יב. אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף

עא "וַיִּקַּח משׁה אֶת־עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ"1838 – שָׁנוּ חֲכָמִים: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבוֹת מִצְוֹת עַל משֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁכָּל־יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם נִתְעַסְּקוּ בְּבִזָּה וְהוּא נִתְעַסֵּק בְּמִצְוֹת. וּמִנַּיִן הָיָה יוֹדֵעַ משֶׁה רַבֵּנוּ הֵיכָן יוֹסֵף קָבוּר? אָמְרוּ: סֶרַח בַּת אָשֵׁר נִשְׁתַּיְּרָה מֵאוֹתוֹ הַדּוֹר, הָלַךְ משֶׁה אֶצְלָהּ, אָמַר לָהּ: כְּלוּם אַתְּ יוֹדַעַת הֵיכָן יוֹסֵף קָבוּר? אָמְרָה לוֹ: אָרוֹן שֶׁל מַתֶּכֶת עָשׂוּ לוֹ מִצְרִים וְשִׁקְּעוּהוּ בְּתוֹךְ נִילוֹס הַנָּהָר, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ מֵימָיו. וְעוֹד, שֶׁאָמְרוּ הַחַרְטֻמִּים וְהָאַשָּׁפִים לְפַרְעֹה: רְצוֹנְךָ שֶׁלֹּא תֵצֵא אֻמָּה זוֹ מִכָּאן לְעוֹלָם – הָעֲצָמוֹת שֶׁל יוֹסֵף, אִם לֹא יִמְצְאוּ אוֹתָן, עַד עוֹלָם אֵינָם יְכוֹלִים לָצֵאת1839.
הָלַךְ משֶׁה וְעָמַד עַל שְׂפַת נִילוֹס וְצָוַח וְאָמַר: יוֹסֵף, יוֹסֵף! הִגִּיעָה הָעֵת שֶׁנִּשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִגְאֹל אֶת־יִשְׂרָאֵל, וְהִגִּיעָה הַשְּׁבוּעָה שֶׁהִשְׁבַּעְתָּ אֶת־יִשְׂרָאֵל. תֵּן כָּבוֹד לַייָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַשְּׁכִינָה מְעֻכֶּבֶת לָךְ1840, יִשְׂרָאֵל מְעֻכָּבִים לָךְ. אִם אַתָּה מַרְאֶה עַצְמְךָ – מוּטָב, וְאִם לָאו – הֲרֵי אָנוּ נְקִיִּים מִשְּׁבוּעָתֶךָ. מִיָּד הִתְחִיל אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף מְפַעְפֵּעַ1841, וְצָף וְעָלָה מִן הַתְּהוֹמוֹת כְּקָנֶה – וּנְטָלוֹ משֶׁה.
רַ' נָתָן אוֹמֵר: בִּקְבָרוֹת שֶׁל מְלָכִים הָיָה יוֹסֵף קָבוּר, הָלַךְ משֶׁה וְעָמַד עַל קְבָרוֹת שֶׁל מְלָכִים, אָמָר: יוֹסֵף, הִגִּיעָה הָעֵת שֶׁנִּשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִגְאֹל אֶת־יִשְׂרָאֵל וְהִגִּיעָה הַשְּׁבוּעָה שֶׁהִשְׁבַּעְתָּ אֶת־יִשְׂרָאֵל; אִם אַתָּה מַרְאֶה עַצְמְךָ – מוּטָב, וְאִם לָאו – הֲרֵי אָנוּ נְקִיִּים מִשְּׁבוּעָתֶךָ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִזְדַּעְזַע אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, נְטָלוֹ משֶׁה וֶהֱבִיאוֹ אֶצְלוֹ.
וְכָל־אוֹתָן שָׁנִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיוּ אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְאָרוֹן שֶׁל שְׁכִינָה מְהַלְּכִים זֶה עִם זֶה, וְהָיוּ עוֹבְרִים וְשָׁבִים אוֹמְרִים: מַה־טִּיבָם שֶׁל שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת הַלָּלוּ? אָמְרוּ: אֶחָד שֶׁל מֵת וְאֶחָד שֶׁל שְׁכִינָה. "וְכִי מַה־דַּרְכּוֹ שֶׁל מֵת לְהַלֵּךְ עִם שְׁכִינָה?" – אָמְרוּ: קִיֵּם זֶה כָּל־מַה־שֶּׁכָּתוּב בָּזֶה (סוטה יג.; מכיל' בשלח א'; דב"ר יא; תנח' בשלח).
עב "אֶת־עַצְמוֹת יוֹסֵף"1842 – מוֹשְׁלִים אוֹתוֹ לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְלִסְטִים שֶׁנִּכְנְסוּ לְמַרְתֵּף שֶׁל יָיִן, נָטְלוּ קַנְקַן1843 אֶחָד וְשָׁתוּ. הֵצִיץ עֲלֵיהֶם בַּעַל הַמַּרְתֵּף, אָמַר לָהֶם: יֶעֱרַב לָכֶם, יְבֻשַּׂם1844 לָכֶם, יִמְתַּק לָכֶם! שְׁתִיתֶם אֶת־הַיָּיִן – הַחֲזִירוּ אֶת־הַקַּנְקַן לִמְקוֹמוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לַשְּׁבָטִים: מְכַרְתֶּם אֶת־יוֹסֵף – הַחֲזִירוּ עַצְמוֹתָיו לִמְקוֹמָן (ב"ר פה).