📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 1861–1920

1861

שזה השוה וכו' – הגזלן עושה בגלוי ואינו מתירא מבני אדם כשם שאינו מתירא מהקב"ה.

↩ חזרה לטקסט
1862

עין של מטה – לשון נקיה היא כלפי הקב"ה, והכוונה: עין של מעלה.

↩ חזרה לטקסט
1863

ישעיה כ"ט, טו.

↩ חזרה לטקסט
1864

שזמן את בני העיר ולא זמן וכו' – שמכבד את בני העיר יותר מבני המלך; וכן הגנב כבוד הבריות גדול בעיניו מכבוד הקב"ה.

↩ חזרה לטקסט
1865

יפשפש מר במעשיו – שמא נענש על חטאו.

↩ חזרה לטקסט
1866

בלא דין – כלו' שלא בצדק.

↩ חזרה לטקסט
1867

לאריסו – מי שעובד בקרקע חברו בשכר חלק מן הפירות קרוי אריס.

↩ חזרה לטקסט
1868

בזמורות – חלקו המגיע לו בזמורות הגפן שקוצצין אותן ויוצאות להסקה.

↩ חזרה לטקסט
1869

וכי מניח הוא וכו' – כלו' הוא לוקח בלי ידיעתי, לפיכך אני לוקח ממנו את חלקו.

↩ חזרה לטקסט
1870

בתר גנבא וכו' – כלו' הגונב מן הגנב אף הוא טועם טעם גניבה, והרי גם זה אסור.

↩ חזרה לטקסט
1871

דברים ז', טז.

↩ חזרה לטקסט
1872

ישעיה מ"ט, ג.

↩ חזרה לטקסט
1873

שם ס"ו, יט.

↩ חזרה לטקסט
1874

שם ס"ו, יט.

↩ חזרה לטקסט
1875

רחמנא קרי – קורא לשמים שיעזרהו במלאכתו.

↩ חזרה לטקסט
1876

חסריה לגנבא וכו' – כשהגנב מחוסר יכולת לגנוב הוא מתפאר בעצמו שהוא איש שלום.

↩ חזרה לטקסט
1877

דחשיד אממונא – חשוד על גזלת ממון אחרים.

↩ חזרה לטקסט
1878

חשיד אשבועתא – על שבועת שקר.

↩ חזרה לטקסט
1879

שהגיעו לכזיב – שהיא קודמת לעכו; והם אמרו להם לעכו, כדי לרמות את הלסטים, שיחשבו שיש להם עדיין זמן להתנפל עליהם.

↩ חזרה לטקסט
1880

פרשו – תלמידי ר' עקיבא מן הלסטים.

↩ חזרה לטקסט
1881

של יהודה – רב יהודה שהיה רבו של מנשה.

↩ חזרה לטקסט
1882

הרמאי – כלו' שהוא למד אותך לרמות.

↩ חזרה לטקסט
1883

בנדוי – בחרם, על שפגעו בכבוד רב יהודה.

↩ חזרה לטקסט
1884

ותבעו נדוים – בקשו להתיר את הנדוי.

↩ חזרה לטקסט
1885

גרדי – אורג.

↩ חזרה לטקסט
1886

מה בין גנבי בבל וכו' – סתם לסטים גרועים מגנבים ואעפ"כ אלו שבחו את ר"ע, וגנבי בבל בזו את רב יהודה.

↩ חזרה לטקסט
1887

איוב כ"ד, טז.

↩ חזרה לטקסט
1888

ומפקידים אצלם אפרסמון – שמן אפרסמון שלהם מסרו לפקדון ביד בעלי ממון ואלה הניחוהו בבית גנזיהם.

↩ חזרה לטקסט
1889

לבלש – ממונה לחפש ולתפוס חוטאים למלכות.

↩ חזרה לטקסט
1890

קרינא דאגרתא וכו' – משל הוא; כלו' יהא הוא בעצמו הבלש.

↩ חזרה לטקסט
1891

חומץ בן יין –כלו' בן רע לאב טוב.

↩ חזרה לטקסט
1892

נרשי – איש מעיר גרש בבבל (וכן נהר־פקודי ופומבדיתאי); בני ערים אלו היו מפורסמים לגנבים ורמאים.

↩ חזרה לטקסט
1893

מנה שניך – שמא גנבן מפיך.

↩ חזרה לטקסט
1894

שנה אכסניא שלך – כדי שלא ידע את מקומך ויבוא לרמותך.

↩ חזרה לטקסט
1895

בעלית בית נתזה – מקום של חכמי ישראל.

↩ חזרה לטקסט
1896

שמואל ב' כ', כב.

↩ חזרה לטקסט
1897

תבעתו המלכות – למשפט חיוב מיתה.

↩ חזרה לטקסט
1898

ופיסו – דבר על לבו.

↩ חזרה לטקסט
1899

בטלת – חדלת לבוא.

↩ חזרה לטקסט
1900

למסורות – למלשינים, שמוסרים אדם למלכות.

↩ חזרה לטקסט
1901

ולא משנה עשיתי? – לפי הדין בסי' הקודם.

↩ חזרה לטקסט
1902

ירמיה ל', ו.

↩ חזרה לטקסט
1903

פמליא של מעלה וכו' – מלאכים וישראל.

↩ חזרה לטקסט
1904

הללו מעשה ידי וכו' – ישראל ואומות־העולם מעשי ידי הם.

↩ חזרה לטקסט
1905

בראשית ט', ו.

↩ חזרה לטקסט
1906

כל השערים ננעלים – כל שערי תפלה ננעלים בשעת נעילה.

↩ חזרה לטקסט
1907

חוץ משערי אונאה – הצועק על אונאה תפלתו מתקבלת תמיד.

↩ חזרה לטקסט
1908

הכל נפרע – על כל העבירות נענשין.

↩ חזרה לטקסט
1909

חוץ מאונאה – שעליה מעניש הקב"ה בעצמו.

↩ חזרה לטקסט
1910

אין הפרגוד וכו' – הוילון שלפני כסא־הכבוד פתוח תמיד; כלו' הקב"ה משגיח תמיד להפרע עליהם.

↩ חזרה לטקסט
1911

ויקרא י"ט, לה.

↩ חזרה לטקסט
1912

שלא ימדוד לאחד וכו' – החבל שמודדין בו אינו דומה שעור ארכו בימות החמה לזה שבימות הגשמים, והמודד לאחים שחולקים בקרקע ימדוד להם בעונה אחת, שלא יהא אחד מהם מרומה.

↩ חזרה לטקסט
1913

שלא יטמין משקלותיו וכו' – משקלותיו שקונה בהם לא יטמינם במלח להכבידם.

↩ חזרה לטקסט
1914

במשורה – מדת הלח.

↩ חזרה לטקסט
1915

שלא ירתיח – שלא יעָרה בחוזק את המשקה לתוך המדה של הקונה, ונמצא המשקה רותח ומעלה קצף.

↩ חזרה לטקסט
1916

ואפילו היא עביט וכו' – שאינו משמש בו למדה אלא עשאו כלי למימי־רגלים.

↩ חזרה לטקסט
1917

שאין מוחקין וכו' – יש מקום שמודדין בו במדה מחוקה (מצומצמת) ויש שמודדין במדה גדושה (מלאה), וצריכין למדוד לפי מנהג המקום דוקא.

↩ חזרה לטקסט
1918

דברים כ"ה, טו.

↩ חזרה לטקסט
1919

ולפחות לו – לקונה.

↩ חזרה לטקסט
1920

איפה שלמה וצדק – מדה אחת לכל.

↩ חזרה לטקסט