ה. חֲנֻכָּה וּפוּרִים
קכב בִּימֵי מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה גָּזְרוּ עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל־מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ בְרִיחַ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ יַחֲקֹק עָלָיו "אֵין לִי חֵלֶק וְנַחֲלָה בֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל"; מִיָּד הָלְכוּ יִשְׂרָאֵל וְעָקְרוּ בְרִיחִים שֶׁבְּבָתֵּיהֶם. עוֹד גָּזְרוּ, שֶׁכָּל־מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ שׁוֹר יִכְתֹּב עַל קַרְנוֹ: "אֵין לִי חֵלֶק וְנַחֲלָה בֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל"; מִיָּד הָלְכוּ יִשְׁרָאֵל וּמָכְרוּ שׁוֹרֵיהֶם. (מד' לחנ').
קכג לָמָּה מַדְלִיקִין נֵרוֹת בַּחֲנֻכָּה? בְּשָׁעָה שֶנִּצְּחוּ בָנָיו שֶׁל חַשְׁמוֹנַאי וְנִכְנְסוּ לְבֵית־הַמִּקְדָּשׁ, מָצְאוּ שָׁם שְׁמוֹנָה שַׁפּוּדִים4800 שֶׁל בַּרְזֶל, וְקָבְעוּ אוֹתָם,4801 וְהִדְלִיקוּ בְתוֹכָם נֵרוֹת (פסיק').
––––––––
קכד מִשֶּׁנִכְנָס אֲדָר מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה (תענ' כט.).
קכה אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה: שָׁלְחָה לָהֶם אֶסְתֵּר לַחֲכָמִים: קְבָעוּנִי לְדוֹרוֹת.4802 שָׁלְחוּ לָהּ: קִנְאָה אַתְּ מְעוֹרֶרֶת עָלֵינוּ לְבֵין הָאֻמּוֹת.4803 שָׁלְחָה לָהֶם: כְּבָר כְּתוּבָה אֲנִי בְּדִבְרֵי־הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס (מג' ז.).
קכו אָמַר רָבָא: חַיָּב אָדָם לְהִתְבַּסֵּם4804 בְּפוּרִים עַד שֶׁלֹּא יֵדַע בֵּין "אָרוּר הָמָן" לְ"בָרוּךְ מָרְדְּכָי".
רַבָּה וְרַ' זֵירָא עָשׂוּ סְעֻדַּת פּוּרִים בְּיָחַד. נִתְבַּסֵּם רַבָּה, עָמַד וּשְׁחָטוֹ לְרַ' זֵירָא. לְמָחָר בִּקֵּשׁ רַחֲמִים וְהֶחֱיָהוּ. לְשָׁנָה4805 אָמַר לוֹ: יָבוֹא מַר וְנַעֲשֶׂה סְעֻדַּת פּוּרִים בְּיָחַד. אָמַר לוֹ: לֹא בְכָל־שָׁעָה וְשָׁעָה מִתְרַחֵשׁ נֵס4806 (שם).