יז. עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן
קיא כְּשֶׁבָּאוּ משֶׁה וְיִשְׂרָאֵל לִתְחוּמָהּ שֶׁל אֶדְרֶעִי אָמַר לָהֶם משֶׁה: נַחֲנֶה כָאן וּבְשַׁחֲרִית אָנוּ נִכְנָסִים וְכוֹבְשִׁים אוֹתָהּ. עָמְדוּ בְשַׁחֲרִית, בָּאוּ לִכָּנֵס לְאֶדְרֶעִי, וַעֲדַיִן לֹא הָיְתָה הָעַיִן רוֹאָה, תָּלָה משֶׁה אֶת־עֵינָיו וְרָאָה אֶת־עוֹג יוֹשֵׁב עַל הַחוֹמָה וְרַגְלָיו מַגִּיעוֹת לָאָרֶץ. אָמַר משֶׁה: אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֲנִי רוֹאֶה, חוֹמָה אַחֶרֶת בָּנוּ אֵלּוּ בַּלָּיְלָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: משֶׁה, זֶה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה עוֹג הוּא — נִתְיָרֵא משֶׁה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: "אַל־תִּירָא אֹתוֹ"2418, שֶׁמַּפִּילוֹ אֲנִי לְפָנֶיךָ. עָשׂוּ עִמּוֹ מִלְחָמָה.
אָמַר עוֹג: מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל כַּמָּה הוּא? — שָׁלשׁ פַּרְסָאוֹת… אֵלֵךְ וְאֶעֱקֹר הַר בֶּן שָׁלשׁ פַּרְסָאוֹת וְאֶזְרֹק עֲלֵיהֶם וְאֶהֶרְגֵם. הָלַךְ עָקַר הַר בֶּן שָׁלשׁ פַּרְסָאוֹת וְהִנִּיחוֹ עַל רֹאשׁוֹ. הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא עָלָיו נְמָלִים וּנְקָבוּהוּ, וְיָרַד לוֹ עַל צַוָּארוֹ. בִּקֵּשׁ לְשָׁלְפוֹ — נִשְׁתַּרְבְּבוּ2419 לוֹ שִׁנָּיו לְכָאן וּלְכָאן וְלֹא יָכֹל לְשָׁלְפוֹ. משֶׁה כַּמָּה הָיָה? — עֶשֶׂר אַמּוֹת. נָטַל קַרְדֹּם בֶּן עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְקָפַץ עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְהִכָּהוּ בְקַרְסֻלָּיו וַהֲרָגוֹ.
תַּנְיָא, אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי. פַּעַם אַחַת רַצְתִּי אַחַר צְבִי וְנִכְנַס בְּקוֹלִית2420 שֶׁל מֵת, וְרַצְתִּי אַחֲרָיו שָׁלשׁ פַּרְסָאוֹת, וּצְבִי לֹא הִגַּעְתִּי וְקוֹלִית לֹא כָלָתָה. כְּשֶׁחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי אָמְרוּ לִי: שֶׁל עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָיָתָה (דב"ר א; ילק"ש דברים; בר' נד:; נדה כד:).