📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 2401–2460

2401

שבא הזקן – ר' שמואל בר נחמני.

↩ חזרה לטקסט
2402

לא אכלו כחל – בשר דדי הבהמה, משום חשש בשר בחלב.

↩ חזרה לטקסט
2403

ממקומו של רב יהודה אני – מפומבדיתא, מקום הוראתו של רב יהודה.

↩ חזרה לטקסט
2404

בחרצנים – של ענבים דרוכים, שמשמשין בהם לדלק.

↩ חזרה לטקסט
2405

שמא מיין נסך היו – ואסורים בהנאה.

↩ חזרה לטקסט
2406

לאחר שנים עשר חדש – שנתיבשו ואין בהם לחלוחית יין ומותרים הם.

↩ חזרה לטקסט
2407

שגדלו בהם חלפים – כלומר, פסולת של גת מוטלת בחוץ ואם עלו בה עשבים סימן שהבעלים הפקירוה לרקבון ונתיאשו ממנה ואין בה דין גזל.

↩ חזרה לטקסט
2408

חולה מעים וכו' – שאינו יכול לשמור תפלין בטהרה.

↩ חזרה לטקסט
2409

כפתוהו – אסרוהו להלקותו.

↩ חזרה לטקסט
2410

שמתן שכרה בצדה – כגון מצות כבוד אב ואם שנאמר בה "למען יאריכון ימיך".

↩ חזרה לטקסט
2411

מוזהרין עליה – לענוש את העברינים.

↩ חזרה לטקסט
2412

אחד מהם ־ מבני א"י.

↩ חזרה לטקסט
2413

עדיף – יפה כחו.

↩ חזרה לטקסט
2414

משלנו – מבני בבל.

↩ חזרה לטקסט
2415

נפול וכו' ־ גוזל של יונה; סתם יונה מתרחקת משובכה עד חמשים אמה, ואם נמצא הגוזל בתוך חמשים אמה לשובך הרי הוא של בעל השובך.

↩ חזרה לטקסט
2416

ועל זה הוציאו וכו' – שנראה להם כמטריח על החכמים בדברי חריפות.

↩ חזרה לטקסט
2417

ועל זה הכניסו וכו' – שנתפייסו לו החכמים בדברי ענותנותו.

↩ חזרה לטקסט
2418

בא מעשה לידו – שאלה בדבר הלכה למעשה.

↩ חזרה לטקסט
2419

אריות לפניך – כלומר, חכמים גדולים וטובים ממני.

↩ חזרה לטקסט
2420

צרה – שהטילה המלכות מס כבד על אנשי טבריא.

↩ חזרה לטקסט
2421

ובקש מנורה של כסף – לתשלום חלקו במס.

↩ חזרה לטקסט
2422

עדיין לא שב וכו' – שתבע ממנו חלק במס, ולפי המנהג היו החכמים פטורים ממס.

↩ חזרה לטקסט
2423

כירבעם וכו' – כלו' מי שהוא חוטא ומחטיא כמוהם.

↩ חזרה לטקסט
2424

דוגמא השקוה וכו' – רמז בזה למעשה שהיה בעקביא בן־מהללאל שנחלק עם החכמים בדבר השקאת סוטה שהיא גיורת או שפחה משוחררת, שהיו החכמים אומרין משקין, והוא אמר אין משקין; וכשהביאו לו ראיה משמעיה ואבטליון שהשקו שפחה משוחררת בירושלים, השיב להם: דוגמא השקוה (לא מים מאררים ממש אלא מים סתם, והיא לא ידעה, ועשו זאת כדי להטיל עליה אימה ותתודה), ועל זה נדוהו החכמים, לפי שחשד בשמעיה ואבטליון שעשו מעשה של גניבת דעת שלא כדין; נמצא שמנדין זקן (חכם בית דין) אפילו על פגיעה בכבוד תלמיד־חכם ולאו דוקא על חטא קשה כירבעם.

↩ חזרה לטקסט
2425

זה את זה – ר' ירמיה את ר' יעקב ור' יעקב את ר' ירמיה.

↩ חזרה לטקסט
2426

להתיר ־ את הנדוי.

↩ חזרה לטקסט
2427

מסרהב ־ מפציר לעמוד לתפלה.

↩ חזרה לטקסט
2428

משלי כ"ח, ט.

↩ חזרה לטקסט
2429

דבר – של תרעומת.

↩ חזרה לטקסט
2430

על פתחו של ר' אבא – המתין לו עד שיצא ויפייסהו.

↩ חזרה לטקסט
2431

עליו – על עצמו.

↩ חזרה לטקסט
2432

הלים קי"ג. ז.

↩ חזרה לטקסט
2433

מאשפות ירים אביון – כלומר, ירמיה הריהו כאביון באשפה.

↩ חזרה לטקסט
2434

אין אתה צריך – לפייסני.

↩ חזרה לטקסט
2435

להוציא מלבך – את התרעומת.

↩ חזרה לטקסט
2436

לך התרפס – ואתה קיימת זאת.

↩ חזרה לטקסט
2437

משלי ו' ג.

↩ חזרה לטקסט
2438

צוה – לפני מותו

↩ חזרה לטקסט
2439

כלי לבן – תכריכי פשתן.

↩ חזרה לטקסט
2440

חפותים ־ תפורים באופן ידוע בימיהם.

↩ חזרה לטקסט
2441

דרדסים – פוזמקאות נאים.

↩ חזרה לטקסט
2442

הריני מוכן – לעמוד בתחית המתים וללכת לקבל פני המשיח.

↩ חזרה לטקסט
2443

גמי – מין עשב ארוך, ואפשר גם לחגור בו.

↩ חזרה לטקסט
2444

זו מהי – כלומר, מה ראית לחגור גמי שלא כדרכך?

↩ חזרה לטקסט
2445

בשראים – בבגדי משי.

↩ חזרה לטקסט
2446

גוץ – קטן קומה.

↩ חזרה לטקסט
2447

והטילום עליו – לפי שלא הרגישו בו.

↩ חזרה לטקסט
2448

וכן למר – וכשם שנתקימה ברכתי בך כך היתה ברכתך מתקיימת בי.

↩ חזרה לטקסט
2449

טעון מרא – נשא כלי חפירה של ברזל, שהיה עני ועסק בעבודת אדמה.

↩ חזרה לטקסט
2450

להתכבד בקלונך – שאתכבד אני על־ידי שתתבזה אתה.

↩ חזרה לטקסט
2451

שיעלה במקומי וכו' – כלו' שיעשה תחתי את עבודת הדקל, ואפנה לך לדין.

↩ חזרה לטקסט
2452

תן שכרי – שהייתי משתכר בעבודתי.

↩ חזרה לטקסט
2453

בשלשה עשר אמוראים – כשנתמנה ראש ישיבה בבבל רבו הבאים לשמוע דרשתו, ולפי רוב הקהל מספר האמוראים (מתורגמנים שמסבירים דברי הדורש לעם).

↩ חזרה לטקסט
2454

ומנפצים – מחבטים ומנערים את בגדיהם.

↩ חזרה לטקסט
2455

במערבא – בא"י שהיא במערבה של בבל.

↩ חזרה לטקסט
2456

קיסם מן הקורה – כלומר, אם יטעה בדין יתחלק העונש בין כלם ולא יגיעהו אלא חלק מועט כקיסם (שבב) מן הקורה השלמה.

↩ חזרה לטקסט
2457

רב חסדא – תלמידו של רב הונא.

↩ חזרה לטקסט
2458

וצריך לו רבו – שיש בין התלמיד שמועות והלכות מאחרים מה שאין ביד רבו.

↩ חזרה לטקסט
2459

מהו – לענין השבת אבדה, שאם מצא אבדת אביו ואבדת רבו זה, אבדה של מי קודמת להשיבה.

↩ חזרה לטקסט
2460

חסדא חסדא וכו' – רב הונא סבר שהוא מתכוון עליו.

↩ חזרה לטקסט