📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר
חלק ראשון · ד: יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם וִיצִיאַת מִצְרָיִם
#66

יג. יְצִיאַת מִצְרָיִם

עג בִּזְכוּת אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם: שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת־שְׁמָם, וְלֹא שִׁנּוּ ־לְשׁוֹנָם, וְלֹא גִלּוּ מִסְתּוֹרִין שֶׁלָּהֶם1845, וְלֹא בִטְּלוּ אֶת־הַמִּילָה1846 (שו"מ קיד; ילק"ש).

עד "מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת"1847 אָמַר רַ' עֲקִיבָא: לֹא הוֹצִיאָם אֶלָּא בְחֹדֶשׁ כָּשֵׁר לָצֵאת. לֹא בְתַמּוּז – מִפְּנֵי הַשָּׁרָב, וְלֹא בְטֵבֵת – מִפְּנֵי הַצִּנָּה1848, אֶלָּא בְנִיסָן, שֶׁהוּא כָשֵׁר לָצֵאת בּוֹ בַּדֶּרֶךְ, לֹא חַמָּה קָשָׁה וְלֹא צִנָּה קָשָׁה. וְאִם תֹּאמַר תִּשְׁרִי? הֲרֵי יֵשׁ בּוֹ עוֹנַת1849 גְּשָׁמִים (במ"ר ג).

עה "שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם"1850 – אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: מָשָׁל לְבַעַל־בָּשָׂר1851 שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל חֲמוֹר: הַחֲמוֹר מְקַוֶּה, אֵימָתַי יֵרֶד לוֹ מִמֶּנּוּ, וְהוּא מְקַוֶּה, אֵימָתַי יֵרֵד מִן הַחֲמוֹר. כֵּוָן שֶׁיָּרַד לוֹ מִן הַחֲמוֹר שָׂמַח הָאָדָם וְשָׂמַח הַחֲמוֹר, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִי מֵהֶם שָׂמַח בְּיוֹתֵר? כָּךְ [כְּשֶׁהָיוּ] יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, הָיוּ הַמַּכּוֹת בָּאוֹת עַל הַמִּצְרִים, וְהָיוּ הַמִּצְרִים מְקַוִּים אֵימָתַי יֵצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְיִשְׂרָאֵל מְקַוִּים אֵימָתַי יִגְאָלֵם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. וְכֵוָן שֶׁיָּצְאוּ וְנִגְאֲלוּ הָיוּ אֵלּוּ שְׂמֵחִים וְאֵלּוּ שְׂמֵחִים, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִי שָׂמַח בְּיוֹתֵר – עַד שֶׁבָּא דָּוִד וְאָמַר: "שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם" (שו"ט קה).

עו "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה"1852 – אָמַר רַ' לֵוִי: מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיְתָה לוֹ שָׂדֶה, וְהָיָה בָהּ גַּל שֶׁל צְרוֹרוֹת1853, עָמַד וּמְכָרָהּ לְאַחֵר בְּדָבָר מֻעָט. עָמַד הַלּוֹקֵחַ1854 וְהֶעֱבִיר אוֹתוֹ הַגַּל מִתּוֹכָהּ וּמָצָא תַּחְתָּיו מַיִם חַיִּים. נְטָעָהּ גְּפָנִים, עֲשָׂאָהּ שׁוּרוֹת־שׁוּרוֹת, נָטַע בָּהּ כָּל־מִינֵי בְשָׂמִים, נָטַע בָּהּ רִמּוֹנִים, הֶעֱמִידָהּ עַל קָנִים1855, בָּנָה מִגְדָּל בְּתוֹכָהּ וְהוֹשִׁיב שׁוֹמֵר. כָּל־מִי שֶׁהָיָה עוֹבֵר עָלֶיהָ הָיָה מְשַׁבְּחָהּ. עָבַר עָלֶיהָ הַמּוֹכֵר, רָאָה אוֹתָהּ מְלֵאָה כָל־טוּב, אָמַר: אוֹי לִי שֶׁכָּךְ מָכָרְתִּי! אוֹי לִי שֶׁכָּךְ הוֹצֵאתִי מִיָּדִי! כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם גַּל שֶׁל צְרוֹרוֹת, כֵּוָן שֶׁיָּצְאוּ נַעֲשׂוּ פַרְדֵּס רִמּוֹנִים. כָּל־הַיָּמִים שֶׁהָיוּ הַבְּרִיּוֹת רוֹאִין אֶת־יִשְׂרָאֵל הָיוּ מְשַׁבְּחִין אוֹתָם. רָאָה אוֹתָם פַּרְעֹה, הִתְחִיל צֹוֵחַ וְאוֹמֵר: אוֹי לוֹ לְאוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁכָּךְ הוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ! לְכָךְ נֶאֱמַר: "וַיְהִי1856 בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה" (שמ"ר כ; מכיל' בשלח – ויהי א).

עז תְּנָא דְבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל: בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לְמָה הָיוּ דוֹמִים? לְיוֹנָה שֶׁבָּרְחָה מִפְּנֵי הַנֵּץ וְנִכְנְסָה לִנְקִיק הַסֶּלַע וּמָצְאָה שָׁם הַנָּחָשׁ מְקַנֵּן, אִם תִּכָּנֵס לִפְנִים הֲרֵי הַנָּחָשׁ נוֹשֵׁף1857 בָּהּ, תַּחֲזֹר לַאֲחוֹרֶיהָ – הֲרֵי הַנֵּץ עוֹמֵד בַּחוּץ לְתָפְסָהּ. מֶה עָשְׂתָה הַיּוֹנָה? הִתְחִילָה צֹוַחַת וּמְטַפַּחַת בַּאֲגַפֶּיהָ1858, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע בַּעַל הַשּׁוֹבָךְ1859 וְיָבוֹא וְיַצִּילָהּ. כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל דּוֹמִים עַל הַיָּם: לֵירֵד לַיָּם לֹא הָיוּ יְכוֹלִים, שֶׁעֲדַיִן לֹא נִקְרַע לָהֶם הַיָּם; לַחֲזוֹר לַאֲחוֹרֵיהֶם לֹא הָיוּ יְכוֹלִים שֶׁכְּבָר פַּרְעֹה הִקְרִיב. מֶה עָשׂוּ? "וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְיָ"1860 – מִיָּד "וַיּוֹשַׁע יְיָ בַּיּוֹם הַהוּא"1861 (שהש"ר ב; מכילתא בשלח – ויהי ב).

עח "וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו"1862 וְגוֹ' – לְשֶׁעָבַר1863 "וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד־מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ"1864, וְעַכְשָׁו "וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו… וַיֹּאמְרוּ מַה־זֹּאת עָשִׂינוּ"1865. אָמְרוּ: אִלּוּ לָקִינוּ וְלֹא שִׁלַּחְנוּ – כְּדֵי הוּא [לָנוּ], אוֹ לֹא לָקִינוּ וְשִׁלַּחְנוּ וְלֹא הָיוּ נוֹטְלִין מָמוֹנֵנוּ – כְּדֵי הוּא לָנוּ; אֶלָּא לָקִינוּ וְשִׁלַּחְנוּ וְנָטְלוּ מָמוֹנֵנוּ. מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָר שֶׁאָמַר לְעַבְדּוֹ: צֵא וְהָבֵא לִי דָג מִן הַשּׁוּק; יָצָא וְהֵבִיא לוֹ דָג מִן הַשּׁוּק מַבְאִישׁ. אָמַר לוֹ: בִּגְזֵרָה1866, אוֹ תֹאכַל, אוֹ תִלְקֶה מֵאָה מַכּוֹת, אוֹ תִתֶּן לִי מֵאָה מָנֶה. אָמַר לוֹ: הֲרֵינִי אוֹכַל. הִתְחִיל לֶאֱכֹל. לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר עַד שֶׁאָמַר: הֲרֵינִי לוֹקֶה. לָקָה שִׁשִּׁים, לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר עַד שֶׁאָמַר: הֲרֵינִי נוֹתֵן מֵאָה מָנֶה. נִמְצָא אוֹכַל אֶת־הַדָּג וְלוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה מָנֶה. כָּךְ נַעֲשָׂה לַמִּצְרִים: לָקוּ וְשִׁלְּחוּ וְנִטַּל מָמוֹנָם (מכיל' בשלח – ויהי א).

עט "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־הָעָם אַל־תִּירָאוּ"1867 – לְמִי הָיָה דוֹמֶה משֶׁה רַבֵּנוּ? לְרוֹעֶה נֶאֱמָן שֶׁנָּפְלָה גָדֵר1868 סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה1869. עָמַד וּגְדָרָהּ מִשְּׁלשׁ־רוּחוֹתֶיהָ. נִשְׁתַּיְּרָה פִרְצָה וְלֹא הָיְתָה לוֹ שָׁעָה לְגָדְרָהּ – וְעָמַד הוּא בְּתוֹךְ הַפִּרְצָה. בָּא אֲרִי – וְעָמַד כְּנֶגְדּוֹ, בָּא זְאֵב – וְעָמַד כְּנֶגְדּוֹ (רו"ר, פתיח').

פ "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם" וְגוֹ'1870 – מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְהָיָה מַנְהִיג אֶת־בְּנוֹ לְפָנָיו. בָּאוּ לִסְטִים1871 לִשְׁבּוֹתוֹ מִלְּפָנָיו – נְטָלוֹ מִלְּפָנָיו וּנְתָנוֹ לַאֲחוֹרָיו; בָּא הַזְּאֵב מֵאַחֲרָיו – נְטָלוֹ מֵאַחֲרָיו וּנְתָנוֹ מִלְּפָנָיו; בָּאוּ לִסְטִים מִלְּפָנָיו וּזְאֵב מֵאַחֲרָיו – נְטָלוֹ עַל זְרוֹעוֹתָיו; הִתְחִיל הַבֵּן מִצְטָעֵר מִפְּנֵי הַחַמָּה – פָּרֵשׂ עָלָיו אָבִיו בִּגְדּוֹ; רָעֵב – הֶאֱכִילוֹ; צָמֵא – הִשְׁקָהוּ. אַף כָּךְ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: הַיָּם לִפְנֵיהֶם וּמִצְרַיִם לַאֲחוֹרֵיהֶם – "קָחָם עַל־זְרוֹעֹתָיו"1872; הִתְחִילוּ מִצְטָעֲרִים מִפְּנֵי הַחַמָּה – פָּרֵשׂ עֲלֵיהֶם בִּגְדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ"1873; הִרְעִיבוּ1874 – הֶאֱכִילָם: "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן־הַשָּׁמָיִם"1875; הִצְמִיאוּ – הִשְׁקָם מָיִם: "וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע"1876 (מכיל' בשלח – ויהי ד; תנח' בשלח).

פא "וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחשֶׁךְ"1877 – הֶעָנָן עַל יִשְׂרָאֵל וְהַחשֶׁךְ עַל הַמִּצְרִים. מִצְרִים שֶׁהָיוּ שְׁרוּיִם1878 בַּאֲפֵלָה רוֹאִים אֶת־יִשְׂרָאֵל בְּאוֹרָה וְהָיוּ מְזָרְקִים בָּהֶם חִצִּים וְאַבְנֵי בְלִסְטְרָאוֹת, וְהָיָה הֶעָנָן וְהַמַּלְאָךְ מֵגֵן עֲלֵיהֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל־כַּנְפֵי נְשָׁרִים"1879 – מַה נִשְׁתַּנָּה נֶשֶׁר זֶה מִכָּל הָעוֹפוֹת כֻּלָּם? שֶׁכָּל הָעוֹפוֹת נוֹתְנִים אֶת־בְּנֵיהֶם בֵּין רַגְלֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מִתְיָרְאִים מֵעוֹף אַחֵר, שֶׁהוּא פוֹרֵחַ עַל גַּבֵּיהֶם1880; אֲבָל הַנֶּשֶׁר הַזֶּה1881 אֵינוֹ מִתְיָרֵא אֶלָּא מֵאָדָם בִּלְבָד, שֶׁלֹּא יִזְרוֹק בּוֹ חֵץ [לְפִיכָךְ הוּא נוֹתֵן אֶת־בָּנָיו עַל גַּבֵּי כְנָפָיו], אוֹמֵר, מוּטָב שֶׁיִּכָּנֵס הַחֵץ בִּי וְלֹא בְּבָנָי (מכיל' בשלח – ויהי ד; שם יתרו – בחדש ב; ילק"ש).