📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 361–420

361

הקלח – השורש של הירק העשוי נא.

↩ חזרה לטקסט
362

ותלשו – כדי ליטול ממנו חתיכה.

↩ חזרה לטקסט
363

לא בא אחריו – הירק לא נתלש ונפרס מחמת קשיו.

↩ חזרה לטקסט
364

ריקם – בלא לפת.

↩ חזרה לטקסט
365

הנח עקבך וכו' – דרך לגלוג אמר לו כך.

↩ חזרה לטקסט
366

ונסתפקו – שבעו.

↩ חזרה לטקסט
367

דיסא – מאכל של גריסין.

↩ חזרה לטקסט
368

בהוץ – בעלה של לולב כעין מזלג.

↩ חזרה לטקסט
369

מאכילני צואתך – כלו' עפרורית שבצפרנים.

↩ חזרה לטקסט
370

רוקך – רוק הפה שדבק בהוץ.

↩ חזרה לטקסט
371

לפי שאין דעות הבריות שוות – ואפשר שחברו ימאס בכך.

↩ חזרה לטקסט
372

כאלו אוכל לחם טמא – שהפת נמאסת.

↩ חזרה לטקסט
373

כוס מלא – שמא ישפך על הפת.

↩ חזרה לטקסט
374

שאתה נכוה בפושרים – במים חמים קצת; כלו' די לך ברמיזה על בזוי אוכלין.

↩ חזרה לטקסט
375

אפילו ברותחין – כלו' אפילו לאחר שחטפתי את הפרוסה לא עמדת על דעתי.

↩ חזרה לטקסט
376

אוכל לפני אורח – ואינו נותן לו.

↩ חזרה לטקסט
377

יקדים קנה לושט – שבשעת שיחה קנה הגרגרת נפתח והמאכל יכול להכנס לתוך הקנה במקום הושט ויחנק.

↩ חזרה לטקסט
378

בעל השם אני – כך קוראין לי מקטנותי "רב הונא".

↩ חזרה לטקסט
379

ישבת – תיכף על המטה ולא שהית קצת מפני הכבוד.

↩ חזרה לטקסט
380

קבלת בבת אחת – כלו' מיד ולא סרבת.

↩ חזרה לטקסט
381

מסרבין לקטן – מלקבל דבריו עד שיפציר בו.

↩ חזרה לטקסט
382

בודקו – אם ראוי הוא לשתיה.

↩ חזרה לטקסט
383

מפני סכנת נפשות – שמא מאניני הדעת הוא ותקוץ עליו נפשו.

↩ חזרה לטקסט
384

נתן לו כוס וטעמו – בעה"ב נתן כוס לר"ע וטעם ממנו תחלה.

↩ חזרה לטקסט
385

שטוף ושתה וכו' – כלו' שטוף את הכוס לפני שתיה ולאחר שתיה.

↩ חזרה לטקסט
386

אסטניס – מפונק ואנין הדעת.

↩ חזרה לטקסט
387

בישיבה – של תלמוד־תורה.

↩ חזרה לטקסט
388

הלך אחר חכמה – הושב את המסובין לפי חכמתם.

↩ חזרה לטקסט
389

במסבה – של סעודה.

↩ חזרה לטקסט
390

אחר זקנה – לפי שנותיהם של המסובים.

↩ חזרה לטקסט
391

ויקרא ו', ד.

↩ חזרה לטקסט
392

תהלים קי"ב, ה.

↩ חזרה לטקסט
393

עשיק לגבך וכו' – ביוקר קנה בגדים לכסות גופך, ומאכלים לכרסך קנה לפי שוים.

↩ חזרה לטקסט
394

מכבדותי – כלו' הבגדים מכבדים את בעליהם.

↩ חזרה לטקסט
395

באדין גבריא וכו' – אז האנשים ההם (חנניה, מישאל ועזריה) נאסרו בשמלותם וכתנותם ומגבעותם ובגדיהם והשלכו לתוך כבשן האש הבוערת.

↩ חזרה לטקסט
396

דניאל ג', כא.

↩ חזרה לטקסט
397

איצטלא – מלבוש חשוב.

↩ חזרה לטקסט
398

מפשיטין אותו – כדי לשלם את חובו.

↩ חזרה לטקסט
399

איצטלא הראויה לו – כלו' פחותה ממה שהיתה לו.

↩ חזרה לטקסט
400

כל ישראל ראוים וכו' – שכל ישראל כבני מלכים הם, ואפילו העניים שבהם.

↩ חזרה לטקסט
401

שמואל א' כ"ד, ה. כך במקור. צ"ל: שמואל א' כ"ד, ד – הערת פב"י.

↩ חזרה לטקסט
402

מלכים א', א', א.

↩ חזרה לטקסט
403

במתא שמאי וכו' – משל הוא: בעירי, שהבריות מכירין בי, די לי להתכבד בשמי, ושלא בעירי כבודי בשמלתי.

↩ חזרה לטקסט
404

דברים ל"ב, כא.

↩ חזרה לטקסט
405

איכה ג', יז.

↩ חזרה לטקסט
406

בשביל קונו – לכבודו של הקב"ה.

↩ חזרה לטקסט
407

משלי ט"ז, ד.

↩ חזרה לטקסט
408

משלי י"א, יז.

↩ חזרה לטקסט
409

מהלך והולך – כלו' מוסיף ללכת עמם.

↩ חזרה לטקסט
410

איקונין – צורות ופסילים.

↩ חזרה לטקסט
411

והם מעלים לו שכר – אנשי המלך משלמים לו שכר עבודתו.

↩ חזרה לטקסט
412

בראשית ט', ו.

↩ חזרה לטקסט
413

קילורין – סממני רפואות ותחבשות.

↩ חזרה לטקסט
414

בצונן – במים קרים.

↩ חזרה לטקסט
415

לאור – לאש, כדי ללבנו.

↩ חזרה לטקסט
416

ולא הכניסוהו לצונן – ונמצא שאינו מתקשה.

↩ חזרה לטקסט
417

ערבובית – זוהמא, חסרון נקיון וסדר.

↩ חזרה לטקסט
418

קהלת ב' ח.

↩ חזרה לטקסט
419

במרחץ של אפרודיטי – שעמד שם פסל של האלילה היונית אפרודיטי.

↩ חזרה לטקסט
420

דברים י"ג, יח.

↩ חזרה לטקסט