📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 2521–2580

2521

שכרכשת – המעי התחתון הסמוך לפי הטבעת.

↩ חזרה לטקסט
2522

ישתמטו – מתוך דחיקה יתרה.

↩ חזרה לטקסט
2523

לידי סכנה – שתנתק הכרכשת ותצא לחוץ.

↩ חזרה לטקסט
2524

מגביה בגדיו – שלא יקרעו.

↩ חזרה לטקסט
2525

זה מעלה ארוכה – בשר הגוף.

↩ חזרה לטקסט
2526

וזה – הבגד.

↩ חזרה לטקסט
2527

דקלים – אילני תמרים.

↩ חזרה לטקסט
2528

עקרם וכו' – שהם מקלקלים את הגפנים ושבח הגפנים (היין) מרובה מן הדקלים.

↩ חזרה לטקסט
2529

חוץ משל העצים – שדמיהם יקרים, כמפורש בסמוך.

↩ חזרה לטקסט
2530

שגורר – את הלב, כלומר, מרבה תיאבון לאכילה.

↩ חזרה לטקסט
2531

בן־בית־רב – תלמיד.

↩ חזרה לטקסט
2532

לא יבצע וכו' – לא יחלק את פתו לאכילה פרוסות קטנות פעמים הרבה ביום, אלא יצרף ויאכל בבת אחת כדי שביעה.

↩ חזרה לטקסט
2533

לא יבצע – לא יהא בוצע את הפת בסעודה ופותח בברכה.

↩ חזרה לטקסט
2534

שאינו עושה בעין יפה – מחמת מיעוט הפת, וברכת הפת טעונה עין יפה.

↩ חזרה לטקסט
2535

בכל הכלי – בסל האוכלין.

↩ חזרה לטקסט
2536

כל צרכי – להספקת כל סעודתי, כדי שאבצע ואברך בעין יפה.

↩ חזרה לטקסט
2537

מי הוא – בלשון זכר.

↩ חזרה לטקסט
2538

מרגלית ביד אחת וכו' – נתכוון ללמדן צניעות, והראה להן דוגמא שהדבר המכוסה מן העין מעורר תשוקה יתרה.

↩ חזרה לטקסט
2539

היתה יושבת וכו' – תינוקת היתה וישבה בכנף בגדו של אביה, כלו' בחיקו.

↩ חזרה לטקסט
2540

במי מהם את רוצה – להנשא לו; ובדרך שחוק שאל אותה.

↩ חזרה לטקסט
2541

ואני אחרון – שני לנשואין.

↩ חזרה לטקסט
2542

חיים – אריכות ימים.

↩ חזרה לטקסט
2543

בזכות – בזכות מעשיו הטובים של אדם.

↩ חזרה לטקסט
2544

שמחות – של נשואין.

↩ חזרה לטקסט
2545

שכולים – מיתות בנים.

↩ חזרה לטקסט
2546

סלת לכלבים – היו מאכילים את הכלבים פת נקיה.

↩ חזרה לטקסט
2547

ולא נתבקשה – שהיתה מצויה הרבה.

↩ חזרה לטקסט
2548

משך – נשם נשימה כבדה, שאף רוח כדרך הנאנח.

↩ חזרה לטקסט
2549

יחזקאל כ"א יא.

↩ חזרה לטקסט
2550

שם שם, יב.

↩ חזרה לטקסט
2551

בן טובים – בן אבות חשובים.

↩ חזרה לטקסט
2552

ישעיה ה' ט.

↩ חזרה לטקסט
2553

תהלים קכ"ה, א.

↩ חזרה לטקסט
2554

דיו לעבד וכו' – כלומר, אף המקדש, בית אלהים, נחרב.

↩ חזרה לטקסט
2555

לנמנם קצת – ראתה אותו יגע בלמודו.

↩ חזרה לטקסט
2556

ארוכים וקצרים – ימים שלאחר מיתה, שהם ארוכים לשינה וקצרים לעסוק בתורה ובמצוות.

↩ חזרה לטקסט
2557

פקע – נתבקע.

↩ חזרה לטקסט
2558

ושתק – פסק מלימודו מתוך שנבהל.

↩ חזרה לטקסט
2559

להניח וכו' – לכבודו של המת; כלומר, קיים זה מה שכתוב בזה.

↩ חזרה לטקסט
2560

שלרבו וכו' – רב הונא רבו של רב חסדא סבר שאין לעשות כך.

↩ חזרה לטקסט
2561

שלא ישללו את קרעיהם – שלא יחברו על־ידי תפירות גסות את הקרע שקרעו על המת משום גודל הצער.

↩ חזרה לטקסט
2562

חכם – שמת.

↩ חזרה לטקסט
2563

שהחזירו – האבלים.

↩ חזרה לטקסט
2564

מצוי לו וכו' – שהיה השליו מצוי לבוא לבית העצים שלו ורב חסדא היה צד אותו לאכילה.

↩ חזרה לטקסט
2565

מביא לו – את השליו.

↩ חזרה לטקסט
2566

מן האגם – מקום בצה וקנה וסוף שהשליו מצוי שם.

↩ חזרה לטקסט
2567

תינוק שאמר – פוסק פסוקו בבית הרב.

↩ חזרה לטקסט
2568

חבקוק ג' טז.

↩ חזרה לטקסט
2569

ובשביל הרב – בזכות הרב, הוא רב חסדא.

↩ חזרה לטקסט
2570

קהלת ז' יא.

↩ חזרה לטקסט
2571

טובה חכמה וגו' – כלומר, טובה חריפות שיש עמה בקיאות במשניות ובריתות שמתנחלות מרב לתלמיד.

↩ חזרה לטקסט
2572

תולה עצמו – נשען.

↩ חזרה לטקסט
2573

לך קריתי – לעצמך ולטובתך, עדה"כ "אם חכמת חכמת לך" (משלי ט', יב).

↩ חזרה לטקסט
2574

אנו בשלנו – בלמוד התורה.

↩ חזרה לטקסט
2575

והם בשלהם – בקריאה.

↩ חזרה לטקסט
2576

קשה כברזל – חד וחריף.

↩ חזרה לטקסט
2577

מרתתות – רועדות; כלומר, שהיה משתומם לגודל בקיאותו של רב ששת במשניות.

↩ חזרה לטקסט
2578

מצוי – ללמוד.

↩ חזרה לטקסט
2579

השר אחז וכו' – דרך לגלוג על מי שנתקרב במגע כל שהוא לשר גדול, ומתגאה בכך, כאילו נתבשם מריחו בנגיעה קלה זו.

↩ חזרה לטקסט
2580

לא משום כך – הלכתי לרב ששת.

↩ חזרה לטקסט