הערות וביאורים · 361–420
361הקלח – השורש של הירק העשוי נא.
362ותלשו – כדי ליטול ממנו חתיכה.
363לא בא אחריו – הירק לא נתלש ונפרס מחמת קשיו.
365הנח עקבך וכו' – דרך לגלוג אמר לו כך.
367דיסא – מאכל של גריסין.
368בהוץ – בעלה של לולב כעין מזלג.
369מאכילני צואתך – כלו' עפרורית שבצפרנים.
370רוקך – רוק הפה שדבק בהוץ.
371לפי שאין דעות הבריות שוות – ואפשר שחברו ימאס בכך.
372כאלו אוכל לחם טמא – שהפת נמאסת.
373כוס מלא – שמא ישפך על הפת.
374שאתה נכוה בפושרים – במים חמים קצת; כלו' די לך ברמיזה על בזוי אוכלין.
375אפילו ברותחין – כלו' אפילו לאחר שחטפתי את הפרוסה לא עמדת על דעתי.
376אוכל לפני אורח – ואינו נותן לו.
377יקדים קנה לושט – שבשעת שיחה קנה הגרגרת נפתח והמאכל יכול להכנס לתוך הקנה במקום הושט ויחנק.
378בעל השם אני – כך קוראין לי מקטנותי "רב הונא".
379ישבת – תיכף על המטה ולא שהית קצת מפני הכבוד.
380קבלת בבת אחת – כלו' מיד ולא סרבת.
381מסרבין לקטן – מלקבל דבריו עד שיפציר בו.
382בודקו – אם ראוי הוא לשתיה.
383מפני סכנת נפשות – שמא מאניני הדעת הוא ותקוץ עליו נפשו.
384נתן לו כוס וטעמו – בעה"ב נתן כוס לר"ע וטעם ממנו תחלה.
385שטוף ושתה וכו' – כלו' שטוף את הכוס לפני שתיה ולאחר שתיה.
386אסטניס – מפונק ואנין הדעת.
387בישיבה – של תלמוד־תורה.
388הלך אחר חכמה – הושב את המסובין לפי חכמתם.
390אחר זקנה – לפי שנותיהם של המסובים.
393עשיק לגבך וכו' – ביוקר קנה בגדים לכסות גופך, ומאכלים לכרסך קנה לפי שוים.
394מכבדותי – כלו' הבגדים מכבדים את בעליהם.
395באדין גבריא וכו' – אז האנשים ההם (חנניה,
מישאל ועזריה) נאסרו בשמלותם וכתנותם ומגבעותם ובגדיהם והשלכו לתוך
כבשן האש הבוערת.
398מפשיטין אותו – כדי לשלם את חובו.
399איצטלא הראויה לו – כלו' פחותה ממה שהיתה לו.
400כל ישראל ראוים וכו' – שכל ישראל כבני מלכים הם, ואפילו העניים שבהם.
401שמואל א' כ"ד, ה. כך במקור. צ"ל: שמואל א' כ"ד, ד – הערת פב"י.
403במתא שמאי וכו' – משל הוא: בעירי, שהבריות מכירין בי, די לי להתכבד בשמי, ושלא בעירי כבודי בשמלתי.
406בשביל קונו – לכבודו של הקב"ה.
409מהלך והולך – כלו' מוסיף ללכת עמם.
410איקונין – צורות ופסילים.
411והם מעלים לו שכר – אנשי המלך משלמים לו שכר עבודתו.
413קילורין – סממני רפואות ותחבשות.
415לאור – לאש, כדי ללבנו.
416ולא הכניסוהו לצונן – ונמצא שאינו מתקשה.
417ערבובית – זוהמא, חסרון נקיון וסדר.
419במרחץ של אפרודיטי – שעמד שם פסל של האלילה היונית אפרודיטי.