📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר
חלק חמישי · ג: בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ
#636

יט. קְבוּרַת־מֵתִים וְנִחוּם־אֲבֵלִים

תד "וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת… וּנְשָׂאתַנִי… וּקְבַרְתַּנִי2646"2647 – וְכִי יֵשׁ חֶסֶד שֶׁל שֶׁקֶר? אָמַר לוֹ: אִם תַּעֲשֶׂה לִי חֶסֶד לְאַחַר מִיתָתִי הוּא "חֶסֶד שֶׁל אֶמֶת".

מְשַׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר: מִית בְּרֵיהּ דְּרָחֲמָךְ טְעוֹן, מִית רָחֲמָךְ פְּרוֹק2648 (מֵת בְּנוֹ שֶׁל אוֹהֲבֶךָ – שָׂא, מֵת אוֹהֲבֶךָ – פְּרוֹק) (ב"ר צו).

תה שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הַמְעַצֵּם2649 עִם יְצִיאַת־הַנֶּפֶשׁ הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים. מָשָׁל לְנֵר שֶׁכָּבָה וְהוֹלֶכֶת – אָדָם מַנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ עָלֶיהָ מִיָּד כָּבָתָה.

שָׁנִינוּ, רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הָרוֹצֶה שֶׁיִּתְעַצְּמוּ עֵינָיו שֶׁל מֵת, נוֹפֵחַ לוֹ יַיִן בְּחָטְמוֹ וְנוֹתֵן שֶׁמֶן בֵּין רִיסֵי עֵינָיו2650 וְאוֹחֵז בִּשְׁנֵי גֻדְלֵי2651 רַגְלָיו וְהֵן מִתְעְצּמוֹת מֵאֲלֵיהֶן (שבת קנא:).

תו אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָי: מִנַּיִן לְמֵלִין2652 אֶת־מֵתוֹ שֶׁעוֹבֵר עָלָיו בְּלֹא־תַעֲשֶׂה? תַּלְמוּד־לוֹמַר: "לֹא־תָלִין נִבְלָתוֹ… כִּי־קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ"2653.

הֱלִינוֹ לִכְבוֹדוֹ: לְשַׁמֵּעַ עָלָיו עֲיָרוֹת2654, לְהָבִיא לוֹ מְקוֹנְנוֹת, לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִים – אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו; שֶׁכֹּל הָעוֹשֶׂה2655 אֵינוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ שֶׁל מֵת (סנה' מו: מז.).

תז אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָי: רֶמֶז לִקְבוּרָה מִן הַתּוֹרָה מִנָּיִן? תַּלְמוּד־לוֹמַר: "כִּי־קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ"2656.

אָמַר לוֹ שָׁבוֹר־מַלְכָּא2657 לְרַב חַמָּא: קְבוּרָה מִן הַתּוֹרָה מִנָּיִן? שָׁתַק וְלֹא אָמַר לוֹ כְלוּם. אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: נִמְסַר הָעוֹלָם בְּיַד טִפְּשִׁים! הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר: "כִּי קָבוֹר"2658.

– שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ אָרוֹן2659?

– "תִּקְבְּרֶנּוּ"2660?2661

– לֹא מַשְׁמַע לוֹ2662.

– וְיֹאמַר: מִשֶּׁנִּקְבְּרוּ צַדִּיקִּים2663?

– מִנְהָג בִּלְבָד2664!

– מִשֶּׁקָּבַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה?

– שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה מִן הַמִּנְהָג.

– "לֹא יִקָּבֵרוּ2665 וְלֹא־יִסְפְּדוּ לָהֶם"2666?

– כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּנּוּ מִן הַמִּנְהָג (שם מו:).

––––––––

תח הַמּוֹצֵא מֵת־מִצְוָה2667 הֲרֵי זֶה מְטַפֵּל בּוֹ וְקוֹבְרוֹ בִמְקוֹמוֹ.

איור מלווה לסיפור: רבי עקיבא והמצווה שהפכה לדרך
איור מלווה · רבי עקיבא והמצווה שהפכה לדרך

אָמַר רַ' עֲקִיבָא: כָּךְ הָיְתָה תְחִלַּת תַּשְׁמִישִׁי2668 לִפְנֵי חֲכָמִים: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּמָצָאתִי הָרוּג אֶחָד, וְהָיִיתִי מְטַפֵּל בּוֹ בְּאַרְבַּעַת מִיל עַד שֶׁהֲבֵאתִיו לִמְקוֹם הַקְּבָרוֹת וּקְבַרְתִּיו. וּכְשֶׁבָּאתִי אֵצֶל רַ' אֱלִיעֶזֶר וְאֵצֶל רַ' יְהוֹשֻׁעַ אָמַרְתִּי לָהֶם אֶת־הַדָּבָר. אָמְרוּ לִי: עַל־כָּל־פְּסִיעָה וּפְסִיעָה שֶׁהָיִיתָ פוֹסֵעַ2669 מַעֲלִין עָלֶיךָ כְּאִלּוּ שָׁפַכְתָּ דָּמִים2670. דַּנְתִּי קַל־וָחֹמֶר בְּעַצְמִי: וּמָה אִם עַכְשָׁו שֶׁנִּתְכַּוַּנְתִּי לִזְכוּת נִתְחַיַּבְתִּי – בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא נִתְכַּוַּנְתִּי עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא זַזְתִּי מִלְּשַׁמֵּשׁ חֲכָמִים (ירוש' נז' פ"ז, ה"א; שמח' ד).

––––––––

תט שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מְבַטְּלִין תַּלְמוּד־תּוֹרָה לְהוֹצָאַת הַמֵּת2671.

אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' יְהוּדָה בְרַ' אִלְעַאי, שֶׁהָיָה מְבַטֵּל תַּלְמוּד־תּוֹרָה לְהוֹצָאַת הַמֵּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים: כְּשֶׁאֵין עִמּוֹ כָּל־צָרְכּוֹ2672, אֲבָל יֵשׁ עִמּוֹ כָּל־צָרְכּוֹ אֵין מְבַטְּלִין. וְכַמָּה כָּל־צָרְכּוֹ? אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אִינִי מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַב: שְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ וְשִׁשָּׁה אֲלָפִים שׁוֹפָרוֹת. עֻלָּא אָמַר: כְּגוֹן שֶׁחוֹצְצִים2673 בְּנֵי־אָדָם מִשַׁעַר הָעִיר עַד הַקָּבֶר. רַב שֵׁשֶׁת, וְיֵשׁ אוֹמְרִים רַ' יוֹחָנָן, אָמַר: נְטִילָתָהּ2674 כִּנְתִינָתָהּ2675, מַה־נְּתִינָתָהּ בְּשִׁשִּׁים רִבּוֹא אַף נְטִילָתָהּ בְּשִׁשִּׁים רִבּוֹא.

וּבַמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? לְמִי שֶׁקָּרָא וְשָׁנָה, אֲבָל לְמִי שֶׁהִשְׁנָה2676 – אֵין לוֹ שִׁעוּר2677 (כת' יז.).

תי שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: "וְכָבוֹד עָשׂוּ־לוֹ בְמוֹתוֹ"2678 – זֶה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁיָצְאוּ לְפָנָיו שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף חֲלוּצֵי־כָתֵף2679 – דִּבְרֵי רַ' יְהוּדָה. אָמַר לוֹ רַ' נְחֶמְיָה: וַהֲלֹא לִפְנֵי אַחְאָב עָשׂוּ כֵן? אֶלָּא שֶׁהִנִּיחוּ סֵפֶר־תּוֹרָה עַל מִטָּתוֹ וְאָמְרוּ: קִיֵּם זֶה מַה שֶׁכָּתוּב בָּזֶה (ב"ק יז.).

תיא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הָרוֹאֶה אֶת־הַמֵּת וְאֵינוֹ מְלַוֵּהוּ עוֹבֵר מִשּׁוּם "לֹעֵג לָרָשׁ2680 חֵרֵף עוֹשֵׂהוּ"2681. וְאִם לִוָּהוּ מַה שְּׂכָרוֹ? אָמַר רַב אַסִּי: עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: "מַלְוֵה יְיָ חוֹנֵן דָּל"2682 – "וּמְכַבְּדוֹ חֹנֵן אֶבְיוֹן"2683 (בר' יח; ע"י).

––––––––

תיב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הַמּוֹלִיךְ עֲצָמוֹת2684 מִמָּקוֹם לְמָקוֹם הֲרֵי זֶה לֹא יִתְּנֵם בְּדִיסַקְיָא2685 וְיִתְּנֵם עַל־גַּבֵּי חֲמוֹר וְיִרְכַּב עֲלֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁנּוֹהֵג בָּהֶם מִנְהַג בִּזָּיוֹן. וְאִם הָיָה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי נָכְרִים אוֹ מִפְּנֵי לִסְטִים – מֻתָּר. וּכְדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ בַעֲצָמוֹת כָּךְ אָמְרוּ בְּסֵפֶר־תּוֹרָה (שם; ע"י).

תיג אָמַר רַב אַחָא בַּר חֲנִינָא: אֵין קוֹבְרִין רָשָׁע אֵצֶל צַדִּיק; וּכְשֵׁם שֶׁאֵין קוֹבְרִין רָשָׁע אֵצֶל צַדִּיק כָּךְ אֵין קוֹבְרִין רָשָׁע חָמוּר אֵצֶל רָשָׁע קַל (סנה' מז.).

תיד שָׁנִינוּ, לֹא יְהַלֵּךְ אָדָם בְּבֵית־הַקְּבָרוֹת וּתְפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ וְסֵפֶר־תּוֹרָה בִזְרוֹעוֹ וְקוֹרֵא; וְאִם עוֹשֶׂה כֵּן עוֹבֵר מִשּׁוּם "לֹעֵג לָרָשׁ2686 חֵרֵף עֹשֵׂהוּ"2687 (בר' יח.).

תטו רַ' חִיָּא וְרַ' יוֹנָתָן הָיוּ מְהַלְּכִים בְּבֵית־הַקְּבָרוֹת וְהָיוּ נִגְרָרוֹת צִיצִיּוֹתָיו שֶׁל רַ' יוֹנָתָן, אָמַר לוֹ רַ' חִיָּא: הַגְבִּיהֵן, כְּדֵי שֶלֹּא יֹאמְרוּ2688: לְמָחָר בָּאִים אֶצְלֵנוּ וְעַכְשָׁו מְחָרְפִין אוֹתָנוּ. אָמַר לוֹ: וְכִי יוֹדְעִים הֵם כָּל־כָּךְ? הֲרֵי נֶאֱמַר: "וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה"2689. אָמַר לוֹ: אִם קָרִיתָ לֹא שָׁנִיתָ, אִם שָׁנִיתָ לֹא שִׁלַּשְׁתָּ וְאִם שִׁלַּשְׁתָּ לֹא פֵרְשׁוּ לְךָ יָפֶה: "כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֻתוּ"2690 – אֵלּוּ צַדִּיקִים2691, שֶׁבְּמִיתָתָם קְרוּיִם חַיִּים; "וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה"2692 – אֵלּוּ רְשָׁעִים, שֶׁבְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִם מֵתִים (שם; ע"י).

תטז אָמַר רַ' יִצְחָק: כָּל־הַמְסַפֵּר אַחֲרֵי הַמֵּת כְּאִלּוּ מְסַפֵּר אַחֲרֵי הָאָבֶן. יֵשׁ אוֹמְרִים: מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: יוֹדְעִים – וְלֹא אִכְפַּת לָהֶם2693.

– אִינִי2694!? וַהֲלֹא אָמַר רַב פַּפָּא: מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיָה מְסַפֵּר אַחֲרֵי מִטָּתוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל וְנָפְלָה קוֹרָה מִן הַגָּג וּפָצְעָה אֶת־מֹחוֹ?

– תַּלְמִיד חָכָם שׁוֹנֶה2695! שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא תוֹבֵעַ כְּבוֹדוֹ2696 (בר' יט.).

תיז אַמְגּוֹשִׁי2697 אֶחָד הָיָה מְחַטֵּט מֵתִים2698. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְקִבְרוֹ שֶׁל רַב טוֹבִי בַּר מַתְנָה תְּפָסוֹ רַב טוֹבִי בִזְקָנוֹ. בָּא אַבַּיֵּי וְאָמַר לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְךָ, הַנִּיחֵהוּ. לְשָׁנָה אַחֶרֶת חָזַר וּבָא הָאַמְגּוֹשִׁי. תְּפָסוֹ בִזְקָנוֹ. בָּא אַבַּיֵּי; לֹא הִנִּיחוֹ עַד שֶׁהֵבִיאוּ מִסְפָּרַיִם וְגָזְזוּ זְקָנוֹ (ב"ב נח.).

––––––––

תיח שָׁנִינוּ, בָּרִאשׁוֹנָה הָיְתָה הוֹצָאַת הַמֵּת קָשָׁה לִקְרוֹבָיו2699 יוֹתֵר מִמִּיתָתוֹ, עַד שֶׁהָיוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ וּבוֹרְחִין. עַד שֶׁבָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְנָהַג קַלּוּת בְּעַצְמוֹ וְהוֹצִיאוּהוּ בִּכְלֵי־פִשְׁתָּן, וְנָהֲגוּ כָל־הָעָם אַחֲרָיו לְהוֹצִיא בִכְלֵי־פִשְׁתָּן.

אָמַר רַב פַּפָּא: וְעַכְשָׁו נוֹהֵג הָעוֹלָם אֲפִלּוּ בִצְדָרָא בֶּן־זוּז2700 (כת' ח:).

תיט כָּל־הַמַּרְבֶּה כֵלִים2701 עַל הַמֵּת הַרֵי זֶה עוֹבֵר מִשּׁוּם "בַּל תַּשְׁחִית" – דִּבְרֵי רַ' מֵאִיר. רַ' אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר: מְנַוְּלוֹ2702. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מַרְבֶּה עָלָיו רִמָּה (שמח' ט).

תכ אָמַר לָהֶם רַ' יַנַּאי לְבָנָיו: בָּנָי, אַל תִּקְבְּרוּנִי לֹא בְכֵלִים לְבָנִים וְלֹא בְכֵלִים שְׁחוֹרִים; לְבָנִים – שֶׁמָּא לֹא אֶזְכֶּה2703 וְאֶהְיֶה כְּחָתָן בֵּין הָאֲבֵלִים; שְׁחוֹרִים – שֶׁמָּא אֶזְכֶּה וְאֶהְיֶה כְּאָבֵל בֵּין הַחֲתָנִים, אֶלָּא בְּכֵלִים הָאוֹלְיָרִים2704 הַבָּאִים מִמְּדִינַת־הַיָּם (שבת קיד.).

תכא רַ' יוֹחָנָן, כְּשֶׁהָיָה מִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, אָמַר לְאוֹתָם שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לְהִטַּפֵּל בִּקְבוּרָתוֹ: קִבְרוּ אוֹתִי בְּכֵלִים צְבוּעִים, לֹא לְבָנִים וְלֹא שְׁחוֹרִים, שֶׁאִם אֶעֱמוֹד בֵּין הַצַּדִּיקִים לֹא אֵבוֹש, וְאִם אֶעֱמוֹד בֵּין הָרְשָׁעִים לֹא אֶכָּלֵם.

רַ' יֹאשִׁיָּהּ, כְּשֶׁהָיָה נִפְטָר מִן הָעוֹלָם, אָמַר לְמִי שֶׁעוֹמֵד עָלָיו: קִרְאוּ לִי לְתַלְמִידָי; אָמַר לָהֶם: קִבְרוּ אוֹתִי בְּכֵלִים לְבָנִים מְגֹהָצִים. אָמְרוּ לוֹ: וְכִי אַתָּה טוֹב מֵרַבֶּךָ2705? אָמַר לָהֶם: שֶׁאֵינִי בוֹשׁ בְּמַעֲשַׂי2706 לְהַקְבִּיל פְּנֵי בוֹרְאִי (ירוש' כלא' פ"ט, ה"ד; ב"ר צו; תנח' ויחי; תנה"ק).

––––––––

תכב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְגַלִּין פְּנֵי עֲשִׁירִים2707 וּמְכַסִּין פְּנֵי עֲנִיִּים, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ מֻשְׁחָרִין פְּנֵיהֶם מִפְּנֵי בַצֹּרֶת2708, וְהָיוּ עֲנִיִּים מִתְבַּיְּשִּׁים – הִתְקִינוּ שֶׁיְהוּ מְכַסִּין פְּנֵי הַכֹּל, מִפְּנֵי כְבוֹדָם שֶׁל עֲנִיִּים.

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מוֹצִיאִין עֲשִׁירִים בְּדַרְגָּשׁ2709 וַעֲנִיִּים בִּכְלִיבָה2710, וְהָיוּ עֲנִיִּים מִתְבַּיְּשִׁים – הִתְקִינוּ שֶׁיְהוּ הַכֹּל מוֹצִיאִין בִּכְלִיבָה, מִפְּנֵי כְּבוֹדָם שֶׁל עֲנִיִּים.

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַנִּיחִין אֶת־הַמֻּגְמָר2711 תַּחַת חוֹלֵי־מֵעַיִם מֵתִים, וְהָיוּ חוֹלֵי־מֵעַיִם חַיִּים מִתְבַּיְּשִׁים – הִתְקִינוּ שֶׁיְהוּ מַנִּיחִין תַּחַת הַכֹּל, מִפְּנֵי כְבוֹדָם שֶׁל חוֹלֵי־ מֵעַיִם חַיִּים (מו"ק כז).

תכג אָמַר רַ' יְהוּדָה: בִּיהוּדָה בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָיוּ פוֹחֲתִין מִשִּׁבְעָה מַעֲמָדוֹת וּמוֹשָׁבוֹת2712 לַמֵּת, כְּגוֹן: עִמְדוּ, יְקָרִים, עֲמֹדוּ! שְׁבוּ, יְקָרִים, שֵׁבוּ! (ב"ב ק:).

תכד שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אֲבֵלִים עוֹמְדִים2713 וְכָל־הָעָם עוֹבְרִים2714; וְהָיוּ שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת2715 בִּירוּשָׁלַיִם מִתְגָּרוֹת זוֹ בְזוֹ, זֹאת אוֹמֶרֶת: "אֲנִי עוֹבֶרֶת תְּחִלָּה", וְזֹאת אוֹמֶרֶת: "אֲנִי עוֹבֶרֶת תְּחִלָּה" – הִתְקִינוּ, שֶׁיִּהְיוּ הָעָם עוֹמְדִים וַאֲבֵלִים עוֹבְרִים (סנה' יט.).

תכה שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מוֹלִיכִין2716 בְּבֵית הָאֵבֶל עֲשִׁיִרים בִּקְלָתוֹת2717 שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב וַעֲנִיִּים בְּסַלֵּי נְצָרִים2718 שֶׁל עֲרָבָה קְלוּפָה2719, וְהָיוּ עֲנִיִּים מִתְבַּיְּשִׁים – הִתְקִינוּ שֶׁיְהוּ הַכֹּל מְבִיאִין בְּסַלֵּי נְצָרִים שֶׁל עֲרָבָה קְלוּפָה, מִפְּנֵי כְבוֹדָם שֶׁל עֲנִיִּים.

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַשְׁקִין2720 בְּבֵית הָאָבֵל עֲשִׁירִים בִּזְכוּכִית לְבָנָה וַעֲנִיִּים בִּזְכוּכִית צְבוּעָה2721, וְהָיוּ עֲנִיִּים מִתְבַּיְּשִׁים – הִתְקִינוּ שֶׁיְהוּ הַכֹּל מַשְׁקִין בִּזְכוּכִית צְבוּעָה, מִפְּנֵי כְבוֹדָם שֶׁל עֲנִיִּים (מו"ק כז.).

תכו שָׁנוּ, עֲשָׂרָה כוֹסוֹת תִּקְּנוּ חֲכָמִים בְּבֵית הָאָבֵל2722: שְׁלשָׁה קֹדֶם אֲכִילָה, כְּדֵי לִפְתּוֹחַ אֶת־בְּנֵי־מֵעָיו2723; שְׁלשָׁה בְּתוֹךְ אֲכִילָה, כְּדֵי לִשְׁרוֹת אֲכִילָה שֶׁבְּמֵעָיו; וְאַרְבָּעָה לְאַחַר הָאֲכִילָה: אֶחָד כְּנֶגֶד "הַזָּן"2724, וְאֶחָד כְּנֶגֶד "בִּרְכַּת הָאָרֶץ", וְאֶחָד כְּנֶגֶד "בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם", וְאֶחָד כְּנֶגֶד "הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב". הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶם אַרְבָּעָה: אֶחָד כְּנֶגֶד חַזָּנֵי הָעִיר2725, וְאֶחָד כְּנֶגֶד פַּרְנְסֵי הָעִיר2726, וְאֶחָד כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ2727, וְאֶחָד כְּנֶגֶד רַבָּן גַּמְלִיאֵל2728. הִתְחִילוּ שׁוֹתִים וּמִשְׁתַּכְּרִים – הֶחֱזִירוּ הַדָּבָר לְיָשְׁנוֹ2729 (כת' ח; שמחות פי"ד).

תכז מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד מִגְּדוֹלֵי כָבוּל2730 שֶׁהָיָה מַשִּׂיא אֶת־בְּנוֹ, בָּרְבִיעִי זִמֵּן אֶצְלוֹ אוֹרְחִים, מִשֶּׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְהֵיטִיבוּ אֶת־לִבָּם אָמַר לִבְנוֹ: עֲלֵה לָעֲלִיָּה וְהָבֵא לָנוּ יַיִן טוֹב מֵחָבִית פְּלוֹנִית. כֵּוָן שֶׁעָלָה הִכִּישׁוֹ2731 נָחָשׁ וָמֵת. הִמְתִּין לוֹ לֵירֵד וְלֹא יָרָד, אָמַר: אֶעֱלֶה וְאֶרְאֶה מַה טִּיבוֹ שֶׁל בְּנִי. עָלָה וּמְצָאוֹ שֶׁהִכִּישׁוֹ נָחָשׁ וּמֵת וּמוּטַל בֵּין הֶחָבִיּוֹת. מֶה עָשָׂה? הִמְתִּין עַד שֶׁגָּמְרוּ הָאוֹרְחִים אֶת סְעֻדָּתָם. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְבָרֵךְ, אָמַר לָהֶם: רַבּוֹתַי, לֹא לְבָרֵךְ אֶת־בְּנִי בִּרְכַּת־חֲתָנִים בָּאתֶם, אֶלָּא בָּרְכוּ עָלָיו בִּרְכַּת אֲבֵלִים; לֹא לְהַכְנִיס אֶת־בְּנִי לַחֻפָּה בָּאתֶם – בֹּאוּ וְהַכְנִיסוּהוּ לַקָּבֶר. הִפְטִיר עָלָיו2732 רַ' זַכַּאי אִישׁ כָּבוּל: "לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה־זֹה עֹשָׂה"2733 (ויק"ר כ; קה"ר ב).

תכח "וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן־הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף"2734 – אוֹתו הַיּוֹם נִפְטַר אַבְרָהָם אָבִינוּ מִן הָעוֹלָם וְעָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ תַּבְשִׁיל שֶׁל עֲדָשִׁים לְנַחֵם אֶת־יִצְחָק אָבִיו. וְלָמָּה שֶׁל עֲדָשִׁים? אָמְרוּ בְמַעֲרָבָא מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַבָּה בַר מָרִי: מָה עֲדָשָׁה זוֹ אֵין לָהּ פֶּה, אַף אָבֵל אֵין לוֹ פֶּה2735; דָּבָר אַחֵר: מָה עֲדָשָׁה זוֹ מְגֻלְגֶּלֶת, אַף אֲבֵלוּת מְגַלְגֶּלֶת וּמַחֲזֶרֶת עַל בָּאֵי הָעוֹלָם2736 (ב"ב טז:).

––––––––

תכט אָמְרוּ מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא: כָּל־הַמּוֹרִיד דְּמָעוֹת עַל אָדָם כָּשֵׁר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא סוֹפְרָן וּמַנִּיחָן בְּבֵית־גְּנָזָיו2737 (שבת קח:).

תל רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יִפְחוֹת2738 מִשְּׁנֵי חֲלִילִין וּמְקוֹנֶנֶת2739 (כת' מו:).

תלא נָשִׁים בְּמוֹעֵד2740 מְעַנּוֹת2741 אֲבָל לֹא מְטַפְּחוֹת2742. רַ' יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הַסְּמוּכוֹת לַמִּטָּה מְטַפְּחוֹת; בְּרָאשֵׁי־חֳדָשִׁים, בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים מְעַנּוֹת וּמְטַפְּחוֹת; בָּזֶה וָזֶה לֹא מְקוֹנְנוֹת.

אֵיזֶהוּ עִנּוּי2743? שֶׁכֻּלָּן עוֹנוֹת כְּאֶחָת; קִינָה – שֶׁאַחַת מְדַבֶּרֶת וְכֻלָּן עוֹנוֹת אַחֲרֶיהָ.

מֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת? אָמַר רָבָא: נְשֵׁי שְׁכַנְצִיב2744 אָמְרוּ כָךְ:

אוֹי לַהוֹלֵךְ2745, אוֹי לַצָּעַר2746!

הִתְעַטְּפוּ וְהִתְכַּסּוּ, הָרִים2747, שֶׁבֶּן־נְשִׂיאִים וּבֶן־גְּדוֹלִים הוּא!

שְׁאוֹל – אִצְטְלִית שֶׁל מִילַת2748 לְבֶן־גְּדוֹלִים שֶׁכָּלְתָּה צֵידָתוֹ (מו"ק כח:).

תלב שָׁנִינוּ, כְּשֵׁם שֶׁנִּפְרָעִין מִן הַמֵּתִים2749 כָּךְ נִפְרָעִין מִן הַסַּפְדָּנִים וּמִן הָעוֹנִים אַחֲרֵיהֶם2750 (ב"ר סב.).

תלג בִּירוּשָׁלַיִם הָיוּ אוֹמְרִים: עֲשֵׂה לִפְנֵי מִטָּתֶךָ2751, וּבִיהוּדָה הָיוּ אוֹמְרִים: עֲשֵׂה לְאַחַר מִטָּתֶךָ; שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם לא הָיוּ אוֹמְרִים לִפְנֵי מִטָּתוֹ שֶׁל מֵת אֶלָּא דְבָרִים שֶׁיֶּשׁ־בּוֹ2752, וְאַחַר הַמִּטָּה הָיוּ אוֹמְרִים בֵּין דְּבָרִים שֶׁיֶּשׁ־בּוֹ, בֵּין דְּבָרִים שֶׁאֵין בּוֹ; וּבִיהוּדָה, לִפְנֵי הַמִּטָּה הָיוּ אוֹמְרִים דְּבָרִים שֶׁיֶּשׁ־בּוֹ וּדְבָרִים שֶׁאֵין בּוֹ; הַמְהַלְּכִים אַחַר הַמִּטָּה לֹא הָיוּ עוֹנִים אַחֲרֵיהֶם וְאוֹמְרִים אֶלָּא דְבָרִים שֶׁיֶּשׁ־בּוֹ (שמח' ג).

תלד שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הָעוֹסְקִים בְּהֶסְפֵּד, בִּזְמַן שֶׁהַמֵּת מוּטָל לִפְנֵיהֶם נִשְׁמָטִים אֶחָד־אֶחָד וְקוֹרִין2753; אֵין הַמֵּת מוּטָל לִפְנֵיהֶם הֵם יוֹשְׁבִין וְקוֹרִין, הוּא יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם2754. הֵם עוֹמְדִים וּמִתְפַּלְלִים וְהוּא עוֹמֵד וּמַצְדִּיק עָלָיו אֶת־הַדִּין וְאוֹמֵר: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים! הַרְבֵּה חָטָאתִי לְפָנֶיךָ וְלֹא נִפְרַעְתָּ מִמֶּנִּי אֶחָד מִנִּי אָלֶף; יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנָיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתִּגְדּוֹר פִּרְצוֹתֵינוּ וּפִרְצוֹת כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים.

אָמַר אַבַּיֵּי: לֹא צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר כָּךְ2755, שֶׁשָּׁנוּ מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי: לְעוֹלָם אַל־יִפְתַּח אָדָם פִּיו לַשָּׂטָן (בר' יט.).

––––––––

תלה רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַל־תְּנַחֵם [אֶת־חֲבֵרְךָ] בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתוֹ מוּטָל לְפָּנָיו2756 (אב' ד).

תלו רַב חִיָּא בַּר אַבָּא מְלַמְּדוֹ שֶׁל בֶּן רֵישׁ לָקִישׁ הָיָה. מֵת לוֹ תִּינוֹק. יוֹם רִאשׁוֹן לֹא הָלַךְ אֶצְלוֹ. לְמָחָר הוֹלִיךְ עִמּוֹ אֶת־יְהוּדָה בַר נַחֲמָנִי מְתֻרְגְּמָנוֹ2757, אָמַר לוֹ2758: עֲמוֹד וֶאֱמוֹר דָּבָר כְּנֶגֶד הַתִּינוֹק. פָּתַח וְאָמַר: "וַיַּרְא יְיָ וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו"2759 – דּוֹר שֶׁאָבוֹת מְנַאֲצִים לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כּוֹעֵס עַל בְּנֵיהֶם וְעַל בְּנוֹתֵיהֶם וּמֵתִים כְּשֶׁהֵם קְטַנִּים2760. (בָּא לְנַחֲמוֹ וּמְצַעֵר אוֹתוֹ? אֶלָּא כָּךְ אָמַר: חָשׁוּב אַתָּה לְהִתָּפֵס עַל עֲוֹן הַדּוֹר).

אָמַר לוֹ: עֲמוֹד וְאֱמוֹר דָּבָר כְּנֶגֶד שִׁבְחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. פָּתַח וְאָמַר: הָאֵל הַגָּדוֹל בְּרֹב גָּדְלוֹ, אַדִּיר וְחָזָק בְּרֹב נוֹרָאוֹת, מְחַיֶּה מֵתִים בְּמַאֲמָרוֹ, עוֹשֶׂה גְדוֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְחַיֵּה הַמֵּתִים.

אָמַר לוֹ: עֲמוֹד וֶאֱמוֹר דָּבָר כְּנֶגֶד אֲבֵלִים. פָּתַח וְאָמַר: אַחֵינוּ הַמְיֻגָּעִים, הַמְדֻכָּאִים בָּאֵבֶל הַזֶּה! תְּנוּ לְבַבְכֶם לַחְקוֹר אֶת־זֹאת2761; זֹאת הִיא עוֹמֶדֶת לָעַד2762, נָתִיב הוּא מִשֵּׁשֶת יְמֵי בְרֵאשִׁית. רַבִּים שָׁתוּ2763, רַבִּים יִשְׁתּוּ, כְּמִשְׁתֵּה רִאשׁוֹנִים כָּךְ מִשְׁתֵּה אַחֲרוֹנִים. אַחֵינוּ, בַּעַל נֶחָמוֹת יְנַחֵם אֶתְכֶם! בָּרוּךְ מְנַחֵם אֲבֵלִים.

אָמַר לוֹ: עֲמוֹד וֶאֱמוֹר דָּבָר כְּנֶגֶד מְנַחֲמֵי אֲבֵלִים. פָּתַח וְאָמַר: אַחֵינוּ גּוֹמְלֵי־חֲסָדִים2764 בְּנֵי גוֹמְלֵי־חֲסָדִים, הַמַּחֲזִיקִים בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ2765, אַחֵינוּ! בַּעַל הַגְּמוּל יְשַׁלֵּם לָכֶם גְּמוּלְכֶם. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְשַׁלֵּם הַגְּמוּל.

אָמַר לוֹ: עֲמוֹד וֶאֱמוֹר דָּבָר כְּנֶגֶד כָּל־יִשְׂרָאֵל. פָּתַח וְאָמַר: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים! פְּדֵה וְהַצֵּל, מַלֵּט וְהוֹשַׁע עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִן הַדֶּבֶר וּמִן הַחֶרֶב וּמִן הַבִּזָּה וּמִן הַשִּׁדָּפוֹן וּמִן הַיֵּרָקוֹן וּמִכָּל־מִינֵי פֻרְעָנֻיּוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת וּבָאוֹת לָעוֹלָם. טֶרֶם נִקְרָא וְאַתָּה תַעֲנֶה. בָּרוּךְ אַתָּה עוֹצֵר הַמַּגֵּפָה (כת' ח:).

תלז רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה מֵתָה לוֹ בִתּוֹ. אָמְרוּ חֲכָמִים לְעֻלָּא: עֲמוֹד וְנֵלֵךְ לְנַחֲמוֹ. אָמַר לָהֶם: מַה לִּי אֵצֶל נֶחָמַת הַבַּבְלִיִּים2766, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא גִדּוּף, שֶׁהֵם אוֹמְרִים: מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת2767 – אֲבָל אִלּוּ הָיוּ יְכוֹלִים הָיוּ עוֹשִׂים. הָלַךְ הוּא לְבַדּוֹ. אָמַר לוֹ [לְרַב שְׁמוּאֵל]: "וַיֹּאמֶר יְיָ אֵלַי אַל־תָּצַר אֶת־מוֹאָב וְאַל־תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה"2768, וְכִי מֶה עָלָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל משֶׁה – לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת2769? אֶלָּא נָשָׂא משֶׁה קַל־וָחֹמֶר בְּעַצְמוֹ, אָמַר: וּמָה מִדְיָנִים שֶׁלֹּא בָאוּ אֶלָּא לַעֲזוֹר אֶת־מוֹאָב אָמְרָה תוֹרָה: "צָרוֹר אֶת־הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם"2770, מוֹאָבִים עַצְמָם לֹא כָל־שֶׁכֵּן. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: לֹא כְשֶׁעָלְתָה עַל דַּעְתְּךָ עָלְתָה עַל דַּעְתִּי, שְׁתֵּי פְרִידוֹת2771 טוֹבוֹת יֶשׁ־לִי לְהוֹצִיא מֵהֶם – רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית2772. וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה בִּשְׁבִיל שְׁתֵּי פְרִידוֹת טוֹבוֹת חָס הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל שְׁתֵּי אֻמּוֹת גְּדוֹלוֹת וְלֹא הֶחֱרִיבָן, בִּתּוֹ שֶׁל רַבִּי אִם כְּשֵׁרָה הִיא2773 וּרְאוּיָה הִיא לָצֵאת מִמֶּנָּה דָּבָר טוֹב, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁהָיְתָה חַיָּה (ב"ק לח).

––––––––

תלח2774 "אַל־תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל־תָּנֻדוּ לוֹ"2775 – "אַל תִּבְכּוּ לְמֵת" יוֹתֵר מִדָּי, "וְאַל־תָּנֻדוּ לוֹ" יוֹתֵר מִכְּשִׁעוּר. הָא כֵיצַד? שְׁלשָׁה יָמִים לִבְכִי וְשִׁבְעָה לְהֶסְפֵּד וּשְׁלשִׁים לְגִהוּץ וּלְתִסְפֹּרֶת2776. מִכָּאן וְאֵילַךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִי אַתֶּם רַחֲמָנִים בּוֹ יוֹתֵר מִמֶּנִּי (מו"ק כז:).

תלט רַ' חֲנִינָא מֵתָה לוֹ בִתּוֹ, לֹא הָיָה בוֹכֶה עָלֶיהָ. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: תַּרְנְגֹלֶת הוֹצֵאתָ מִבֵּיתֶךָ?… אָמַר לָהּ: שְׁנַיִם – שְכוֹל וְעִוָּרוֹן2777?! (שבת קנא:).

תמ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּל־הַמִּתְקַשֶּׁה עַל מֵתוֹ יוֹתֵר מִדָּי – עַל מֵת אַחֵר הוּא בוֹכֶה.

אִשָּׁה אַחַת הָיְתָה בִשְׁכוּנָתוֹ שֶׁל רַב הוּנָא, הָיוּ לָהּ שִׁבְעָה בָנִים, מֵת אֶחָד מֵהֶם, הָיְתָה בוֹכָה עָלָיו יוֹתֵר מִדָּי. שָׁלַח לָהּ רַב הוּנָא: לֹא תַעֲשִׂי כָךְ. לֹא הִשְׁגִּיחָה בּוֹ. שָׁלַח לָהּ: אִם תִּשְׁמַע מוּטָב, וְאִם לֹא – תְּתַקֵּן2778 תַּכְרִיכִים לִשְׁאָר בָּנֶיהָ – וּמֵתוּ כֻלָּם. הָיְתָה בוֹכָה. לְסוֹף שָׁלַח לָהּ: תְּתַקֵּן תַּכְרִיכִים לְעַצְמָהּ – וָמֵתָה (מו"ק כז:).

תמא אָמַר רַב: אֵין הַמֵּת מִשְׁתַּכֵּחַ מִן הַלֵּב אֶלָּא לְאַחַר שְׁנֵים־עָשָׂר חֹדֶשׁ (בר' נח:).

תמב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: שְׁלשָׁה דְבָרִים עָלוּ בְמַחֲשָׁבָה לִבָּרְאוֹת, וְאִם לֹא עָלוּ – דִּין הוּא2779 שֶׁיַּעֲלוּ: עַל הַמֵּת שֶׁיַּסְרִיחַ, וַעַל הַמֵּת שֶׁיִּשְׁתַּכַּח מִן הַלֵּב (וְעַל הַתְּבוּאָה שֶׁתִּרְקָב) (פס' נד:).

תמג אָמַר רַ' מֵאִיר: הַמּוֹצֵא אֶת־חֲבֵרוֹ אָבֵל לְאַחַר שְׁנֵים־עָשָׂר חֹדֶשׁ וּמְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין, לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁנִּשְׁבְּרָה רַגְלוֹ וְחָיְתָה. מְצָאוֹ רוֹפֵא וְאָמַר לוֹ: כַּלֵּךְ2780 אֶצְלִי, שֶׁאֲנִי שׁוֹבְרָהּ וְאֶרְפָּאֶנָּה, כְּדֵי שֶׁתֵּדַע שֶׁסַּמְמָנִים2781 שֶׁלִּי יָפִים (מו"ק כא:).