📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 2581–2640

2581

פושט – מישב ומפרש.

↩ חזרה לטקסט
2582

מסברא – מתוך הכרעת דעתו.

↩ חזרה לטקסט
2583

משנה ומשנה היא – שתי משניות חולקות זו על זו ויש לי לסמוך על אחת מהן.

↩ חזרה לטקסט
2584

נשתתק – נעשה אִלם.

↩ חזרה לטקסט
2585

אמו – של רב אחדבוי שהיתה מיניקתו של רב ששת.

↩ חזרה לטקסט
2586

מאור עינים – עוור, והיא לשון נקיה, ע"ד "סגי־נהור" בארמית.

↩ חזרה לטקסט
2587

חצבים לנהר וכו' – משל הבריות הוא: הכדים יורדים לנהר, לשאוב מים, אבל הכגנים (כגן = כנון, והוא כלי גחלים לחמם ולהאיר הבית, ופעמים משמשים לכך שברי כלי חרס) למה הולכים הם לנהר? והנמשל: הפקחים יוצאים לקבל פני המלך שהם רואים, אבל רב ששת העור למה הוא יוצא?

↩ חזרה לטקסט
2588

בא המלך – התכוון לרמותו.

↩ חזרה לטקסט
2589

מלכים א' י"ט, יא, יב.

↩ חזרה לטקסט
2590

ראש הגולה – שבבבל.

↩ חזרה לטקסט
2591

על אבר מן החי – שמאכילים לבעליהם אבר מבהמה חיה.

↩ חזרה לטקסט
2592

רגל אחת של הבהמה – העשויה לסעודה.

↩ חזרה לטקסט
2593

מן החוץ – שחתכו רגל מן החי.

↩ חזרה לטקסט
2594

לפני שמשו – ויראה שהיא נעשית בהיתר.

↩ חזרה לטקסט
2595

חנקא חמתא – עצם קטנה בכף הירך, כדי שרב ששת העור לא ירגיש ויחנק בה.

↩ חזרה לטקסט
2596

של מצרעת – של בהמה מצורעת.

↩ חזרה לטקסט
2597

מחצלת – (מאטטע).

↩ חזרה לטקסט
2598

נחר לו וכו' – להזהירו מלנוח על המחצלת.

↩ חזרה לטקסט
2599

שמואל ב' ב', כה.

↩ חזרה לטקסט
2600

מכתף ונכנס וכו' – כלומר, נושא בכתפו וטורח בצרכי שבת לכבוד היום.

↩ חזרה לטקסט
2601

לפניהם – כלו' לכבודם.

↩ חזרה לטקסט
2602

משגר סריסים – רב נחמן חתן הנשיא היה ואב בית־דין, ומשום כבוד התורה והנשיאות היה מקיים מצות הידור בזקנים על־ידי סריסיו ומשרתיו העומדים לפניו.

↩ חזרה לטקסט
2603

אם לאו תורה וכו' – כלומר, שומר אני על כבוד תורה, שאלמלא היא הייתי ככל אדם מן השוק.

↩ חזרה לטקסט
2604

אין מסיחין – אין מדברין.

↩ חזרה לטקסט
2605

שמא יקדים וכו' – שמא יכנס המאכל לקנה של הגרגרת ולא לושט ויחנק.

↩ חזרה לטקסט
2606

ירמיה ל',י.

↩ חזרה לטקסט
2607

ואמת המים – מעין.

↩ חזרה לטקסט
2608

צאצאי מעיך – בניך.

↩ חזרה לטקסט
2609

לילתא – לאשתו של רב נחמן.

↩ חזרה לטקסט
2610

אין פרי בטנה וכו' – כלו' עיקר הברכה באיש, ואין לשלוח לאשה כוס של ברכה.

↩ חזרה לטקסט
2611

דברים ז', יג.

↩ חזרה לטקסט
2612

שמעה ילתא – שלא ישגר לה כוס של ברכה.

↩ חזרה לטקסט
2613

נבגא – כלי של יין.

↩ חזרה לטקסט
2614

ממהדורי מלי וכו' – כלו' המחזרים בערים מרבים דברים של מה בכך והנפש תקוץ בהם.

↩ חזרה לטקסט
2615

מנמנם – כנוי לגסיסת צדיקים.

↩ חזרה לטקסט
2616

לא אדם חשוב הוא? – כלומר, אמור לו אתה בעצמך.

↩ חזרה לטקסט
2617

ספון – חשוב.

↩ חזרה לטקסט
2618

רקוע – מתוקן; כלומר, מי חשוב ומתוקן לשאול דבר ולהענות בעולם ההוא.

↩ חזרה לטקסט
2619

כשולה – כמוציא; כלו' קלה היתה יציאת הנשמה.

↩ חזרה לטקסט
2620

שאימתו – של מלאך המות.

↩ חזרה לטקסט
2621

שלחו לו וכו' – רבה בפומבדיתא (בבבל) היה והיו לו אחים בארץ־ישראל ושלחו לו דברים אלו באגרת כדי שיעלה לא"י.

↩ חזרה לטקסט
2622

חיים – לעתיד לבוא (שנחלקו חכמים בדבר, אם מתים שבחו"ל חיים אם לא).

↩ חזרה לטקסט
2623

הטריח את בניו – להעלות את עצמותיו ממצרים לא"י? אלא ודאי אין תחיה למתים אלא בא"י.

↩ חזרה לטקסט
2624

צער מחילות – כלו' הלכה כמי שאמר מתים צדיקים שבחו"ל חיים ע"י גלגול ממקום קבורתם דרך מחילות מתחת לארץ לא"י ושם הם עומדים בתחית המתים, ויעקב לא קבל עליו צער גלגול ולפיכך הטריח את בניו.

↩ חזרה לטקסט
2625

מוסיף בה דברים – כלומר, ששלחו לו באותה האגרת גם דברים שלהלן.

↩ חזרה לטקסט
2626

באחד – מארץ־ישראל.

↩ חזרה לטקסט
2627

שהיה מצטער וכו' – שנתן עיניו באשה אחת שהיא בחוץ־לארץ.

↩ חזרה לטקסט
2628

לירד –לחו"ל אל האשה.

↩ חזרה לטקסט
2629

כזאת – שאין מתים שבחו"ל חיים.

↩ חזרה לטקסט
2630

גלגל בעצמו – התענה בצערו בא"י ולא ירד לחו"ל.

↩ חזרה לטקסט
2631

אין לך רב – גם כאן בא"י.

↩ חזרה לטקסט
2632

סיני – בקי.

↩ חזרה לטקסט
2633

ועוקר הרים – חריף.

↩ חזרה לטקסט
2634

השעה צריכה להם – כלומר, היה צורך השעה למנות ראש ישיבה.

↩ חזרה לטקסט
2635

לשם – לחכמי א"י.

↩ חזרה לטקסט
2636

קודם – במעלה לענין מנוי.

↩ חזרה לטקסט
2637

לבעל החטים – למי שקבץ תבואה למכור; כלומר, למי שקבץ שמועות (וכבר נמשלה ההלכה לדגן שהכל צריכין לה).

↩ חזרה לטקסט
2638

כלדיים – חוזים בכוכבים.

↩ חזרה לטקסט
2639

אומן – רופא, מקיז דם.

↩ חזרה לטקסט
2640

לא קרא – רב יוסף לביתו. יש מפרשים, מחמת ענותנותו, שלא רצה להראות סימני שררה בימי רבה, וכשהוזקק לרופא היה הולך אליו; וי"מ: שאפילו לא חלה כל אותו הזמן, מאחר שנדחתה הגזירה ולא נצרך לרופא כלל.

↩ חזרה לטקסט