חלק שלישי · ח: חָכְמָה, נְבוּאָה וְשִׁירָה
📖
קכז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מִי כָתַב מְגִלַּת תַּעֲנִית?
אָמְרוּ: חֲנַנְיָה בֶן־חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ, שֶׁהָיוּ
מְחַבְּבִין אֶת־הַצָּרוֹת.
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל: אַף אָנוּ מְחַבְּבִים
אֶת־הַצָּרוֹת, אֲבָל מַה־נַּעֲשֶׂה, שֶׁאִם בָּאנוּ לִכְתֹּב אֵין אָנוּ
מַסְפִּיקִים. דָּבָר אַחֵר: אֵין שׁוֹטֶה נִפְגָּע. דָּבָר
אַחֵר: אֵין בְּשַׂר הַמֵּת מַרְגִּישׁ בְּאִזְמֵל (שבת יג:).
קכח רַב וְרַ' חֲנִינָא אוֹמְרִים: בָּטְלָה מְגִלַּת
תַּעֲנִית. בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם יִהְיוּ לְשָׂשׂוֹן
וּלְשִׂמְחָה, אֵין שָׁלוֹם – צוֹם. רַ' יוֹחָנָן וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ
בֶּן־לֵוִי אוֹמְרִים: לֹא בָטְלָה מְגִלַּת תֲּעִנית; הַלָּלוּ הֵם
שֶׁתְּלָאָם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּבִנְיַן
בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, אֲבָל אֵלוּ בִּמְקוֹמָם עוֹמְדִים (ר"ה
יח:).
4807מגלת תענית – מגלה עתיקה שכתוב בה זכר ימי מאורעות שונים שאירעו
לישראל בימי בית שני, דברי ישועה והצלה מפורעניות שבאו עליהם בימים
ההם, ואותם הימים נקבעו ימים טובים ואין להתענות לא בהם ולא בימים
שלפניהם ואחריהם.
4808חנניה בן חזקיה – עי' למעלה בפ' תורה תכג.
4809וסיעתו – בני החבורה שלו.
4810שהיו מחבבין וכו' – ושקדו לכתבן לזכרון.
4811אין אנו מספיקים – מפני רבוין.
4812אין שוטה נפגע – שהרגשתו של שוטה פגומה ואינו מרגיש בכאב, ואף אנו
דעתנו טרופה מכובד השעבוד.
4813אין בשר המת וכו' – אינו מרגיש באיזמל (בסכין) שחותך בו, ואף אנו
חשובים כמתים.
4814בטלה מגלת תענית – כלו' בימינו, אחרי החרבן, בטלו הימים הטובים
שנקבעו במגלת תענית ופקע אסור התענית, לפי שלא נקבעו אלא לשעתם בימי
הבית.
4815בזמן שיש שלום וכו' – כלו' קביעת הימים הטובים ואיסור הצומות בהם
עמדו בחזקתם רק בזמן הבית בימי שלום לישראל, אבל לאחר שחרב הבית ואין
שלום מותר לצום בהם.
4816הללו הם שתלאם וכו' – כלו' אותם ארבעה הצומות הנזכרים במקרא (זכר'
ח', יט), ועי' להלן קל.
4817אבל אלו וכו' – הימים הנזכרים במגלת תענית.