְרֵי שְׁבִיעִית1422 הֵם, וְאֵין לָהֶם יָרָק וְאָכְלוּ הַחוֹחִים שֶׁל זֶה – וְהוּא מִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶם". וּמַכְנִיסִים אֶת־הַמּוּמָס1423 לְתֵיאַטְרוֹן שֶׁלָּהֶם וְרֹאשׁוֹ מְגֻלָּח, וְהֵם אוֹמְרִים אֵלּוּ לְאֵלּוּ: "לָמָּה רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה מְגֻלָּח?" – וְהוּא אוֹמֵר: "הַיְהוּדִים הַלָּלוּ שׁוֹמְרֵי־שַׁבָּתוֹת הֵם, וְכָל־מַה שֶׁהֵם יְגֵעִים כָּל־יְמוֹת הַשַּׁבָּת אוֹכְלִים בַּשַּׁבָּת; וְאֵין לָהֶם עֵצִים לְבַשֵּׁל בָּהֶם, וְשׁוֹבְרִים מִטּוֹתֵיהֶם וּמְבַשְּׁלִים בָּהֶן, וְהֵן יְשֵׁנִים בָּאָרֶץ וּמִתְעַפְּרִים בְּעָפָר1424 וְסָכִים בְּשֶׁמֶן – לְפִיכָךְ הַשֶּׁמֶן בְּיֹקֶר". (איכ"ר פתיח': שם ג).

לז אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: עוֹד אַחֶרֶת1425 יֵשׁ לָהֶם בְּרוֹמִי: אַחַת לְשִׁבְעִים שָׁנָה מְבִיאִין אָדָם שָׁלֵם1426 וּמַרְכִּיבִין אוֹתוֹ עַל אָדָם חִגֵּר1427, וּמַלְבִּישִׁין אוֹתוֹ בִּגְדֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן1428, וּמַנִּיחִין לוֹ בְּרֹאשׁוֹ קַרְקַפְלוֹ שֶׁל רַ' יִשְׁמָעֵאל1429, וְתוֹלִין לוֹ בְּצַוָּארוֹ מִשְׁקַל אַרְבָּעָה זוּזִים שֶׁל פָּז, וּמְחַפִּין1430 אֶת־הַשּׁוֹקַיִם בְּנֹפֶךְ1431 וּמַכְרִיזִין לְפָנָיו: "סַךְ קִירִי פְּלַסְתֵּר, אָחִיו שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ זַיְּפָן; מִי שֶׁרָאָה1432 – רָאָה, וּמִי שֶׁלֹּא רָאָה – לֹא יִרְאֶה, מַה הֲנָאָה יֵשׁ לוֹ לְרַמַּאי בְּרַמָּאוּתוֹ וּלְזַיְּפָן בְּזַיְּפָנוּתוֹ?" וּמְסַיְּמִין1433 בּוֹ כָךְ: "אוֹי לוֹ לָזֶה1434 כְּשֶׁיָּקוּם זֶה"! (ע"ז יא:; ע"י).

לח אָמַר רַ' פִּינְחָס: מַעֲשֶׂה הָיָה בִּשְׁתֵּי נָשִׁים זוֹנוֹת בְּאַשְׁקְלוֹן שֶׁהָיוּ מְרִיבוֹת זוֹ עִם זוֹ. בִּשְׁעַת מְרִיבָה אָמְרָה אַחַת לַחֲבֶרְתָּהּ: אֵין אַתְּ הוֹלֶכֶת מִכָּאן? שֶׁנִּרְאִים פָּנַיִךְ כִּפְנֵי יְהוּדִית! לְאַחַר יָמִים נִתְפַּיָּסוּ1435. אָמְרָה לָהּ: עַל הַכֹּל מָחוּל לָךְ, אֶלָּא עַל מַה שֶּׁאָמַרְתְּ לִי: נִרְאִים פָּנַיִךְ כִּפְנֵי יְהוּדִית – לֹא מָחוּל לָךְ. לְכָךְ נֶאֱמַר: "רְאֵה יְיָ וְהַבִּיטָה כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה"1436 (איכ"ר א).

לט "חֶרְפַּת נָבָל אַל־תְּשִׂימֵנִי"1437 – רַ' חַמָּא בַּר חֲנִינָא אָמַר: לֹא הָיוּ רְאוּיִין1438 אֻמּוֹת־הָעוֹלָם שֶׁיִּהְיוּ בָּהֶן דְּווּיִם וּסְכוּפִים1439, וְלָמָּה יֵשׁ בָּהֶן דְּווּיִם וּסְכוּפִים? אֶלָּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ מוֹנִין1440 אֶת־יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִין לָהֶם: "לֹא אֻמָּה שֶׁל דְּווּיִם וּסְכוּפִים אַתֶּם"? עַל שֵׁם1441 "חֶרְפַּת נָבָל אַל־תְּשִׂימֵנִי".

רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן אָמַר: לֹא הָיוּ אֻמּוֹת־הָעוֹלָם רְאוּיִן שֶׁיִּהְיֶה בָהֶן מַעֲלֶה חֲטָטִים1442, וְלָמָּה יֵשׁ בָּהֶן מַעֲלֶה חֲטָטִים? אֶלָּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ מוֹנִין אֶת־יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִין לָהֶם: לֹא אֻמָּה שֶׁל מְצֹרָעִים אַתֶּם? עַל שֵׁם "חֶרְפַּת נָבָל אַל־תְּשִׂימֵנִי" (ב"ר פח; ילק"ש וישב).