📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר
חלק חמישי · ג: בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ
#629

ב. דַּרְכֵי צְדָקָה

רצב אַרְבַּע מִדּוֹת בְּנוֹתְנֵי צְדָקָה: הָרוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים – עֵינוֹ רָעָה בְשֶׁל אֲחֵרִים2316; יִתְּנוּ אֲחֵרִים וְהוּא לֹא יִתֵּן – עֵינוֹ רָעָה בְשֶׁלּוֹ; יִתֵּן וְיִתְּנוּ אֲחֵרִים – חָסִיד; לֹא יִתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים – רָשָׁע (אב' ה).

איור בנושא צדקה: הכנת סל מזון ליד פתח בית, תוך שמירה על כבוד המקבל
איור מלווה · נתינה בלי לבייש

רצג "אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל־דָּל"2317 – הֱוֵי מִסְתַּכֵּל בּוֹ הֵיאַךְ לִזְכּוֹת עִמּוֹ. רַ' יוֹנָה בְּשָׁעָה שֶׁרָאָה בֶן־טוֹבִים2318 שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו וְהוּא מִתְבַּיֵּשׁ לִקַּח2319, הָיָה הוֹלֵךְ אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁמַעְתִּי, שֶׁנָּפְלָה לְךָ יְרֻשָּׁה בִּמְדִינַת־הַיָּם, הֵא לְךָ חֵפֶץ זֶה, לִכְשֶׁאַתָּה מִתְרַוֵּחַ אַתָּה פוֹרֵעַ לִי; מִשֶּׁנָּטַל הָיָה אוֹמֵר לוֹ: מַתָּנָה לְךָ נְתַתִּיו (ויק"ר לד; ירוש' פאה פ"ח, ה"ח).

רצד אָמַר רַ' יִצְחָק: כָּל־הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לֶעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת, וְהַמְפַיְּסוֹ בִדְבָרִים2320 מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת־עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת (ב"ב ט:).

רצה "וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ"2321 – אָמַר רַ' לֵוִי: אִם אֵין לְךָ לִתֵּן לוֹ – נַחֲמֵהוּ בִדְבָרִים, אֱמֹר לוֹ: תֵּצֵא נַפְשִׁי עָלֶיךָ, שֶׁאֵין לִי מַה לִתֵּן לָךְ (ויק"ר לד).

רצו רַ' יַנַּאי רָאָה אָדָם אֶחָד שֶׁנָּתַן זוּז לֶעָנִי בְּפַרְהֶסְיָא, אָמַר: מוּטָב שֶׁלֹּא נָתַתָּ לּוֹ מֵעַכְשָׁו שֶׁנָּתַתָּ לּוֹ וּבִיַּשְׁתּוֹ (חג' ה; קה"ר יב).

רצז אֵיזוֹ הִיא [צְדָקָה] שֶׁמַּצִּילָתוֹ מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה? נוֹתְנָהּ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי נוֹתְנָהּ, נוֹטְלָהּ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִמִּי נוֹטְלָהּ (ב"ב י).

רצח אָמַר רַ' אֱלִיעֶזֶר: גָּדוֹל הָעוֹשֶׂה צְדָקָה בַּסֵּתֶר יוֹתֵר מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁאִלּוּ בְמשֶׁה רַבֵּנוּ כָּתוּב "כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה"2322, וְאִלּוּ בְעוֹשֶׂה צְדָקָה כָּתוּב "מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה־אָף"2323 (שם ט:).

איור מלווה לסיפור: הסוד השמור של מר עקבא ואשתו
איור מלווה · הסוד השמור של מר עקבא ואשתו

רצט מַר עֻקְבָּא – הָיָה עָנִי בִּשְׁכוּנָתוֹ, וְהָיָה רָגִיל בְּכָל־יוֹם לִזְרֹק לוֹ אַרְבָּעָה זוּזִים בְּצִנּוֹר הַדָּלֶת2324. פַּעַם אַחַת אָמַר [הֶעָנִי]: אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה מִי עוֹשֶׂה עִמִּי טוֹבָה זוֹ. אוֹתוֹ הַיּוֹם שָׁהָה2325 מַר עֻקְבָּא בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ הַרְבֵּה וְהָלְכָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ2326. כֵּוָן שֶׁרָאָם הֶעָנִי שֶׁהִטּוּ עַצְמָם לַדֶּלֶת –יָצָא אַחֲרֵיהֶם. בָּרְחוּ וְנִכְנְסוּ שְׁנֵיהֶם לְתַנּוּר גָּרוּף2327. נִכְווּ רַגְלָיו שֶׁל מַר עֻקְבָּא. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: תֵּן רַגְלֶיךָ עַל רַגְלָי2328. חָלְשָׁה דַעְתּוֹ2329. אָמְרָה לוֹ: אֲנִי מְצוּיָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת וַהֲנָאָתִי קְרוֹבָה [לָעֲנִיִּם]2330.

וְכָל־כָּךְ לָמָּה2331? מִשּׁוּם שֶׁאָמְרוּ: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיִּמְסוֹר עַצְמוֹ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן־הָאֵשׁ וְאַל יַלְבֵּן2332 פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים (כת' סז:).

איור מלווה לסיפור: אבא־אמנא היה בא לו שלום בכל־יום מישיבה של מעלה. מה מעשיו של אבא־אמנא?
איור מלווה · אבא־אמנא היה בא לו שלום בכל־יום מישיבה של מעלה. מה מעשיו של אבא־אמנא?

ש אַבָּא־אֻמָּנָא2333 הָיָה בָא לוֹ שָׁלוֹם בְּכָל־יוֹם מִישִׁיבָה שֶׁל מָעְלָה2334. מַה מַּעֲשָׂיו2335 שֶׁל אַבָּא־אֻמָּנָא? כְּשֶׁהָיָה מַקִּיז דָּם2336 – מָקוֹם צָנוּעַ מִבַּחוּץ2337 הָיָה לוֹ לְהָטִיל בּוֹ פְרוּטוֹת. מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ מֵטִיל בּוֹ, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּא וְיוֹשֵׁב2338 וְאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ. וּכְשֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ תַּלְמִיד־חָכָם2339 לֹא הָיָה נוֹטֵל מִמֶּנּוּ שָׂכָר, וּלְאַחַר שֶׁעָמַד הָיָה נוֹתֵן לוֹ פְּרוּטוֹת וְאוֹמֵר לוֹ: לֵךְ הַבְרֵא עַצְמֶךָ2340. פַּעַם אַחַת שָׁלַח לוֹ אַבַּיֵּי שְׁנֵי תַלְמִידֵי־חֲכָמִים לְבָדְקוֹ.2341 בָּאוּ לְבֵיתוֹ. הוֹשִׁיבָם וְהֶאֱכִילָם וְהִצִּיעַ לָהֶם מַצָּעוֹת בַּלָּיְלָה. בַּבֹּקֶר קִפְּלוּם2342 וּנְטָלוּם וְעָמְדוּ וְיָצְאוּ לָהֶם לַשּׁוּק. עָלָה אַבָּא־אֻמָּנָא לַשּׁוּק וּמְצָאָם. אָמְרוּ לוֹ: יָשׁוּם2343 אוֹתָם מָר, כַּמָּה הֵם שׁוִֹים. אָמַר לָהֶם: כָּךְ וָכָךְ. אָמְרוּ לוֹ: שֶׁמָּא הֵם שׁוִֹים יוֹתֵר? אָמַר לָהֶם: בְּכָךְ לְקַחְתִּים. אָמְרוּ לוֹ: שֶׁלְּךָ הֵם וּמִמְּךָ נְטַלְנוּם. אָמְרוּ לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, בַּמֶּה חֲשַׁדְתָּנוּ? אָמַר לָהֶם: אָמַרְתִּי שֶׁמָּא פִּדְיוֹן שְׁבוּיִם נִזְדַּמֵּן לָכֶם וִהְיִיתֶם מִתְבַּיְּשִׁים לוֹמַר לִי. אָמְרוּ לוֹ: עַכְשָׁו יִטּוֹל מָר אֶת־שֶׁלּוֹ. אָמַר לָהֶם: מֵאוֹתָהּ שָׁעָה הִסַּחְתִּים מִדַּעְתִּי לִצְדָקָה2344 (תענ' כא, כב; ע"י).

שא אָמַר רַ' יִצְחָק: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "רֹדֵף צְדָקָה וָחֶסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד"2345 – מִשּׁוּם שֶׁרוֹדֵף צְדָקָה יִמְצָא צְדָקָה? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ: כָּל־הָרוֹדֵף אַחַר צְדָקָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַמְצִיא לוֹ מָעוֹת וְעוֹשֶׂה בָהֶן צְדָקָה. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַמְצִיא לוֹ בְנֵי־אָדָם הַמְהֻגָּנִים2346 לַעֲשׂוֹת לָהֶם צְדָקָה, כְּדֵי לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם שָׂכָר (ב"ב ס:).

שב דָּרַשׁ רַבָּה: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיִהְיוּ מוּכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ2347 בְּעֵת אַפְּךָ עֲשֵׂה בָהֶם"2348 – אָמַר יִרְמְיָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲפִלּוּ בְשָׁעָה שֶׁכּוֹפִים אֶת־יִצְרָם וּמְבַקְשִׁים לַעֲשׂוֹת צְדָקָה לְפָנֶיךָ, הַכְשִׁילֵם בִּבְנֵי־אָדָם שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם שָׂכָר (שם).

שג אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: כָּל־הַנּוֹתֵן פִּתּוֹ לְמִי שֶׁאֵין בּוֹ דֵעָה יִסּוּרִין בָּאִים עָלָיו (סנה' צב.).

שד שָׁנִינוּ, אָמַר "כַּסּוּנִי"2349 – בּוֹדְקִין אַחֲרָיו2350, "פַּרְנְסוּנִי"2351 – אֵין בּוֹדְקִין (ב"ב ט.).

איור מלווה לסיפור: רבי פתח אוצרות בשני בצרת, אמר: יכנסו בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי תלמוד,
איור מלווה · רבי פתח אוצרות בשני בצרת, אמר: יכנסו בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי תלמוד,

שה רַבִּי פָּתַח אוֹצָרוֹת בִּשְׁנֵי בַצֹּרֶת וְאָמַר: יִכָּנְסוּ בַעֲלֵי מִקְרָא, בַּעֲלֵי מִשְׁנָה, בַּעֲלֵי תַלְמוּד, בַּעֲלֵי הֲלָכָה, בַּעֲלֵי אַגָּדָה, אֲבָל עַמֵּי־הָאָרֶץ אַל יִכָּנֵסוּ. דָּחַק יוֹנָתָן בֶּן עַמְרָם וְנִכְנָס. אָמַר לוֹ: רַבִּי, פַּרְנְסֵנִי. אָמַר לוֹ: בְּנִי, קָרִיתָ? אָמַר לוֹ: לָאו. – שָׁנִיתָ? – לָאו. אָמַר לוֹ: אִם־כֵּן בַּמָּה אֲפַרְנְסֶךָ? אָמַר לוֹ: פַּרְנְסֵנִי כְּכֶלֶב, פַּרְנְסֵנִי כְּעוֹרֵב. פִּרְנְסוֹ. לְאַחַר שֶׁיָּצָא יָשַׁב רַבִּי וְנִצְטַעֵר, אָמַר: אוֹי לִי שֶׁנָּתַתִּי פִתִּי לְעַם־הָאָרֶץ! אָמַר לְפָנָיו רַ' שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי: שֶׁמָּא יוֹנָתָן בֶּן עַמְרָם תַּלְמִידְךָ הוּא, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לֵהָנוֹת מִכְּבוֹד תּוֹרָה מִיָּמָיו. בָּדְקוּ וּמָצָאוּ. אָמַר רַבִּי: יִכָּנְסוּ הַכֹּל (שם ח, ע"י).

איור מלווה לסיפור: ר' אבא היה כורך מעות בסודרו ומפשילו לאחוריו וממציא עצמו לעניים ומעלים עינו
איור מלווה · ר' אבא היה כורך מעות בסודרו ומפשילו לאחוריו וממציא עצמו לעניים ומעלים עינו

שו רַ' אַבָּא הָיָה כוֹרֵךְ מָעוֹת בְּסוּדָרוֹ וּמַפְשִׁילו לַאֲחוֹרָיו2352 וּמַמְצִיא עַצְמוֹ לַעֲנִיִּים וּמַעְלִים עֵינוֹ מִן הָרַמָּאִים2353.

רַ' חֲנִינָא הָיָה רָגִיל לְשַׁגֵּר לְעָנִי אֶחָד אַרְבָּעָה זוּזִים בְּכָל־עֶרֶב שַׁבָּת. פַּעַם אַחַת שִׁגְּרָם עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ, בָּאָה וְאָמְרָה לוֹ: לֹא צָרִיךְ. – מָה רָאִית? – שָׁמַעְתִּי שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ2354: בַּמָּה אַתָּה סוֹעֵד, בִּטְלֵי כֶסֶף אוֹ בִטְלֵי זָהָב2355? אָמַר: זֶה שֶׁאָמַר רַ' אֶלְעָזָר: בֹּאוּ וְנַחֲזִיק טוֹבָה לָרַמָּאִים, שֶׁאִלְמָלֵא הֵם הָיִינוּ חוֹטְאִים2356 בְּכָל־יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל־יְיָ וְהָיָה בְךָ חֵטְא"2357 (כתובות סז, סח).

שז רַ' יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ יָרְדוּ לִרְחוֹץ בְּמֶרְחֲצָאוֹת שֶׁל טְבֶרְיָא. פָּגַע בָּהֶם עָנִי אֶחָד. אָמַר לָהֶם: זְכוּ בִי2358. אָמְרוּ לוֹ: כְּשֶׁנֵּצֵא נִזְכֶּה בָךְ. יָצְאוּ וּמְצָאוּהוּ מֵת. אָמְרוּ: הוֹאִיל וְלֹא זָכִינוּ לְטַפֵּל בּוֹ בְּחַיָּיו נְטַפֵּל בּוֹ בְּמוֹתוֹ. עַד שֶׁהֵם רוֹחֲצִים אוֹתוֹ מָצְאוּ כִיס אֶחָד וְשֵׁשׁ מֵאוֹת דֵּינָר בּוֹ תָּלוּי בְּצַוָּארוֹ. אָמְרו: בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בַּחֲכָמִים וּבְדִבְרֵיהֶם. לֹא כֵן אָמַר רַ' אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַ' אֱלִיעֶזֶר: צְרִיכִין אָנוּ לְהַחֲזִיק טוֹבָה לָרַמָּאִים2359! שֶׁאִלְמָלֵא הָרַמָּאִים שֶׁבָּהֶם, הָיָה אֶחָד תּוֹבֵעַ צְדָקָה מִן הָאָדָם וְלֹא נוֹתֵן לוֹ – מִיָּד הָיָה נֶעֱנָשׁ (ויק"ר לד; ירוש' פאה פ"ח, ה"ח).

––––––––

שח שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: "דֵּי מַחְסֹרוֹ"2360 – אַתָּה מְצֻוֶּה עָלָיו לְפַרְנְסוֹ וְאִי אַתָּה מְצֻוֶּה עָלָיו לְעַשְּׁרוֹ; "אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ"2361 – אֲפִלּוּ סוּס לִרְכּוֹב עָלָיו וְעֶבֶד לָרוּץ לְפָנָיו.

אָמְרוּ עָלָיו עַל הִלֵּל הַזָּקֵן, שֶׁלָּקַח לְעָנִי בֶּן־טוֹבִים אֶחָד סוּס לִרְכּוֹב עָלָיו וְעֶבֶד לָרוּץ לְפָנָיו. פַּעַם אַחַת לֹא מָצָא עֶבֶד לָרוּץ לְפָנָיו, וְרָץ לְפָנָיו שְׁלשָׁה מִילִין (כת' סז:).

שט [עָנִי] אֶחָד בָּא לִפְנֵי רַ' נְחֶמְיָה. אָמַר לוֹ: בַּמָּה אַתָּה סוֹעֵד2362? אָמַר לוֹ: בְּבָשָׂר שָׁמֵן וְיַיִן יָשָׁן. – "רְצוֹנְךָ שֶׁתְּגַלְגֵּל עִמִּי בַּעֲדָשִׁים2363?" – גִּלְגֵּל עִמּוֹ בַּעֲדָשִׁים וָמֵת. אָמָר: "אוֹי לוֹ לָזֶה שֶׁהֲרָגוֹ נְחֶמְיָה!"

– אַדְּרַבָּה: "אוֹי לוֹ לִנְחֶמְיָה שֶׁהֲרָגוֹ לָזֶה" הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר?

– אֶלָּא, הוּא הוּא2364 שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לְעַדֵּן עַצְמוֹ2365 כָּלְ־כָּךְ (שם).

איור מלווה לסיפור: [עני] אחד בא לפני רבא, אמר לו: במה אתה סועד? אמר לו: בתרנגלת
איור מלווה · [עני] אחד בא לפני רבא, אמר לו: במה אתה סועד? אמר לו: בתרנגלת

שי [עָנִי] אֶחָד בָּא לִפְנֵי רָבָא. אָמַר לוֹ: בַּמָּה אַתָּה סוֹעֵד? אָמַר לוֹ: בְּתַרְנְגֹלֶת פְּטוּמָה2366 וְיַיִן יָשָׁן. אָמַר לוֹ: וְאֵינְךָ חוֹשֵׁשׁ לְדֹחַק הַצִּבּוּר2367? אָמַר לוֹ: וְכִי מִשֶּׁלָּהֶם אֲנִי אוֹכֵל? מִשֶּׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא אֲנִי אוֹכֵל! שֶׁנֶּאֱמַר: "עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה־נוֹתֵן לָהֶם אֶת־אָכְלָם בְּעִתּוֹ"2368 – "בְּעִתָּם" לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא "בְעִתּוֹ", מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן [לוֹ] הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ הוּא פַּרְנַסַתוֹ בְּעִתּוֹ. בְּתוֹךְ כָּךְ בָּאָה אֲחוֹתוֹ שֶׁל רָבָא, שֶׁלֹּא רָאַתְהוּ שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְהֵבִיאָה לוֹ תַּרְנְגֹלֶת פְּטוּמָה וְיַיִן יָשָׁן. אָמָר: מַה זֶה לְפָנָי2369? אָמַר לוֹ: נַעֲנֵיתִי לָךְ2370, קוּם אֱכוֹל (שם).

שיא מָר עֻקְבָּא – הָיָה עָנִי בִּשְׁכוּנָתוֹ וְהָיָה רָגִיל לְשַׁגֵּר לוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּזִים בְּכָל־עֶרֶב יוֹם־כִּפּוּרִים. פַּעַם אַחַת שִׁגְּרָם אֶצְלוֹ בְּיַד בְּנוֹ. בָּא וְאָמַר לוֹ: לֹא צָרִיךְ. אָמַר לוֹ: מָה רָאִיתָ? – רָאִיתִי שֶׁמְּזַלְּפִין לוֹ2371 יַיִן יָשָׁן. אָמָר: מְפֻנָּק2372 הוּא כָּל כָּךְ! – כְּפָלָם2373 וְשִׁגְּרָם אֶצְלוֹ.

כְּשֶׁמֵּת [מָר עֻקְבָּא] אָמַר: הָבִיאוּ לִי חֶשְׁבּוֹנִי שֶׁל צְדָקָה2374. מָצָא כָתוּב בּוֹ: שִׁבְעַת אֲלָפִים דֵּינָרִים. אָמַר: הַצֵּידָה קַלָּה וְהַדֶּרֶךְ רְחוֹקָה2375! עָמַד וּבִזְבֵּז2376 חֲצִי מָמוֹנוֹ.

וְהֵיאַךְ עָשָׂה כָךְ? וַהֲרֵי אָמַר רַ' אִלְעָאי: בְּאוּשָׁא2377 הִתְקִינוּ: הַמְבַזְבֵּז אַל יְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחֹמֶשׁ2378? – בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים: מֵחַיִּים, שֶׁמָּא יֵרֵד מִנְּכָסָיו2379, אֲבָל לְאַחַר מִיתָה אֵין בְּכָךְ כְּלוּם (שם).

שיב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בְּאַנְשֵׁי גָלִיל הָעֶלְיוֹן שֶׁלָּקְחוּ לְעָנִי בֶן־טוֹבִים אֶחָד מִצָּפוֹן לִיטְרָא בָשָׂר בְּכָל־יוֹם (שם).

שיג כָּךְ הָיָה רַ' תַּנְחוּם בְּרַ' חִיָּא עוֹשֶׂה: אִם הָיָה לָמוּד לִקַּח לִיטְרָא אַחַת שֶׁל בָּשָׂר מִן הַשּׁוּק הָיָה לוֹקֵחַ לוֹ שְׁתָּיִם, אַחַת לוֹ וְאַחַת לַעֲנִיִּים, שְׁתֵּי אֲגֻדּוֹת שֶׁל יָרָק, אַחַת לוֹ וְאַחַת לַעֲנִיִּים (ויק"ר לד; קה"ר ז).

איור מלווה לסיפור: מעשה בהלל הזקן שעשה סעדה לאדם אחד. ובא עני ועמד על פתחו ואמר:
איור מלווה · מעשה בהלל הזקן שעשה סעדה לאדם אחד. ובא עני ועמד על פתחו ואמר:

שיד מַעֲשֶׂה בְּהִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁעָשָׂה סְעֻדָּה לְאָדָם אֶחָד. וּבָא עָנִי וְעָמַד עַל פִּתְחוֹ וְאָמַר: אִשָּׁה אֲנִי צָרִיךְ לְהַכְנִיס הַיּוֹם וְאֵין לִי פַרְנָסָה כְּלוּם. נָטְלָה אִשְׁתּוֹ כָּל־הַסְּעֻדָּה וְנָתְנָה לוֹ. וְאַחַר כָּךְ לָשָׁה עִסָּה אַחֶרֶת וּבִשְּׁלָה אִלְפָּס2380 אַחֵר וּבָאָה וְהִנִּיחָה לִפְנֵיהֶם. אָמַר לָהּ: בִּתִּי, מִפְּנֵי מָה לֹא הֵבֵאת לָנוּ מִיָּד? סָחָה לוֹ כָל־הַמַּעֳשֶׂה. אָמַר לָהּ: בִּתִּי, אַף אֲנִי לֹא דַנְתִּי אוֹתָךְ לְכַף־חוֹבָה, אֶלָּא לְכַף־זְכוּת, שֶׁכָּל הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשִׂית לֹא עָשִׂית אֶלָּא לְשֵׁם־שָׁמָיִם (ד"א ו).

––––––––

שטו שָׁנִינוּ, אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן: בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְבָרִים אָמְרָה תוֹרָה לְהַנִּיחַ פֵּאָה בְּסוֹף שָׂדֵהוּ: מִפְּנֵי גֵזֶל עֲנִיִּים, מִפְּנֵי בִטּוּל עֲנִיִּים, מִפְּנֵי הַחֶשֶׁד וּמִפְּנֵי הָרַמָּאִים. מִפְּנֵי גֵזֶל עֲנִיִּים – שֶׁלֹּא יִרְאֶה בַעַל־הַבַּיִת שָׁעָה פְנוּיָה2381, וְיֹאמַר לִקְרוֹבוֹ עָנִי: הֲרֵי זוֹ פֵאָה; מִפְּנֵי בִטּוּל עֲנִיִּים – שֶׁלֹּא יִהְיוּ עֲנִיִּים יוֹשְׁבִים וּמְשַׁמְּרִים – עַכְשָׁו מַנִּיחַ בַּעַל־הַבַּיִת פֵּאָה; מִפְּנֵי הַחֶשֶׁד2382 – שֶׁלֹּא יִהְיוּ עוֹבְרִים וְשָׁבִים אוֹמְרִים: תָּבֹא מְאֵרָה עַל אָדָם שֶׁלֹּא הִנִּיחַ פֵּאָה בְּשָׂדֵהוּ! וּמִפְּנֵי הָרַמָּאִים2383 (שבת כג).

שטז "פָּתֹחַ תִּפְתַּח"2384 – אֵין לִי אֶלָּא לַעֲנִיֵּי עִירֶךָ, לַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת מִנָּיִן? תַּלְמוּד־לוֹמַר: "פָּתֹחַ תִּפְתַּח" – מִכָּל־מָקוֹם. "נָתוֹן תִּתֵּן"2385 – אֵין לִי אֶלָּא מַתָּנָה מְרֻבָּה, מַתָּנָה מֻעֶטֶת מִנָּיִן? תַּלְמוּד־לוֹמַר: "נָתוֹן תִּתֵּן" – מִכָּל־מָקוֹם. "הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק2386"2387 – אֵין לִי אֶלָּא שֶׁנִּתְבָּרֵךְ הַבַּיִת בִּגְלָלוֹ מַעֲנִיקִים, לֹא נִתְבָּרֵךְ הַבַּיִת בִּגְלָלוֹ מִנָּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק" – מִכָּל מָקוֹם. "וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ"2388 – אֵין לִי אֶלָּא שֶׁאֵין לוֹ2389 וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְפַּרְנֵס2390 אָמְרָה תוֹרָה: תֶּן־לוֹ דֶרֶךְ הַלְוָאָה; יֶשׁ־לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְפַּרְנֵס2391 מִנָּיִן? תַּלְמוּד־לוֹמַר: "תַּעֲבִיטֶנּוּ" – מִכָּל מָקוֹם (ב"מ לא:).

שיז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֵין לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְפַּרְנֵס, נוֹתְנִים לוֹ לְשֵׁם הַלְוָאָה וְחוֹזְרִים וְנוֹתְנִים לוֹ לְשֵׁם מַתָּנָה – דִּבְרֵי רַ' מֵאִיר. רַ' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יֶשׁ־לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְפַּרְנֵס אֵין נִזְקָקִין לוֹ2392, אֵין לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְפַּרְנֵס, אוֹמְרִין לוֹ: הָבֵא מַשְׁכּוֹן וָטוֹל2393, כְּדֵי שֶׁתָּזוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו2394 (כת' סז:).

שיח מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ חֲמִשִּׁים זוּז וְהוּא נוֹשֵׂא־וְנוֹתֵן בָּהֶם הֲרֵי זֶה לֹא יִטּוֹל. מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִטּוֹל וְנוֹטֵל אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת; וְכָל־מִי שֶׁהוּא צָרִיךְ לִטּוֹל וְאֵינוֹ נוֹטֵל אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיְפַרְנֵס אֲחֵרִים מִשֶּלּוֹ, – וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיְיָ וְהָיָה יְיָ מִבְטַחוֹ"2395; וְכָל־מִי שֶׁאֵינוֹ לֹא חִגֵּר2396 וְלֹא סוֹמָא וְלֹא פִסֵּחַ2397 וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּאֶחָד מֵהֶם, אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיְהֵא כְּאֶחָד מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְדֹרֵשׁ רָעָה תְבוֹאֶנּוּ"2398 (סוף פאה; ירוש' שם פ"ח, ה"ח).

שיט שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הַמְסַמֵּא2399 אֶת־עֵינוֹ וְהַמַּצְבֶּה2400 אֶת־בִּטְנוֹ, וְהַמְקַפֵּחַ אֶת־שׁוֹקוֹ2401 אֵינוֹ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁיָּבוֹא לִידֵי כָךְ (כת' סח.).

שכ אִם הָיָה מְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים אֵין נִזְקָקִין לוֹ2402.

עָנִי אֶחָד שֶׁהָיָה מְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים בָּא לִפְנֵי רַב פַּפָּא. לֹא נִזְקַק לוֹ רַב פַּפָּא. אָמַר לוֹ רַב סַמָּא בְּנוֹ שֶׁל רַב יֵיבָא לְרַב פַּפָּא: אִם מָר לֹא יִזָּקֵק לוֹ וְאָדָם אַחֵר לֹא יִזָּקֵק לוֹ – יָמוּת לוֹ!

– וַהֲרֵי שָּׁנִינוּ: אִם הָיָה עָנִי מַחֲזִיר עַל הַפְּתָחִים אֵין נִזְקָקִין לוֹ?

אָמַר לוֹ: אֵין נִזְקָקִין לוֹ לְמַתָּנָה מְרֻבָּה, אֲבָל נִזְקָקִין לוֹ לְמַתָּנָה מֻעָטֶת (ב"ב ט.).

שכא שָׁנָה רַב יוֹסֵף: "אִם־כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת־עַמִּי"2403 – עַמִּי וְנָכְרִי, עַמִּי קוֹדֵם; "אֶת־הֶעָנִי"2404 – עָנִי וְעָשִׁיר, עָנִי קוֹדֵם; "עִמָּךְ"2405 – עֲנִיֶּיךָ וַעֲנִיֵּי עִירְךָ, עֲנִיֶּיךָ קוֹדְמִים; עֲנִיֵּי עִירְךָ וַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת, עֲנִיֵּי עִירְךָ קוֹדְמִים (ב"מ עא.).

שכב אֵין מְמַחִין2406 בְּיַד עֲנִיֵּי נָכְרִים בְּלֶקֶט, בְּשִׁכְחָה וּבְפֵאָה, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם.

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מְפַרְנְסִין עֲנִיֵּי נָכְרִים עִם עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל, וּמְבַקְּרִין חוֹלֵי נָכְרִים עִם חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, וְקוֹבְרִין מֵתֵי נָכְרִים עִם מֵתֵי יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם (גיט' סא.).