📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 1741–1800

1741

ויקרא י"א, טו.

↩ חזרה לטקסט
1742

בכפיפה – בסל; כלו' במחיצה אחת.

↩ חזרה לטקסט
1743

בהדי הוצא וכו' – כשעוקרים את ההוץ (קנה קוצים) הגדל אצל הכרוב פעמים שנעקר הכרוב עמו; כלו' שכני רשע לוקין עמו.

↩ חזרה לטקסט
1744

איש רעים – שיש לו הרבה רעים.

↩ חזרה לטקסט
1745

להתרועע – סופו לקבל רעה, שיבואו לידי מריבה.

↩ חזרה לטקסט
1746

משלי י"ח, כד.

↩ חזרה לטקסט
1747

מסב – יושב בסעודה.

↩ חזרה לטקסט
1748

מסיח – מדבר.

↩ חזרה לטקסט
1749

ידאגו וכו' – שנפרץ בהם פרץ.

↩ חזרה לטקסט
1750

לכפת אבנים – בנין עגול כקשת, שאבניו מתחזקות זו בזו.

↩ חזרה לטקסט
1751

מתרועעת – נפרצת ונהרסת.

↩ חזרה לטקסט
1752

תהלים ל"ד, טו.

↩ חזרה לטקסט
1753

גזלת העני – שאין לו כלום לגזול ממנו אלא שלא להשיב על שלומו.

↩ חזרה לטקסט
1754

ישעיה ג', יד.

↩ חזרה לטקסט
1755

יפטר – יפרד.

↩ חזרה לטקסט
1756

בראשית י"ח, לג.

↩ חזרה לטקסט
1757

שם ג', ט.

↩ חזרה לטקסט
1758

למלכות הפנימית – למלכות שברומי.

↩ חזרה לטקסט
1759

פילוסופוס – חכם מאומות־העולם.

↩ חזרה לטקסט
1760

טפח – דפק.

↩ חזרה לטקסט
1761

את חכמי ישראל – שבאו עם ר"ג.

↩ חזרה לטקסט
1762

מבזה את ר"ג – שהיה נשיא.

↩ חזרה לטקסט
1763

ויקרא א', א.

↩ חזרה לטקסט
1764

מכעכע – משתעל להשמיע קולו.

↩ חזרה לטקסט
1765

שמות כ"ח, לה.

↩ חזרה לטקסט
1766

להסתכל בו – אם הוא נקי.

↩ חזרה לטקסט
1767

ואינו חושש – שמא יקפיד בעל הבית.

↩ חזרה לטקסט
1768

בסבר פנים יפות – במאור פנים ובחבה.

↩ חזרה לטקסט
1769

ברוך מחיה המתים – שהמת משתכח מן הלב לאחר י"ב חודש.

↩ חזרה לטקסט
1770

וברוך חכם הרזים – כדין הרואה ששים רבוא ישראל.

↩ חזרה לטקסט
1771

משלי כ"ז, יד.

↩ חזרה לטקסט
1772

צדיק לפני – ולא אמר לו "צדיק תמים".

↩ חזרה לטקסט
1773

בראשית ז', א.

↩ חזרה לטקסט
1774

שם ו', ט.

↩ חזרה לטקסט
1775

שמואל א' ב', כג.

↩ חזרה לטקסט
1776

מפי אחרים – סתם בלא הזכרת שם האומר.

↩ חזרה לטקסט
1777

בשעת כעסו – שמא יכעס יותר.

↩ חזרה לטקסט
1778

בשעה שמתו וכו' – שלא יקבל תנחומים.

↩ חזרה לטקסט
1779

ואל תשאל לו – לפתוח לו פתח חרטה (על מנת כך וכך נדרת?).

↩ חזרה לטקסט
1780

בשעת נדרו – שלא ינעול בפני עצמו כל פתח חרטה.

↩ חזרה לטקסט
1781

בשעת קלקלתו – שלא יתבייש.

↩ חזרה לטקסט
1782

עלה לדוכן – למקום שהכהנים עומדים שם לברך את העם.

↩ חזרה לטקסט
1783

והכוהו – שהוא קץ בחייו של אדונם.

↩ חזרה לטקסט
1784

וסרבנות – מי שנותן להפציר בו הרבה נקרא סרבן.

↩ חזרה לטקסט
1785

מהיות טוב וכו' – כלו' אל תשים עצמך רע כשאפשר לך להיות טוב.

↩ חזרה לטקסט
1786

זה נהנה וכו' – כך אומרין לאדם שיכול לעשות טובה לחברו בלא חסרון כיס.

↩ חזרה לטקסט
1787

כופין על מדת סדום – מכריחין את האדם לעשות טוב לחברו כשהוא לא חסר, ולא יהא כאנשי סדום.

↩ חזרה לטקסט
1788

שמות ג', י.

↩ חזרה לטקסט
1789

איני יכול – לילך מבית יתרו בלא רשות.

↩ חזרה לטקסט
1790

צרפית – מעיר צרפת.

↩ חזרה לטקסט
1791

מלכים א' י"ז, כ.

↩ חזרה לטקסט
1792

במדבר ל"א, ו.

↩ חזרה לטקסט
1793

שם שם ב.

↩ חזרה לטקסט
1794

דברים כ"ג, ח.

↩ חזרה לטקסט
1795

משלי י"ז, יג.

↩ חזרה לטקסט
1796

בראשית י"ג, ג.

↩ חזרה לטקסט
1797

במדבר כ', יז.

↩ חזרה לטקסט
1798

להנותו – שיהא החנוני נהנה ממנו.

↩ חזרה לטקסט
1799

בראשית י"ח, ט.

↩ חזרה לטקסט
1800

נקוד על איו – על האותיות א' י' ו' שבתבת אליו, לרמז ששאלו אף אותה על אברהם.

↩ חזרה לטקסט