הערות וביאורים · 1741–1800
1742בכפיפה – בסל; כלו' במחיצה אחת.
1743בהדי הוצא וכו' – כשעוקרים את ההוץ (קנה
קוצים) הגדל אצל הכרוב פעמים שנעקר הכרוב עמו; כלו' שכני רשע לוקין
עמו.
1744איש רעים – שיש לו הרבה רעים.
1745להתרועע – סופו לקבל רעה, שיבואו לידי מריבה.
1749ידאגו וכו' – שנפרץ בהם פרץ.
1750לכפת אבנים – בנין עגול כקשת, שאבניו מתחזקות זו בזו.
1751מתרועעת – נפרצת ונהרסת.
1753גזלת העני – שאין לו כלום לגזול ממנו אלא שלא להשיב על שלומו.
1758למלכות הפנימית – למלכות שברומי.
1759פילוסופוס – חכם מאומות־העולם.
1761את חכמי ישראל – שבאו עם ר"ג.
1762מבזה את ר"ג – שהיה נשיא.
1764מכעכע – משתעל להשמיע קולו.
1766להסתכל בו – אם הוא נקי.
1767ואינו חושש – שמא יקפיד בעל הבית.
1768בסבר פנים יפות – במאור פנים ובחבה.
1769ברוך מחיה המתים – שהמת משתכח מן הלב לאחר י"ב חודש.
1770וברוך חכם הרזים – כדין הרואה ששים רבוא ישראל.
1772צדיק לפני – ולא אמר לו "צדיק תמים".
1776מפי אחרים – סתם בלא הזכרת שם האומר.
1777בשעת כעסו – שמא יכעס יותר.
1778בשעה שמתו וכו' – שלא יקבל תנחומים.
1779ואל תשאל לו – לפתוח לו פתח חרטה (על מנת כך וכך נדרת?).
1780בשעת נדרו – שלא ינעול בפני עצמו כל פתח חרטה.
1781בשעת קלקלתו – שלא יתבייש.
1782עלה לדוכן – למקום שהכהנים עומדים שם לברך את העם.
1783והכוהו – שהוא קץ בחייו של אדונם.
1784וסרבנות – מי שנותן להפציר בו הרבה נקרא סרבן.
1785מהיות טוב וכו' – כלו' אל תשים עצמך רע כשאפשר לך להיות טוב.
1786זה נהנה וכו' – כך אומרין לאדם שיכול לעשות טובה לחברו בלא חסרון כיס.
1787כופין על מדת סדום – מכריחין את האדם לעשות טוב לחברו כשהוא לא חסר, ולא יהא כאנשי סדום.
1789איני יכול – לילך מבית יתרו בלא רשות.
1798להנותו – שיהא החנוני נהנה ממנו.
1800נקוד על איו – על האותיות א' י' ו' שבתבת אליו, לרמז ששאלו אף אותה על אברהם.