הערות וביאורים · 1681–1740
1681זחה עליו דעתו – נתגאה.
1684שהולכת אדמומית – מן הפנים.
1686הכל לפי המבייש והמתבייש – התשלומין לפי חשיבותו של המבייש והמבויש.
1687הסוטר לועוֹ – המכה בלחיו.
1689התוקע לחברו – תקע באזנו.
1690נותן לו סלע – משום בושת.
1692לאחר ידו – על גב ידו.
1694שמרה – המתין לה עד שראה אותה עומדת וכו'.
1695ובו כאיסר שמן – שמן קנוי באיסר (מטבע קטן).
1696מטפחת – טופחת ומרטבת ידה בשמן.
1699כל אלה שאמרו – סלע, מנה, מאתים וארבע מאות דמי בושת הן.
1700אבל צערו – שדואג על בשתו.
1701אילי נביות – אילים שמנים שבנביות (שם מקום) לקרבן.
1703כלל גדול בתורה – כלו' יסוד כל המצוות.
1706מוציאין את האדם מן העולם – מקצרין חייו.
1707גדול יהיה בעיניך כקטן – מוסב על דבר רע.
1713תחזור ותכה את ידו – וכן כאן: היאך מתנקם בחברו שנאמר בו "ואהבת לרעך כמוך"?
1716מבטלת שורה של גדולה – בשביל אהבה ושנאה אדם מזלזל בכבוד עצמו ("שורה" –מנהג, דרך).
1719שעושה שונאו אוהבו – שמהפך לבו לטובה.
1720מה שבלבך וכו' – כלו' מתוך מה שבלבך על חברך אתה יכל לדעת מה שבלב חברך עליך.
1723או חברותא וכו' – כלו' אם אין לו לאדם חבורה טובה יפה לו המיתה.
1724כחבריו של איוב – נאמנים.
1726לך לשלום בעל מיתה – שהיוצא יחידי בדרך מסכן את חייו.
1727בעלי מריבה – ששנים אפשר להם שירגזו בדרך.
1728בעלי שלום – שאם יריבו שנים השלישי יעשה שלום ביניהם.
1729אי דלית דורא וכו' – כלו' לשנים קל להגביה
את המשא מלאחד; ומשל הבריות הוא: נוח לו לאדם להכנס בעול דבר, שיש בו
חשש סכנה או הפסד, כשעוד אחד משתתף עמו.
1734מלוכלכים – כלו' סרוחים.
1735מטייל ואזל וכו' – דרך דקל רע לגדול בצד אילן סרק (שאינו עושה פירות); כלו' דרך הרע להתחבר אל הרע.
1739זרזיר – שם עוף ממיני העורב.
1740מהו שנאכל אותו – שלא ידעו אם עוף טהור הוא או טמא.