הערות וביאורים · 2401–2460
2401שבא הזקן – ר' שמואל בר נחמני.
2402לא אכלו כחל – בשר דדי הבהמה, משום חשש בשר בחלב.
2403ממקומו של רב יהודה אני – מפומבדיתא, מקום הוראתו של רב
יהודה.
2404בחרצנים – של ענבים דרוכים, שמשמשין בהם לדלק.
2405שמא מיין נסך היו – ואסורים בהנאה.
2406לאחר שנים עשר חדש – שנתיבשו ואין בהם לחלוחית יין ומותרים
הם.
2407שגדלו בהם חלפים – כלומר, פסולת של גת מוטלת בחוץ ואם עלו בה
עשבים סימן שהבעלים הפקירוה לרקבון ונתיאשו ממנה ואין בה דין גזל.
2408חולה מעים וכו' – שאינו יכול לשמור תפלין בטהרה.
2409כפתוהו – אסרוהו להלקותו.
2410שמתן שכרה בצדה – כגון מצות כבוד אב ואם שנאמר בה "למען
יאריכון ימיך".
2411מוזהרין עליה – לענוש את העברינים.
2415נפול וכו' ־ גוזל של יונה; סתם יונה מתרחקת משובכה עד חמשים
אמה, ואם נמצא הגוזל בתוך חמשים אמה לשובך הרי הוא של בעל השובך.
2416ועל זה הוציאו וכו' – שנראה להם כמטריח על החכמים בדברי
חריפות.
2417ועל זה הכניסו וכו' – שנתפייסו לו החכמים בדברי ענותנותו.
2418בא מעשה לידו – שאלה בדבר הלכה למעשה.
2419אריות לפניך – כלומר, חכמים גדולים וטובים ממני.
2420צרה – שהטילה המלכות מס כבד על אנשי טבריא.
2421ובקש מנורה של כסף – לתשלום חלקו במס.
2422עדיין לא שב וכו' – שתבע ממנו חלק במס, ולפי המנהג היו החכמים
פטורים ממס.
2423כירבעם וכו' – כלו' מי שהוא חוטא ומחטיא כמוהם.
2424דוגמא השקוה וכו' – רמז בזה למעשה שהיה בעקביא בן־מהללאל
שנחלק עם החכמים בדבר השקאת סוטה שהיא גיורת או שפחה משוחררת, שהיו
החכמים אומרין משקין, והוא אמר אין משקין; וכשהביאו לו ראיה משמעיה
ואבטליון שהשקו שפחה משוחררת בירושלים, השיב להם: דוגמא השקוה (לא מים
מאררים ממש אלא מים סתם, והיא לא ידעה, ועשו זאת כדי להטיל עליה אימה
ותתודה), ועל זה נדוהו החכמים, לפי שחשד בשמעיה ואבטליון שעשו מעשה של
גניבת דעת שלא כדין; נמצא שמנדין זקן (חכם בית דין) אפילו על פגיעה
בכבוד תלמיד־חכם ולאו דוקא על חטא קשה כירבעם.
2425זה את זה – ר' ירמיה את ר' יעקב ור' יעקב את ר' ירמיה.
2427מסרהב ־ מפציר לעמוד לתפלה.
2430על פתחו של ר' אבא – המתין לו עד שיצא ויפייסהו.
2433מאשפות ירים אביון – כלומר, ירמיה הריהו כאביון באשפה.
2434אין אתה צריך – לפייסני.
2435להוציא מלבך – את התרעומת.
2436לך התרפס – ואתה קיימת זאת.
2439כלי לבן – תכריכי פשתן.
2440חפותים ־ תפורים באופן ידוע בימיהם.
2441דרדסים – פוזמקאות נאים.
2442הריני מוכן – לעמוד בתחית המתים וללכת לקבל פני המשיח.
2443גמי – מין עשב ארוך, ואפשר גם לחגור בו.
2444זו מהי – כלומר, מה ראית לחגור גמי שלא כדרכך?
2447והטילום עליו – לפי שלא הרגישו בו.
2448וכן למר – וכשם שנתקימה ברכתי בך כך היתה ברכתך מתקיימת בי.
2449טעון מרא – נשא כלי חפירה של ברזל, שהיה עני ועסק בעבודת
אדמה.
2450להתכבד בקלונך – שאתכבד אני על־ידי שתתבזה אתה.
2451שיעלה במקומי וכו' – כלו' שיעשה תחתי את עבודת הדקל, ואפנה לך
לדין.
2452תן שכרי – שהייתי משתכר בעבודתי.
2453בשלשה עשר אמוראים – כשנתמנה ראש ישיבה בבבל רבו הבאים לשמוע
דרשתו, ולפי רוב הקהל מספר האמוראים (מתורגמנים שמסבירים דברי הדורש
לעם).
2454ומנפצים – מחבטים ומנערים את בגדיהם.
2455במערבא – בא"י שהיא במערבה של בבל.
2456קיסם מן הקורה – כלומר, אם יטעה בדין יתחלק העונש בין כלם ולא
יגיעהו אלא חלק מועט כקיסם (שבב) מן הקורה השלמה.
2457רב חסדא – תלמידו של רב הונא.
2458וצריך לו רבו – שיש בין התלמיד שמועות והלכות מאחרים מה שאין
ביד רבו.
2459מהו – לענין השבת אבדה, שאם מצא אבדת אביו ואבדת רבו זה, אבדה
של מי קודמת להשיבה.
2460חסדא חסדא וכו' – רב הונא סבר שהוא מתכוון עליו.