הערות וביאורים · 2641–2700
2641יכולה היא שתרחם – אם תכבדוה מלהצטער בה.
2642בתוך חולי ישראל – שמתוך שכוללו עם אחרים תפלתו נשמעת בזכות רבים.
2643אין מבקרין לא חולי וכו' – שהביקור קשה להם.
2644שחלצתו חמה – לאחר שיצא ממנו חום החולי.
2646חסד של אמת – שאין המת יכול לגמול לו חסד.
2648מית בריה וכו' – מת בנו של אוהבך שא את
מטתו, שהרי אוהבך חי עוד וישיב לך חסד; אבל אם מת אוהבך בעצמו פרוק ואל
תשא, שאין מי שישלם לך. ולפיכך החסד שעושין עם המת הוא חסד של
אמת.
2649המעצם – הסוגר עיני הגוסס.
2652למלין – מניחו למחר ואינו קוברו בו ביום.
2654לשמע עליו עיירות – להודיע לבני העיירות שיבואו ללוותו.
2655שכל העושה – כל מה שהוא עושה.
2657שבור מלכא – שמו של מלך פרס.
2659שיעשה לו ארון – כלו' אף מכאן אין ראיה לקבורה שמא פירושו עשיית ארון.
2660תקברנו? – היה צריך להביא לו ראיה מכפל הלשון.
2662לא משמע לו – לא תתקבל על לבו של נכרי דרשה זו של כפל המלות, שדרך הלשון בכך.
2663משנקברו צדיקים? – בכל האבות נאמרה קבורה.
2664מנהג בלבד – ולא חובה.
2665לא יקברו – ברשעים נאמר לקללה, ומשמע מזה שחסרון קבורה קללה היא.
2667מת מצוה – מת שנמצא בדרך ואין מי שיטפל בקבורתו.
2668כך היתה תחלת תשמישי – דבר זה גרם שאשמש תלמידי־חכמים.
2669שהיית פוסע – להעבירו לקבורה במקום אחר.
2670כאלו שפכת דמים – שמת מצוה קבורתו במקום שנמצא.
2671להוצאת המת – להלוית המת.
2672כשאין עמו כל צרכו – כשאין אצל המת מלוים הרבה.
2673שחוצצים – שמפסיקים ועומדים כמחיצה.
2674נטילתה – נטילתה של תורה מן האדם כשמת ותלמודו בטל, כמפורש להלן.
2675כנתינתה – של התורה בהר סיני.
2677אין לו שעור – במספר המלוים.
2678דברי הימים ב', ל"ב, לג.
2679חלוצי כתף – גלויי כתף לאות אבל.
2680לועג לרש – כלו' מבזה את המת.
2684המוליך עצמות – מקבר שנחפר.
2685בדיסקיא – בשק כפול שמוליכין בו משאות ע"ג החמור.
2686משום לועג לרש – שנראה כאלו מלעיג על המתים, שאינם יכולים לקיים את המצוות.
2688כדי שלא יאמרו – המתים.
2691אלו צדיקים וכו' – ולא במתים ממש מדבר הכתוב.
2693ולא איכפת להם – אינם חוששים.
2694איני – אין היא, כלומר וכי כך הוא?
2696תובע כבודו – מעניש על פגיעה בכבודו.
2698מחטט מתים – חופר עצמות מתים מקבריהם לכשפים.
2699קשה לקרוביו – שנהגו להלביש את המת תכריכים יקרים בדמיהם.
2700בצדרא בן זוז – באריג של מטוה גס שמחירו זוז אחד.