📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 4141–4200

4141

עליו הראיה – עליו להביא עדים.

↩ חזרה לטקסט
4142

דן את הדין – הדיין.

↩ חזרה לטקסט
4143

שמואל ב' ח', טו.

↩ חזרה לטקסט
4144

לא היו מרבים מחלוקת – שהורו עפ"י בי"ד הגדול, כמפורש להלן.

↩ חזרה לטקסט
4145

בלשכת הגזית – בחדר שבדרום העזרה (חצר המקדש) המיוחד לישיבת סנהדרין.

↩ חזרה לטקסט
4146

אם שמעו – אם בי"ד העיר קבלו וידעו כיצד להורות בהלכה זו.

↩ חזרה לטקסט
4147

ומופלא – החכם והגדול שבהם.

↩ חזרה לטקסט
4148

יושבים בחל – מקום פנוי בין הסורג ובין עזרת נשים, וישבו שם בשבתות וימים־טובים, מפני שהעם רב בעזרה וצר להם המקום בלשכת הגזית, או לשם שנוי, כדי שלא ירָאו כיושבים בדין, מה שאסור בשבת ויו"ט.

↩ חזרה לטקסט
4149

ורווחת – מתפשטת ומתקבלת על הכל.

↩ חזרה לטקסט
4150

שלא שמשו כל צרכם – את תלמידי־חכמים ואין קבלה ברורה בידיהם.

↩ חזרה לטקסט
4151

משם – מבי"ד הגדול.

↩ חזרה לטקסט
4152

ופרקו טוב – פרק שנותיו בבחרותו היה נאה בלא חטא.

↩ חזרה לטקסט
4153

בשלשה – נידונים בבי"ד של שלשה.

↩ חזרה לטקסט
4154

זה… וזה – כל אחד משני בעלי־דינים בורר לו דיין אחד.

↩ חזרה לטקסט
4155

ושניהם בוררים וכו' – שני בעלי־הדינים בוררים עוד דיין שלישי שיהא מכריע בדין.

↩ חזרה לטקסט
4156

פותח ראשון – בטענותיו.

↩ חזרה לטקסט
4157

ומאיימים עליהם – שלא יעידו עדות שקר.

↩ חזרה לטקסט
4158

הוא אמר לי – התובע.

↩ חזרה לטקסט
4159

בפנינו הודה – הנתבע.

↩ חזרה לטקסט
4160

נקיי־הדעת – בעלי מדות נאות.

↩ חזרה לטקסט
4161

מכניסים אותם – את בעלי־הדינים.

↩ חזרה לטקסט
4162

לא יאמר – אחד מן הדיינים.

↩ חזרה לטקסט
4163

משלי י"א, יג.

↩ חזרה לטקסט
4164

בעשרים ושלשה – נידונים בסנהדרין קטנה של עשרים ושלשה.

↩ חזרה לטקסט
4165

כחצי גורן עגולה – כלו' כחצי עיגול.

↩ חזרה לטקסט
4166

והשלישי כותב וכו' – כדי לכוון את הדברים.

↩ חזרה לטקסט
4167

ושלש שורות… לפניהם – לפני הסנהדרין, כנגדם.

↩ חזרה לטקסט
4168

מכיר את מקומו – יושב במקום קבוע.

↩ חזרה לטקסט
4169

מאומד – על פי השערה, שלא ראיתם בעיניכם את גוף המעשה ממש.

↩ חזרה לטקסט
4170

משמועה – ששמעתם מפי אחרים.

↩ חזרה לטקסט
4171

בראשית ד', י.

↩ חזרה לטקסט
4172

מה לנו ולצרה הזאת? – מה לנו להכניס את עצמנו בעדות, מוטב לנו שנשתוק.

↩ חזרה לטקסט
4173

ויקרא ח', א.

↩ חזרה לטקסט
4174

לחוב בדמו של זה – לגרום במיתתו של אדם, ואפילו אם רשע הוא.

↩ חזרה לטקסט
4175

משלי י"א, י.

↩ חזרה לטקסט
4176

היו בודקין – את העדים.

↩ חזרה לטקסט
4177

התריתם בו – הזהרתם, שאין עונשין אלא אם כן מזהירין.

↩ חזרה לטקסט
4178

כעוקצי תאנים – שהעידו העדים באחד שהרג תחת התאנה.

↩ חזרה לטקסט
4179

מכוונים – שוים זה לזה בכל הפרטים.

↩ חזרה לטקסט
4180

אחד מן התלמידים – שיושבים בשלש שורות.

↩ חזרה לטקסט
4181

משתקין אותו – אין נותנין לו לדבר, שדי בהגדת העדים.

↩ חזרה לטקסט
4182

ביניהם – בין הסנהדרין.

↩ חזרה לטקסט
4183

ולא היה יורד משם וכו' – שירידתו בו ביום יש בה עלבון.

↩ חזרה לטקסט
4184

ובלבד שיהא ממש בדבריו – ולא דברים בעולם, כדי לדחות את גמר הדין בלבד.

↩ חזרה לטקסט
4185

זוגות זוגות – ולא בחבורה גדולה.

↩ חזרה לטקסט
4186

ונושאין־ונותנין בדבר – בשאלות ותשובות כדי לברר את הדין.

↩ חזרה לטקסט
4187

שנים עשר מחיבים ואחד עשר מזכים וכו' – שבהכרעת הדין לחובה לא די ברוב של דעה אחת, אלא צריך לא פחות משתים.

↩ חזרה לטקסט
4188

אחד עשר… ואחד עשר – ואין הכרעה.

↩ חזרה לטקסט
4189

עד שיראה – עד שיתקבלו על דעתו.

↩ חזרה לטקסט
4190

מוציאין אותו – מלשכת הבי"ד.

↩ חזרה לטקסט
4191

הלה – העומד על הפתח.

↩ חזרה לטקסט
4192

והסוס – רוכב הסוס.

↩ חזרה לטקסט
4193

כרוז – ממונה להכריז.

↩ חזרה לטקסט
4194

בקברות אבותיו – עם הכשרים.

↩ חזרה לטקסט
4195

אחד לנסקלים וכו' – שאין קוברין רשע חמור אצל רשע קל.

↩ חזרה לטקסט
4196

נתעכל – נאכל והרקיב.

↩ חזרה לטקסט
4197

להחזירו אי אפשר – שכבר נגמר הדין.

↩ חזרה לטקסט
4198

הקולר – הכבל; כלו' החטא.

↩ חזרה לטקסט
4199

כיצד מאומד – ששואלין את העדים שמא הם מעידים מאומד.

↩ חזרה לטקסט
4200

סיף – חרב.

↩ חזרה לטקסט