📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר
חלק ראשון · ה: יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר
#87

יח. בִּלְעָם

קיב "וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל־זִקְנֵי מִדְיָן"2421 — מַה־טִּיבָם שֶׁל זִקְנֵי מִדְיָן כָּאן? כֵּוָן שֶׁהָיוּ רוֹאִין אֶת־יִשְׂרָאֵל נוֹצְחִים שֶׁלֹּא כְדֶרֶךְ כָּל־הָאָרֶץ אָמָרוּ: מַנְהִיג שֶׁלָּהֶם בְּמִדְיָן נִתְגַּדֵּל, נֵדַע מֵהֶם מַה מִּדּוֹתָיו. אָמְרוּ זִקְנֵי מִדְיָן: אֵין כֹּחוֹ אֶלָּא בְּפִיו. אָמְרוּ לָהֶם: אַף אָנוּ נָבוֹא כְנֶגְדָּם בְּאָדָם שֶׁכֹּחוֹ בְּפִיו.

"וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל־זִקְנֵי מִדְיָן"2422 — וַהֲלֹא אַתָּה מוֹצֵא שֶׁמִּדְיָנִים נִלְחָמִים עִם הַמּוֹאָבִים וְהַשִּׂנְאָה בֵינֵיהֶם מֵעוֹלָם? — אֶלָּא מָשָׁל לִשְׁנֵי כְלָבִים שֶׁהָיוּ מְרִיבִים זֶה עִם זֶה. בָּא זְאֵב עַל אֶחָד מֵהֶם. אָמַר הַשֵּׁנִי: "אִם אֵינִי עוֹזְרוֹ, הַיּוֹם הוֹרֵג אֶת־זֶה וּלְמָחָר יָבֹא עָלָי"; לְפִיכָךְ נִתְחַבְּרוּ מוֹאָב עִם מִדְיָן. זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִין הַבְּרִיּוֹת: חֻלְדָּה וְחָתוּל2423 עָשׂוּ מִשְׁתֶּה מֵחֶלְבּוֹ שֶׁל רַע־מַזָּל.

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם"2424. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן אֲקַלְלֵם בִּמְקוֹמִי — "לֹא תָאֹר אֶת־הָעָם"2425! אָמַר לוֹ: אֲבָרְכֵם. אָמַר לוֹ: אֵין הֵם צְרִיכִים לְבִרְכָתֶךָ — "כִּי בָרוּךְ הוּא"2426. מָשָׁל אוֹמְרִים לְצִרְעָה: לֹא מִדִּבְשֵׁךְ וְלֹא מֵעֻקְצֵךְ.

וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל־בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֶת־שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת" וְגוֹ'2427 — אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: רָשָׁע, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? אָמַר לוֹ: "אֶת־שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחוֹת עָרַכְתִּי"2428; מָשָׁל לְשֻׁלְחָנִי2429 הַמְשַׁקֵּר בְּמִשְׁקָלוֹת, בָּא בַעַל הַשּׁוּק הִרְגִּישׁ בּוֹ, אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה מְעַוֵּל וּמְשַׁקֵּר בְּמִשְׁקָלוֹת? אָמַר לוֹ: כְּבָר שָׁלַחְתִּי דּוֹרוֹן2430 לְבֵיתֶךָ. אַף כָּךְ בִּלְעָם, קְרָאוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אָמַר לוֹ: רָשָׁע, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? אָמַר לְפָנָיו: "אֶת־שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחוֹת עָרַכְתִּי".2431

"וַיָּשֶׂם יְיָ דָּבָר בְּפִי בִלְעָם"2432 — רַ' אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מַלְאָךְ; רַ' יוֹנָתָן אָמָר: חַכָּה2433.

אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע אַתָּה לָמֵד מֶה הָיָה בְלִבּוֹ. בִּקֵּשׁ לוֹמַר שֶׁלֹּא יְהוּ לָהֶם בָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשֹׁות — "מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב"2434; לֹא תִשְׁרֶה שְׁכִינָה עֲלֵיהֶם — "מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל"2435; לֹא תְהֵא מַלְכוּתָן נִמְשֶׁכֶת — "כִּנְחָלִים נִטָּיוּ"2436; לֹא יִהְיוּ לָהֶם זֵיתִים וּכְרָמִים — "כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר"2437; לֹא יְהֵא רֵיחָם נוֹדֵף — "כַּאֲהָלִים נָטַה יְיָ"2438; לֹא יִהְיוּ לָהֶם מְלָכִים בַּעֲלֵי קוֹמָה — "כַּאֲרָזִים עֲלֵי מַיִם"2439; לֹא יִהְיֶה לָהֶם מֶלֶךְ בֶּן־מֶלֶךְ — "יִזַּל־מַיִם מִדָּלְיָו"2440; לֹא תְהֵא מַלְכוּתָם שׁוֹלֶטֶת בָּאֻמּוֹת — "וְזַרְעוֹ בְמַיִם רַבִּים"2441; לֹא תְהֵא עַזָּה מַלְכוּתָם — "וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ"2442; לֹא תְהֵא אֲיֻמָּה מַלְכוּתָם — "וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ"2443.

אָמַר רַ' אַבָּא בַר כָּהֲנָא: כֻּלָּן חָזְרוּ לִקְלָלָה, חוּץ מִבָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּהֲפֹךְ יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת־הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי־אֲהֵבְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ"2444 — קְלָלָה וְלֹא קְלָלוֹת.

"כִּי־מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ"2445 — לְהוֹדִיעֲךָ שִׂנְאָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, שֶׁמִּתּוֹךְ בִּרְכוֹתָיו אַתָּה יוֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹתָיו, לְמָה הוּא דוֹמֶה: לְאָדָם שֶׁבָּא לָקֹץ אֶת־הָאִילָן. מִי שֶׁאֵינוֹ בָקִי קוֹצֵץ אֶת־הָעֲנָפִים, כָּל עָנָף וְעָנָף — וּמִתְיַגֵּעַ, וְהַפִּקֵּחַ מְגַלֶּה אֶת־הַשָּׁרָשִׁים וְקוֹצֵץ. כָּךְ אָמַר אוֹתוֹ רָשָׁע: מָה אֲנִי מְקַלֵּל לְכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט, הֲרֵי אֲנִי הוֹלֵךְ לְשָׁרְשֵׁיהֶם2446 וְקוֹצֵץ. בָּא לִגַּע וּמְצָאָם קָשִׁים, לְכָךְ נֶאֱמַר: "כִּי־מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ" — הַסֶּלַע, כְּשֶׁהוּא צָף2447 עַל גַּבֵּי הָאָרֶץ, נוֹחַ הוּא לֵעָקֵר, וְאֵלּוּ אֵינָם כֵּן: מְחֻבָּרִים הֵם עַד הַתְּהוֹם.

"הֶן־עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן"2448 — הֵן בִּלְשׁוֹן יְוָנִית אֶחָד, אֵינוֹ מְחַשְּׁבָם עִם אֻמָּה אַחֶרֶת. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן: חֲשֹׁב כָּל־הָאוֹתִיּוֹת וְתִמְצָא כֻלָּן יֵשׁ לָהֶן זוּג, וְהֵ"א וְנוּ"ן אֵין לָהֶן זוּג: א' אֶחָד, ט' תִּשְׁעָה — הֲרֵי עֲשָׂרָה; ב' שְׁנַיִם, ח' שְׁמוֹנָה — הֲרֵי עֲשָׂרָה; א"ט, ב"ח, ג"ז, ד"ו — ה' אֵין לָהּ זוּג, וְכֵן י"ץ, כ"ף, ל"ע, מ"ס — נ' אֵין לָהּ זוּג (במ"ר כ; סנה' קה; תנה"ק; תנח'; ילק"ש).

קיג "הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי לְכָה אִיעָצְךָ" וְגוֹ'2449 — אָמַר לוֹ: אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא וְהֵם מִתְאַוִּים לִכְלֵי פִשְׁתָּן, בֹּא וְאַשִּׂיאֲךָ עֵצָה: עֲשֵׂה לָהֶם קְלָעִים2450 וְהוֹשֵׁב בָּהֶם זוֹנוֹת, זְקֵנָה מִבַּחוּץ וְיַלְדָּה מִבִּפְנִים, וְיִמְכְּרוּ לָהֶם כְּלֵי פִשְׁתָּן. עָשָׂה לָהֶם קְלָעִים מֵהַר־שֶׁלֶג עַד בֵּית־הַיְשִׁימוֹן וְהוֹשִׁיב בָּהֶן זוֹנוֹת, זְקֵנָה מִבַּחוּץ וְיַלְדָּה מִבִּפְנִים, וּבְשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּשְׂמֵחִים וְיוֹצְאִים לְטַיֵּל בַּשּׁוּק, אוֹמֶרֶת לוֹ הַזְּקֵנָה: אִי אַתָּה מְבַקֵּשׁ כְּלֵי פִשְׁתָּן? זְקֵנָה אוֹמֶרֶת לוֹ בְּשָׁוֶה2451 וְיַלְדָּה אוֹמֶרֶת לוֹ בְּפָחוֹת שְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ פְּעָמִים; וְאַחַר־כָּךְ אוֹמֶרֶת לוֹ: הֲרֵי אַתָּה כְּבֶן־בָּיִת. בְּרוֹר לְעַצְמֶךָ. וְצַרְצוּר2452 שֶׁל יַיִן מֻנָּח אֶצְלָהּ, מִן הַיַּיִן הָעַמּוֹנִי, שֶׁהוּא קָשֶׁה וּמְפַתֶּה אֶת־הַגּוּף לִזְנוּת. אָמְרָה לוֹ: רְצוֹנְךָ, שֶׁתִּשְׁתֶּה כוֹס שֶׁל יָיִן? כֵּוָן שֶׁשָּׁתָה בָּעַר בּוֹ. אָמַר לָהּ: הִשָּׁמְעִי לִי2453. הוֹצִיאָה יִרְאָתָהּ2454 מִתּוֹךְ חֵיקָה. אָמְרָה לוֹ: עֲבֹד לָזֶה. אָמַר לָהּ: הֲלֹא יְהוּדִי אָנִי. אָמְרָה לוֹ: וּמָה אִכְפַּת לָךְ, כְּלוּם מְבַקְּשִׁים מִמְּךָ אֶלָּא פִעוּר2455 — וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁעֲבוֹדָתָהּ בְּכָךְ — וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵינִי מַנַּחְתְּךָ עַד שֶׁתִּכְפֹּר בְּתוֹרַת משֶׁה רַבֶּךָ (סנה' קו; ירוש' שם).