ה. מִדּוֹת וְדֶרֶךְ־אֶרֶץ שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ
פו רַ' מַתְיָא בֶן חָרָשׁ אוֹמֵר: הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל־אָדָם (אב' ד).
פז אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי, שֶׁלֹּא הִקְדִּימוֹ אָדָם שָׁלוֹם מֵעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ נָכְרִי בַשּׁוּק (בר' יז.).
פח אָמַר רַב חֶלְבּוֹ אָמַר רַב הוּנָא: כָּל־שֶׁיּוֹדֵעַ בַּחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא רָגִיל לִתֶּן לוֹ שָׁלוֹם יַקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ"1752; וְאִם נָתַן לוֹ וְלֹא הֶחֱזִיר, נִקְרָא גַזְלָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "גְּזֵלַת הֶעָנִי1753 בְּבָתֵּיכֶם"1754 (שם ו:).
––––––––
פט לְעוֹלָם אַל יִפָּטֵר1755 אָדָם לֹא מֵאֵצֶל רַבּוֹ וְלֹא מֵאֵצֶל חֲבֵרוֹ אֶלָּא אִם כֵּן נוֹטֵל הֵימֶנּוּ רְשׁוּת, וְיִלְמְדוּ כָל־אָדָם דֶּרֶךְ־אֶרֶץ מִן הַמָּקוֹם, כִּבְיָכוֹל, שֶׁאָמַר לוֹ לְאַבְרָהָם: הֲרֵינִי נִפְטָר מִמֶּךָּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֵּלֶךְ יְיָ כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל־אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ:1756.
לְעוֹלָם אַל יִכָּנֵס אָדָם פִּתְאֹם לְבֵית חֲבֵרוֹ, וְיִלְמְדוּ כָל־אָדָם דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִן הַמָּקוֹם, שֶׁעָמַד עַל פֶּתַח הַגָּן וְקָרָא לוֹ לְאָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקְרָא יְיָ אֱלֹהִים אֶל־הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה"1757.
מַעֲשֶׂה בְּאַרְבָּעָה זְקֵנִים שֶׁהָלְכוּ לְמַלְכוּת הַפְּנִימִית1758, וְאֵלּוּ הֵם: רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ וְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַ' עֲקִיבָא. וְהָיָה לָהֶם פִּילוֹסוֹפוֹס1759 אֶחָד חָבֵר שָׁם. אָמַר לוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: רַבִּי, רְצוֹנְךָ שֶׁנְּקַבֵּל פְּנֵי פִילֹוסוֹפוֹס חֲבֵרֵנוּ? אָמַר לוֹ: לָאוֹ. בְּשַׁחֲרִית אָמַר לוֹ: רַבִּי, רְצוֹנְךָ וּנְּקַבֵּל פְּנֵי פִילֹוסוֹפוֹס חֲבֵרֵנוּ? אָמַר לוֹ: הֵן. הָלְכוּ וְעָמְדוּ עַל פִּתְחוֹ שֶׁל פִּילוֹסוֹפוֹס וְטָפַח1760 רַ' יְהוֹשֻׁעַ עַל הַדָּלֶת. וְהָיָה פִילוֹסוֹפוֹס הַהוּא מְחַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ וְאוֹמֵר: אֵין זוֹ דֶרֶךְ־אֶרֶץ אֶלָּא שֶׁל חָכָם. פַּעַם שְׁנִיָּה – עָמַד וְרָחַץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו. פַּעַם שְׁלִישִׁית – עָמַד וּפָתַח אֶת־הַדֶּלֶת וְרָאָה אֶת־חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל1761 בָּאִים: רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּאֶמְצַע וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ וְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מִימִינוֹ וְרַ' עֲקִיבָא מִשְּׂמֹאלוֹ. וְהָיָה פִילוֹסוֹפוֹס מְחַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ וְאוֹמֵר: הֵיאַךְ אֶתֵּן שָׁלוֹם לְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל? אִם אוֹמֵר אֲנִי: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבַּן גַּמְלִיאֵל – הֲרֵינִי מְבַזֶּה אֶת־חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל; אִם אוֹמֵר אֲנִי: שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל – הֲרֵינִי מְבַזֶּה אֶת־רַבָּן גַּמְלִיאֵל1762, כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ אֶצְלָם אָמַר לָהֶם: שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, חַכְמֵי־יִשְׂרָאֵל, וּלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בָּרֹאשׁ (ד"א ה; כלה ז).
צ "וַיִּקְרָא אֶל־משֶׁה וַיְדַבֵּר יְיָ אֵלָיו"1763 – לָמָה הִקְדִּים קְרִיאָה לְדִבּוּר? לִמְּדָה תוֹרָה דֶּרֶךְ־אֶרֶץ, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם דָּבָר לַחֲבֵרוֹ אֶלָּא אִם כֵּן קוֹרְאֵהוּ (יומא ד:).
צא אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי: הַנִּכְנָס לְבֵיתוֹ פִּתְאֹם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ – הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׂוֹנְאוֹ, אַף אֲנִי אֵינִי אוֹהֲבוֹ.
רַב אָמַר: אַל תִּכָּנֵס לָעִיר פִּתְאֹם וְאַל תִּכָּנֵס לַבַּיִת פִּתְאֹם.
רַ' יוֹחָנָן כְּשֶׁהָיָה עוֹלֶה לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמוֹ שֶׁל רַ' חֲנִינָא הָיהָ מְכַעְכֵּעַ1764, עַל שׁוּם "וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ"1765 (ויק"ר כא).
צב רַב יִרְמְיָה עָלָה אֵצֶל רַב אַסִּי, מָזַג לוֹ כּוֹס. הִתְחִיל [רַב יִרְמְיָה] לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ1766. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: רְאֵה מַהוּ עוֹשֶׂה! אָמַר לָהּ: נוֹהֵג הוּא בְּשִׁיטָתוֹ שֶׁל רַבּוֹ, שֶׁשָּׁנָה רַ' חִיָּא: מִסְתַּכֵּל הוּא מַה שֶׁבַּכּוֹס וּמַה שֶּׁבַּקְּעָרָה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ1767 (ירוש' שבת פ"א, ה"ג).
––––––––
צג שַׁמַּאי אוֹמֵר: הֱוֵי מְקַבֵּל אֶת־כָּל־הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. (אב' א).
צד הַמְקַבֵּל אֶת־חֲבֵרוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת1768, אֲפִלּוּ לֹא נָתַן לוֹ כְּלוּם, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נָתַן לוֹ כָּל־מַתָּנוֹת טוֹבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם (אדר"נ יג).
צה הַמְקַבֵל פְּנֵי חֲבֵרוֹ כְּאִלּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה (ירוש' עיר' פ"ה, ה"א).
צו רַ' יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הֱוֵי מְקַבֵּל אֶת־כָּל הָאָדָם בְּשִׂמְחָה (אב' ג).
צז שְׁלשָׁה דְבָרִים מְאַהֲבִין אֶת־הָאָדָם לַבְּרִיּוֹת: יָד פְּשׁוּטָה וְשֻׁלְחָן־עָרוּךְ וְקַלּוּת־רֹאשׁ (אדר"נ, הוצ"ש נו"ב, לא).
צח אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הָרוֹאֶה אֶת־חֲבֵרוֹ לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם, אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה"; לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – אוֹמֵר: "בָּרוּךְ מְחַיֵּה הַמֵּתִים1769" (בר' נח:).
צט רַב פַּפָּא וְרַב הוּנָא בְּנוֹ שַׁל רַב יְהוֹשֻׁעַ הָיוּ מְהַלְכִים בַּדֶּרֶךְ. פָּגְעוּ בוֹ בְּרַב חֲנִינָא בְּנוֹ שֶׁל רַב אִיקָא, אָמְרוּ לוֹ: בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ רוֹאִים אוֹתְךָ הֲרֵינוּ מְבָרְכִים עָלֶיךָ שְׁתָּיִם: "בָּרוּךְ שֶׁחָלַק מֵחָכְמָתוֹ לִירֵאָיו", וְ"שֶׁהֶחֱיָנוּ". אָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי כֵּוָן שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶתְכֶם אַתֶּם חֲשׁוּבִים עָלַי כְּשִׁשִּׁים רִבּוֹא יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי מְבָרֵךְ עֲלֵיכֶם שָׁלשׁ: אוֹתָן הַשְּׁתַּיִם וּ"בָרוּךְ חֲכַם־הָרָזִים1770" (שם).
––––––––
ק שָׁנָה רַב דִּימִי אָחִיו שֶׁל רַב סָפְרָא: לְעוֹלָם אַל יְסַפֵּר אָדָם בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁמִּתּוֹךְ טוֹבָתוֹ בָּא לִידֵי רָעָתוֹ.
כְּשֶׁבָּא רַב דִּימִי אָמַר: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ"1771? – כְּגוֹן שֶׁנִּזְדַּמֵּן לְפֻנְדָּק וְטָרְחוּ לְפָנָיו יָפֶה, לְמָחָר יָצָא וְיָשַׁב בַּשּׁוּק וְאָמַר: הַמָּקוֹם יְבָרֵךְ אֶת־פְּלוֹנִי, שֶׁכָּךְ טָרַח לְפָנָי, – וְשׁוֹמְעִים בְּנֵי אָדָם וְהוֹלְכִים וּמַטְרִיחִים אוֹתוֹ (ערכ' טז.).
קא אָמַר רַ' יִרְמְיָה בֶן אֶלְעָזָר: מִקְצָת שִׁבְחוֹ שֶׁל אָדָם אוֹמְרִים בְּפָנָיו וְכֻלּוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. מִקְצָת שִׁבְחוֹ בְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי־אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי1772 בַּדּוֹר הַזֶּה"1773; וְכֻלּוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו"1774 (עיר' יח:).
קב "וַיֹּאמֶר לָהֶם לָמָּה תַעֲשׂוּן כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ אֶת־דִּבְרֵיכֶם רָעִים מֵאֵת כָּל־הָעָם אֵלֶּה"1775 – אָמַר רַ' אַבָּהוּ: לִמְּדַתְךָ תוֹרָה דֶּרֶךְ־אֶרֶץ, כְּשְׁתְּהֵא שׁוֹמֵעַ טוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵרְךָ תְּהֵא אוֹמְרָהּ מִפִּי אוֹמְרָהּ, וּכְשֶׁתְּהֵא שׁוֹמֵעַ רָעָתוֹ תְּהֵא אוֹמְרָהּ מִפִּי אֲחֵרִים1776 (מד"ש ז).
––––––––
קג רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַל תְּרַצֶּה אֶת־חֲבֵרְךָ בִּשְׁעַת כַּעְסוֹ1777, וְאַל תְּנַחֲמֵהוּ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו1778, וְאַל תִּשְׁאַל לוֹ1779 בִּשְׁעַת נִדְרוֹ1780, וְאַל תִּשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹתוֹ בִּשְׁעַת קַלְקָלָתוֹ1781 (אב' ד).
––––––––
קד אָמַר רַ' יוֹסֵי: מִיָּמַי לֹא עָבַרְתִּי עַל דִּבְרֵי חֲבֵרָי, יוֹדֵעַ אֲנִי בְעַצְמִי שֶׁאֵינִי כֹהֵן, אִם אוֹמְרִים לִי חֲבֵרַי: "עֲלֵה לְדוּכָן1782" – אֲנִי עוֹלֶה (שבת קיז:).
קה שָׁאַל רַ' עֲקִיבָא אֶת־רַ' נְחוּנְיָא הַגָּדוֹל: בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? בָּאוּ סָרִיסָיו וְהִכּוּהוּ1783. עָלָה וְיָשַׁב בְּרֹאשׁ הַדָּקֶל. אָמַר לָהֶם רַ' נְחוּנְיָא: הַנִּיחוּהוּ, תַּלְמִיד־חָכָם הוּא. אָמַר לוֹ רַ' נְחוּנְיָא: מִיָּמַי לֹא קִבַּלְתִּי מַתָּנוֹת, וַתְּרָן בְּמָמוֹנִי הָיִיתִי וְלֹא עָמַדְתִּי עַל מִדּוֹתָי ( מנ' כח.).
קו שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: שְׁלשָׁה רֻבָּם קָשֶׁה וּמִעוּטָם יָפֶה, וְאֵלּוּ הֵם: שְׂאוֹר וּמֶלַח וְסַרְבָּנוּת1784 (בר' לד.).
קז מִהְיוֹת טוֹב אַל תִּקָּרֵא רָע1785 (בר' ל.).
קח זֶה נֶהֱנֶה וְזֶה לֹא חָסֵר1786 (ב"ק כ).
קט כּוֹפִין עַל מִדַּת סְדֹם1787 (עיר' מט.).
––––––––
![איור מלווה לסיפור: בשעה שאמר לו הקדוש־ברוך־הוא [למשה]: "ועתה לכה ואשלחך אל פרעה", אמר לו: רבון](../images/list-140.webp)
קי בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא [לְמשֶׁה]: "וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה"1788, אָמַר לוֹ: רִבּוֹן הָעוֹלָם, אֵינִי יָכוֹל1789, מִפְּנֵי שֶׁקִּבְּלַנִי יִתְרוֹ וּפָתַח לִי בֵּיתוֹ וַאֲנִי עִמּוֹ כְּבֵן, וּמִי שֶׁהוּא פוֹתֵחַ פִּתְחוֹ לַחֲבֵרוֹ נַפְשׁוֹ חַיָּב לוֹ. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאֵלִיָּהוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ אֵצֶל צָרְפִית1790 הָאַלְמָנָה מֵת בְּנָהּ, הִתְחִיל מִתְחַנֵּן וְאוֹמֵר: "הֲגַם עַל־הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת־בְּנָהּ"1791, שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ עַל אַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁכָּל הַפּוֹתֵחַ פִּתְחוֹ לַחֲבֵרוֹ – חַיָּב בִּכְבוֹדוֹ יוֹתֵר מֵאָבִיו וּמֵאִמּוֹ. לְכָךְ אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: קִבְּלַנִי יִתְרוֹ וְנָהַג בִּי כָבוֹד – אֵינִי הוֹלֵךְ אֶלָּא בִרְשׁוּתוֹ (שמ"ר ד).
קיא "וַיִּשְׁלַח אֹתָם משֶׁה… לַצָּבָא"1792 – הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אָמַר לְמשֶׁה: "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים"1793 – אַתָּה בְעַצְמְךָ, וְהוּא מְשַׁלֵּחַ אֶת־אֲחֵרִים! אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁנִּתְגַּדֵּל בְּאֶרֶץ מִדְיָן אָמַר: אֵינוֹ כְדִין שֶׁאֲנִי מֵצַר לְמִי שֶׁעָשָׂה בִי טוֹבָה (במ"ר כב).
קיב אָמַר לוֹ רָבָא לְרַבָּה בַר מָרִי: מִנַּיִן לְדָבָר זֶה שֶׁאוֹמְרִין הַבְּרִיּוֹת: בֵּירָא דִשְׁתִית מִנֵּיהּ לָא תִשְׁדֵּי בֵיהּ קָלָא" (בּוֹר שֶׁשָּׁתִיתָ מִמֶּנּוּ אַל תִּזְרֹק בֹּו אָבֶן)? – אָמַר לוֹ: שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא־תְתַעֵב מִצְרִי, כִּי־גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ"1794 (ב"ק צ"ב:; במ"ר כב).
קיג כָּל־הַסּוֹעֵד אֶת־חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ פַת בְּמֶלַח, אֲפִלּוּ טוֹבֵל יָרָק, אַף־עַל־פִּי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ לְאוֹתוֹ סוֹעֵד מֵאָה סְעֻדּוֹת בְּכָל־יוֹם כִּסְעֻדַּת שְׁלֹמֹה בִּשְׁעָתוֹ – יַחֲזִיק לוֹ טוֹבָה בְּפָנָיו (תדב"א יח).
קיד "מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לֹא־תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ"1795 – אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אִם קִדֶּמְךָ חֲבֵרְךָ בַּעֲדָשִׁים – קַדְּמֶנּוּ בְּבָשָׂר. לָמָה? שֶׁהוּא גָמַל עָלֶיךָ תְּחִלָּה.
אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא: לֹא סוֹף דָּבָר מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת רָעָה לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ (ב"ר לח).
קטו אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מִנַּיִן שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה אָדָם מֵאַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: "עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה"1796 (ערכ' טז:).
קטז "וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר"1797 – "מֵי בוֹרוֹת" הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר? לִמְּדַתְךָ תוֹרָה דֶּרֶךְ־אָרֶץ, שֶׁהַהוֹלֵךְ לְאֶרֶץ שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ וְיֵשׁ בְּיָדוֹ צָרְכּוֹ לֹא יֹאכַל מִמַּה שֶּׁבְּיָדוֹ, אֶלָּא שֶׁלּוֹ יְהֵא מֻנָּח, וְיִקְנֶה מִן הַחֶנְוָנִי בִּשְׁבִיל לְהַנּוֹתוֹ1798. כָּך אָמַר לוֹ משֶׁה: הַבְּאֵר עִמָּנוּ וּמָן אָנוּ אוֹכְלִים, לֹא תֹאמַר שֶׁאָנוּ מַטְרִיחִים עָלֶיךָ – שָׂכָר אַתָּה עוֹשֶׂה לְעַצְמֶךָ (במ"ר יט).
קיז "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ"1799 – שָׁנוּ מִשּׁוּם רַ' יוֹסֵי: לָמָּה נָקוּד עַל "אַיּוֹ"1800 שֶׁבְּ"אֵלָיו"? – לִמְּדָה תוֹרָה דֶּרֶךְ־אֶרֶץ, שֶׁיִּשְׁאַל אָדָם בְּאַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ1801 (ב"מ פז.).
––––––––
קיח אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: הַנּוֹתֵן פַּת לְתִינוֹק צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לְאִמּוֹ (שבת י).
קיט אָמַר רַב חַמָּא בְרַ' חֲנִינָא: הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ אֵין צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמשֶׁה לֹא־יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ"1802.
אָמְרוּ בְשֵׁם רַב: הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לָדַעַת כִּי אֲנִי יְיָ מְקַדִּשְׁכֶם1803"1804 (שבת יג).
––––––––
קכ כָּל־הַמְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל חֲבֵרוֹ וְהוּא צָרִיךְ לְאוֹתוֹ דָבָר – הוּא נַעֲנֶה תְּחִלָּה (ב"ק צב.).
קכא אָמַר רַ' יַעֲקֹב בְּנָהּ שֶׁל בַּת־יַעֲקֹב: כָּל־שֶׁחֲבֵרוֹ נֶעֱנַשׁ עַל יָדוֹ אֵין מַכְנִיסִין אוֹתוֹ בִּמְחִצָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. (שבת קמט.).
קכב אָמַר רַב חָנָן: הַמּוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵרוֹ הוּא נֶעֱנָשׁ תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל־אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ"1805, וְנֶאֱמַר: "וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׁרָה וְלִבְכֹּתָהּ1806 1807. אֵימָתָי? כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ דַיָּן בָּאָרֶץ.
אָמַר רַ' יִצְחָק: אוֹי לוֹ לַצּוֹעֵק1808 יוֹתֵר מִלַּנִּצְעָק (ב"ק צג.).
קכג אָמַר רָבָא: כָּל־הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו – מַעֲבִירִין לוֹ עַל־כָּל פְּשָׁעָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל־פֶּשַׁע"1809 – לְמִי נוֹשֵׂא עָוןֹ? לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל־פָּשַׁע.
אָמַר רַ' יִצְחָק: כָּל־הַמַּקְנִיט1810 אֶת־חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ בִדְבָרִים צָרִיךְ לְפַיְּסוֹ1811. אָמַר רַב חִסְדָּא: וְצָרִיךְ לְפַיְּסוֹ בְּשָׁלשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל שְׁלשָׁה בְנֵי־אָדָם1812.
אָמַר רַ' יוֹסֵי בַר חֲנִינָא: כָּל־הַמְבַקֵּשׁ מָטוּ1813 מֵחֲבֵרוֹ אַל יְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מִשָּׁלשׁ פְּעָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָנָּא שָׂא נָא… וְעַתָּה שָׂא נָא1814 1815; וְאִם מֵת – מֵבִיא עֲשָׂרָה בְנֵי־אָדָם וּמַעֲמִידָם עַל קִבְרוֹ וְאוֹמֵר: "חָטָאתִי לַייָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְלִפְלוֹנִי שֶׁחָבַלְתִּי1816 בוֹ".
רַ' יִרְמְיָה הָיָה לוֹ דָבָר1817 עִם רַ' אַבָּא. הָלַךְ וְיָשַׁב עַל פִּתְחוֹ1818 שֶׁל רַ' אַבָּא, יָצְאָה שִׁפְחָתוֹ וְזָרְקָה מֵי־שְׁפָכִין לְאַשְׁפָּה וְנִתְּזוּ נִיצוֹצוֹת שֶׁל מַיִּם עַל רֹאשׁוֹ, אָמָר: עֲשָׂאוּנִי אַשְׁפָּה; קָרָא עָל נַפְשׁוֹ: "מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן1819 1820. שָׁמַע רַ' אַבָּא וְיָצָא. הֶחֱזִיר רַ' יִרְמְיָה פָּנָיו וְהָלַךְ אַחֲרָיו. אָמַר לוֹ [רַ' אַבָּא]: אֵין אַתָּה צָרִיךְ1821, עַכְשָׁו עָלַי מֻטָּל לְהוֹצִיא מִלִּבֶּךָ1822 (יומא פז.; ע"י; מג' כח.).
קכד דְּבָרִים שֶׁבֵּינְךָ לְבֵין הַמָּקוֹם מוֹחֲלִין לָךְ, דְּבָרִים שֶׁבֵּינְךָ לְבֵין חֲבֵרְךָ אֵין מוֹחֲלִין לְךָ עַד שֶׁתְּפַיְּסוֹ (ספרא אחרי).
קכה שָׁאֲלָה בְּלוּרִיָּא הַגִּיּוֹרֶת אֶת־רַבָּן גַּמְלִיאֵל: כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם: "אֲשֶׁר לֹא־יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד"1823 וְכָתוּב: "יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ?" 1824 נִטְפַּל לָהּ1825 רַ' יוֹסֵי הַכֹּהֵן, אָמַר לָהּ: אֶמְשֹׁל לָךְ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? – לְאָדָם שֶׁנּוֹשֶׁה בַחֲבֵרוֹ מָנֶה וְקָבַע לוֹ זְמַן בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְנִשְׁבַּע לוֹ בְּחַיֵּי הַמֶּלֶךְ. הִגִּיעַ זְמַן וְלֹא פְּרָעוֹ; בָּא לְפַיֵּס אֶת־הַמֶּלֶךְ, אָמַר לוֹ: עֶלְבּוֹנִי מָחוּל לָךְ, לֵךְ וּפַיֵּס אֶת־חֲבֵרֶךָ; אַף כָּאן כָּךְ: כָּאן בַּעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כָּאן בַּעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם (ר"ה יז.; ע"י).
קכו מַעֲשֶׂה בְנָכְרִי אֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי, אָמַר לוֹ: גַּיְּרֵנִי עַל־מְנָת שֶׁתְּלַמְּדֵנִי כָּל־הַתּוֹרָה כֻלָּה כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַל רֶגֶל אֶחָת. דְּחָפוֹ בְּאַמַּת־הַבִּנְיָן שֶׁבְּיָדוֹ. בָּא לִפְנֵי הִלֵּל – גִּיְּרוֹ. אָמַר לוֹ: דִּעֲלָךְ סְנֵי לְחַבְרָךְ לָא תַעְבֵּד (מַה שֶׁשָּׂנְאוּי עָלֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה לַחֲבֵרֶךָ) – זוֹ הִיא כָל הַתּוֹרָה כֻלָּה; וְהַשְּׁאָר פֵּרוּשׁ הוּא – לֵךְ לְמָד (שבת לא.).