📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר
חלק שני · יא: מַעֲשֵׂי־חֲכָמִים
#324

מב. רַב הוּנָא

תקצג רַב הוּנָא הָיָה חָגוּר גְמִי2443 וְעוֹמֵד לִפְנֵי רַב. אָמַר לוֹ [רַב]: זוֹ מַהִי?2444 אָמַר לוֹ: לֹא הָיָה לִי יַיִן לְקִדּוּשׁ וּמִשְׁכַּנְתִּי אֶת־אֲזוֹרִי וְהֵבֵאתִי בוֹ יַיִן לְקִדּוּשׁ. אָמַר לוֹ: יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּתְכַּסֶּה בְשֵׁרָאִים2445.

כְּשֶׁנִּכְנַס רַבָּה בְנוֹ לְחֻפָּה – רַב הוּנָא אָדָם גּוּץ2446 הָיָה וְיָשֵׁן עַל הַמִּטָּה, בָּאוּ בְנוֹתָיו וְכַלּוֹתָיו, פָּשְׁטוּ בְגְדֵיהֶן וֶהֱטִילוּם עָלָיו2447 עַד שֶׁנִּתְכַּסָּה בְשֵׁרָאִים. שָׁמַע רַב וְהִקְפִּיד, אָמָר: כְּשֶׁבֵּרַכְתִּיךְ, מִפְּנֵי־מָה לֹא אָמַרְתָּ: וְכֵן לְמָר?2448 (מג' כז:).

תקצד רַב הוּנָא הָיָה טָעוּן מָרָא2449 עַל כְּתֵפוֹ. בָּא רַב חָנָא בַר חֲנִילַאי וְנָטַל מִמֶּנּוּ. אָמַר לוֹ: אִם רָגִיל אַתָּה לִטְעוֹן בְּעִירְךָ – טְעוֹן, וְאִם לֹא – לְהִתְכַּבֵּד בִּקְלוֹנְךְ2450 אֵינִי רוֹצֶה (שם כח.).

תקצה אָדָם אֶחָד בָּא לְדִין לִפְנֵי רַב הוּנָא. אָמַר לוֹ: הָבֵא לִי אָדָם שֶׁיַעֲלֶה בְמְקוֹמִי2451 עַל הַדָּקֶל.

רַב הוּנָא הָיָה רוֹעֶה שְׁוָרִים וְהָיָה יוֹדֵעַ עֵדוּת לְאָדָם אֶחָד. אָמַר לוֹ: בּוֹא הָעֵד עָלָי. אָמַר לוֹ: תֵּן שְׂכָרִי2452 (ירוש' סנה' פ"א ה"א).

תקצו רַב הוּנָא בָּא דִין לְפָנָיו, הָיָה אוֹמֵר לָהֶם [לְבַעֲלֵי־הַדִּין]: תְּנוּ לִי אָדָם שֶׁיְהֵא דוֹלֶה [וּמַשְׁקֶה] בִמְקוֹמִי וְאָדוּן לָכֶם (כתי קה.).

תקצז נוֹהֵג הָיָה רַב הוּנָא שֶׁיְהֵא עוֹבֵר וְשׁוֹנֶה עַל פִּתְחוֹ שֶׁל רַ' אָבִין הַנַּגָּר, רָאָהוּ שֶׁהוּא רָגִיל בְּנֵרוֹת [שֶׁל שַׁבָּת] הַרְבֵּה, אָמָר: שְׁנֵי בְנֵי־אָדָם גְּדוֹלִים יֵצְאוּ מִכָּאן. יָצְאוּ מֵהֶם רַב אִידָא בַר אָבִין וְרַב חִיָּא בַר אָבִין (שבת כג:).

תקצח רַב הוּנָא הָיָה דוֹרֵש בִּשְׁלשָׁה־עָשָׂר אָמוֹרָאִים2453, וּכְשֶׁהָיוּ הַתַּלְמִידִים עוֹמְדִים מִישִׁיבַת רַב הוּנָא וּמְנַפְּצִין2454 בִּגְדֵיהֶם הָיָה הָאָבָק עוֹלָה וּמְכַסֶּה אוֹר הַיּוֹם. וְאָמְרוּ בְּמַעֲרָבָא2455: עָמְדוּ מִישִׁיבָתוֹ שֶׁל רַב הוּנָא הַבַּבְלִי! (כת' קו.).

תקצט רַב הוּנָא כְּשֶׁהָיָה יוֹצֵא לְבֵית־דִּין הָיָה מֵבִיא עֲשָׂרָה חַכְמֵי בֵית־הַמִּדְרָשׁ עִמּוֹ, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעֵהוּ קֵיסָם מִן הַקּוֹרָה2456 (הור' ג:).

תר שָׁאַל רַב חִסְדָּא2457 אֶת־רַב הוּנָא: תַּלְמִיד וְצָרִיךְ לוֹ רַבּוֹ2458 – מַהוּ?2459 אָמַר לוֹ: חִסְדָּא, חִסְדָּא2460, אֲנִי אֵינִי צָרִיךְ לָךְ, אַתָּה צָרִיךְ לִי עַד אַרְבָּעִים שָׁנָה2461. כָּעֲסוּ זֶה עַל זֶה וְלֹא נִכְנְסוּ זֶה אֵצֶל זֶה. יָשַׁב רַב חִסְדָּא אַרְבָּעִים תַּעֲנִיּוֹת, מִפְּנֵי שְֶׁחָלְשָׁה דַעְתּוֹ שֶׁל רַב הוּנָא; יָשַׁב רַב הוּנָא אַרְבָּעִים תַּעֲנִיּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁחָשַׁד אֶת־רַב חִסְדָּא (ב"מ לג.).

איור מלווה לסיפור: הלב הפתוח של רב הונא
איור מלווה · הלב הפתוח של רב הונא

תרא אָמַר רָבָא לְרַפְרָם בַּר פַּפָּא: יֹאמַר לָנוּ מָר מֵאוֹתָם מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה רַב הוּנָא, אָמַר לוֹ: בְּיַלְדוּתוֹ אֵינִי זוֹכֵר, בְּזִקְנוּתוֹ אֲנִי זוֹכֵר. כָּל־יוֹם מְעֻנָּן הָיוּ מוֹצִיאִים אוֹתוֹ בְּשִׁדָּה2462 שֶׁל זָהָב וְהָיָה בוֹדֵק אֶת־כָּל־הָעִיר, וְכָל־כֹּתֶל שֶׁהָיָה רָעוּעַ סְתָרוֹ2463. אִם אֶפְשָׁר לִבְעָלָיו לִבְנוֹתוֹ – בּוֹנֶה, וְאִם לֹא – בָּנָה רַב הוּנָא מִשֶּׁלוֹ. וּבְכָל־עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה הָיָה מְשַׁגֵּר שְׁלוּחוֹ לַשּׁוּק, וְכָל־יָרָק שֶׁנִּשְׁתַּיֵּר לְגִנָּאִים2464 הָיָה לוֹקְחוֹ וְזוֹרְקוֹ לַנָּהָר.

– וְיִתְּנֵהוּ לַעֲנִיִּים?

– פְּעָמִים שֶׁיִּסְמְכוּ2465 – וְלֹא יָבֹאוּ לִקַּח.

– וִיטִילֶנּוּ לִבְהֵמָה?

– סָבוּר, מַאֲכָל אָדָם אֵין מַאֲכִילִין לִבְהֵמָה.

– וְלֹא יִקָּחֶנּוּ כְּלָל?

– נִמְצֵאתָ מַכְשִׁילָם לֶעָתִיד־לָבוֹא2466.

כְּשֶׁהָיָה סוֹעֵד – הָיָה פוֹתֵחַ דְּלָתָיו וְאוֹמֵר: כָּל־מִי שֶׁצָּרִיךְ יָבֹא וְיֹאכֵל.

אָמַר רָבָא: הַכֹּל יָכֹלְנִי לְקַיֵּם, חוּץ מִזֶּה שֶׁאֵין אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת, מִשׁוּם שֶׁמְִּרֻבִּים בְּנֵי חֵילָהּ שֶׁל מְחוֹזָא (תענ' כ:).

איור מלווה לסיפור: רב הונא החמיצו לו ארבע מאות גרבי יין. נכנסו אצלו חכמים. אמרו לו:
איור מלווה · רב הונא החמיצו לו ארבע מאות גרבי יין. נכנסו אצלו חכמים. אמרו לו:

תרב רַב הוּנָא הֶחֱמִיצוּ לוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת גַּרְבֵי2467 יָיִן. נִכְנְסו אֶצְלוֹ חֲכָמִים. אָמְרוּ לוֹ: יְפַשְׁפֵּשׁ2468 מָר בְּמַעֲשָׂיו. אָמַר לָהֶם: וְכִי חָשׁוּד אֲנִי בְּעֵינֵיכֶם? אָמְרוּ לוֹ: וְכִי חָשׁוּד הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁיַּעֲשֶׂה דִין בְּלֹא דִין2469? אָמַר לָהֶם: אִם יֵש מִי שֶׁשָּׁמַע עָלַי דָּבָר – יֹאמַר. אָמְרוּ לוֹ! כָּךְ שָׁמָעְנוּ: אֵין אַתָּה נוֹתֵן בִּזְמוֹרוֹת לַאֲרִיסֶךָ2470. אָמַר לָהֶם: וְכִי הִנִּיחַ לִי מֵהֶן דָּבָר? הֲרֵי הוּא גוֹנֵב אֶת־הַכֹּל. אָמְרוּ לוֹ: זוֹהִי שֶׁהַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִין: גְּנוֹב מִן הַגַּנָּב2471 – וְאַתָּה טוֹעֵם טָעַם. אָמַר לָהֶם: מְקַבֵּל אֲנִי עָלַי שֶׁאֶתֵּן לוֹ. נִתְיַקֵּר הַחֹמֶץ וְנִמְכַּר בִּדְמֵי יָיִן (בר' ה:).

תרג רַב הוּנָא הָיָה לוֹ יַיִן בְּבַיִת רָעוּעַ וּבִקֵּשׁ לְפַנּוֹתוֹ2472, נִכְנַס רַב אַדָּא בַר אַהֲבָה לְשָׁם וְנִמְשְׁכוּ בְדִבְרֵי הֲלָכָה עַד שֶׁפִּנָּהוּ. לְאַחַר שֶׁיָּצָא נָפַל הַבָּיִת. הִרְגִּישׁ רַב אַדָּא בַר אַהֲבָה וְהִקְפִּיד. שֶׁאָמַר רַ' יַנַּאי: לְעוֹלָם אַל יַעֲמֹד אָדָם בִּמְקוֹם סַכָּנָה וְיֹאמַר: עוֹשִׂין לִי נֵס, שֶׁמָּא אֵין עוֹשִׂין לוֹ נֵס, וְאָם תִּמְצֵי לוֹמַר עוֹשִׁין לוֹ נֵס – מְנַכִּין לוֹ מִזְּכֻיּוֹתָיו 2473 (תענ' כ:).

תרד רַב חִסְדָּא הִשְׁתַּבַּח לִפְנֵי רַב הוּנָא בְּרָב הַמְנוּנָא שְֶׁאָדָם גָּדוֹל הוּא, אָמַר לוֹ: כְּשֶׁיָּבֹא לְיָדְךָ הֲבִיאֵהוּ לְיָדִי. כְּשֶׁבָּא רָאָהוּ שֶׁאֵינוֹ פוֹרֵס סוּדָר2474. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי־מָה אֵין אַתָּה פוֹרֵס סוּדָר? אָמַר לוֹ: שֶׁאֵינִי נָשׂוּי2475. הֶחֱזִיר [רַב הוּנָא] פָּנָיו מִמֶּנוּ. אָמַר לוֹ: רְאֵה, לֹא תִרְאֶה פָנַי2476 עַד שֶׁתִּשָּׁא אִשָּׁה (קיד' כט;).

––––––––

תרה רַב הוּנָא מֵת פִּתְאֹם, הָיוּ חֲכָמִים דּוֹאֲגִים עָלָיו2477. שָׁנָה לָהֶם זוֹגָא מִן הָדְיָב: "לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לִגְבוּרוֹת2478; אֲבָל הִגִּיעַ לִגְבוּרוֹת – זוֹ הִיא מִיתַת נְשִׁיקָה"2479 (מו"ק כח.).

תרו כְּשֶׁמֵּת רַב הוּנָא בִּקְשׁוּ חֲכָמִים לְהַנִּיחַ סֵפֶר תּוֹרָה2480 עַל מִטָּתוֹ. אָמַר לָהֶם רַב חִסְדָּא: דָּבָר שֶׁהִקְפִּיד עָלָיו בְּחַיָּיו יֵעָשֶׂה לוֹ עַכְשָׁו? שֶׁאָמַר רַב תַּחֲלִיפָא: אֲנִי רָאִיתִי אֶת־רַב הוּנָא שֶׁבִּקֵּשׁ לֵישֵׁב עַל הַמִּטָּה, וְהָיָה סֵפֶר תּוֹרָה מֻנָּח עָלֶיהָ – כָּפָה כַד עַל הַקַּרְקָע וְהִנִּיחַ עָלָיו סֵפֶר הַתּוֹרָה; מִכְּלָל שֶׁסָּבַר, אָסוּר לֵישֵׁב עַל הַמִּטָּה שֶׁסֵּפֶר תּוֹרָה מֻנָּח עָלֶיהָ. לֹא יָצְאָה הַמִּטָּה דֶּרֶךְ הַפֶּתַח וּבִקְשׁוּ לְשַׁלְשְׁלָהּ2481 דֶּרֶךְ גַּגּוֹת, – אָמַר רַב חִסְדָּא: כָּךְ לָמַדְתִּי מִמֶּנוּ: חָכָם שֶׁמֵּת – כְּבוֹדוֹ דֶרֶךְ פְּתָחִים2482. בִּקְשׁוּ לְשַׁנּוֹת מִמִּטָּה לְמִטָּה2483 – אָמַר לָהֶם רַב חִסְדָּא: כָּךְ לָמַדְתִּי מִמֶּנוּ: חָכָם – כְּבוֹדוֹ בְּמִטָּה רִאשׁוֹנָה. שָׁבְרוּ הַדֶּלֶת וְהוֹצִיאוּהוּ.

פָּתַח עָלָיו2484 רַ' אַבָּא וְאָמָר: רָאוּי הָיָה רַבֵּנוּ שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו שְׁכִינָה, אֶלָּא שֶׁבָּבֶל גָּרְמָה2485 לוֹ. הֵשִׁיב בַּר רַב חִסְדָּא: "הָיֹה הָיָה דְבַר־יְיָ אֶל־יְחֶזְקֵאל… בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים"?2486. טָפַח2487 לוֹ אָבִיו בְּסַנְדָּלוֹ, אָמַר לוֹ: וְלֹא אָמַרְתִּי לָךְ – אַל תְּהֵא טַרְחָן בִּדְבָרִים! "הָיָה"– שֶׁהָיָה כְבָר2488.

כְּשֶׁהֶעֱלוּ [אֶת־הַמִּטָּה] לְשָׁם2489 אָמְרוּ לְרַ' אַמִּי וּלְרַ' אַסִּי: רַב הוּנָא בָּא! אָמְרוּ הֵם: כְּשֶׁהָיִינוּ שָׁם2490 לֹא הָיִינוּ יְכוֹלִים לִזְקוֹף רֹאשֵׁנוּ2491 מִפָּנָיו; עַכְשָׁו כְּשֶׁבָּאנוּ לְכָאן2492 – בָּא אַחֲרֵינוּ… אָמְרוּ לָהֶם: אֲרוֹנוֹ בָא2493. יָצְאוּ רַ' אַמִּי וְרַ' אַסִּי. אָמָרוּ: הֵיכָן נַנִיחֶנּוּ? – נַכְנִיסֶנּוּ לִמְעָרַת רַ' חִיָּא – רַב הוּנָא רִבֵּץ תּוֹרָה2494 בְּיִשְׂרָאֵל וְרַ' חִיָּא רִבֵּץ תּוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל. – מִי יַכְנִיסֶנּוּ? אָמַר לָהֶם רַב חַגָּא: אֲנִי אַכְנִיסֶנּוּ, שֶׁקִּיַּמְתִּי תַלְמוּדוֹ [שֶׁל רַב הוּנָא] וְשִׁמַּשְׁתִּי לְפָנָיו וְיָדַעְתִּי בְּמַעֲשָׂיו: פַּעַם אַחַת נֶהְפְּכָה לוֹ רְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין וְיָשַׁב עָלֶיהָ אַרְבָּעִים תַּעֲנִיּוֹת. הִכְנִיסָהוּ. הָיָה יָשֵׁן יְהוּדָה מִימִינוֹ שֶׁל רַ' חִיָּא אָבִיו וְחִזְקִיָּה מִשְּׂמֹאלוֹ2495. אָמַר לוֹ יְהוּדָה לְחִזְקִיָּה: עֲמֹד מִמְּקוֹמֶךָ; אֵין זוֹ מִדַּת דֶּרֶךְ־אֶרֶץ, הֲרֵי רַב הוּנָא עוֹמֵד מִבַּחוּץ. כְּשֶׁעָמַד – עָמַד עִמּוֹ עַמּוּד אֵשׁ. רָאָהוּ רַב חַגָּא – נִבְעַת. זָקַף אֶת־הָאָרוֹן2496 – וְיָצָא (מו"ק כה.; ע"י).