📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 2161–2220

2161

לא תקפוץ וכו' – לא תקפוץ על שלולית המים, משום פסיעה גסה שנוטלת מאור עינים.

↩ חזרה לטקסט
2162

לא תדור בעיר וכו' – שהסוס והכלב שומרים טובים לעיר מפני אויבים וגנבים.

↩ חזרה לטקסט
2163

צונף – צוהל ומשמיע קול.

↩ חזרה לטקסט
2164

שראשה רופא – והוא טרוד ברפואה ואין לו זמן לעסוק בצרכי צבור.

↩ חזרה לטקסט
2165

הפוך בנבלה וכו' – כלומר, מוטב לטפל בנבלה ולא לעסוק בדברים בטלים.

↩ חזרה לטקסט
2166

וכשאתה עולה וכו' – כלומר, כשאתה הולך למקום קרוב תכין צידה לדרך.

↩ חזרה לטקסט
2167

מאה דלועים וכו' – כלומר, אפילו כשהדלועים בזול יהיו מוכנות תחת ידך ואל תסמוך על הזול.

↩ חזרה לטקסט
2168

לאחר תפלתו – לאחר תפלת שמונה עשרה הוסיף תפלה משלו.

↩ חזרה לטקסט
2169

יהי רצון וכו' – תפלה זו נוהגים לומר בשבת שמברכין החודש, וּמְסַיְּמִין "בזכות תפלת רב".

↩ חזרה לטקסט
2170

חלוץ עצמות – חזוק העצמות וזרוזן, מלשון הכתוב ישעי' נ"ח, יא.

↩ חזרה לטקסט
2171

ארטבן – מלך הפרסים, וחברו של רב היה.

↩ חזרה לטקסט
2172

לרבנו – כלומר, לרב, שנקרא גם הוא בקצת מקומות רבנו, כר' יהודה הנשיא.

↩ חזרה לטקסט
2173

שאין לו שומא – שאין לו ערוך; כלומר, שדמיו מרובים מאד.

↩ חזרה לטקסט
2174

פולר – מטבע קטן.

↩ חזרה לטקסט
2175

משלי ו', כב.

↩ חזרה לטקסט
2176

ארדבן – הוא ארטבן.

↩ חזרה לטקסט
2177

נתפרדה חבילה – כלומר, נתפרדה החבורה, שהיו שניהם חברים נאמנים.

↩ חזרה לטקסט
2178

דנק – שם נהר בבבל.

↩ חזרה לטקסט
2179

לאחוריו – לאחורי פניו להעלים אותו ולקרוע קריעה שניה.

↩ חזרה לטקסט
2180

נפטר רב – ואין מי שישיב בדבר הלכה.

↩ חזרה לטקסט
2181

שלא יביאו וכו' – משום אבלות.

↩ חזרה לטקסט
2182

לבית המשתה – של שמחת נשואין.

↩ חזרה לטקסט
2183

בטבלא – בתוף, שכך היה המנהג לעטר את התוף בפרחים.

↩ חזרה לטקסט
2184

לקדחת – לשם רפואה.

↩ חזרה לטקסט
2185

בת יום – כלומר, ביומה הראשון.

↩ חזרה לטקסט
2186

מעשה כרב – בהלכה אחת, שכבר חזר בו רב עצמו מהוראתו.

↩ חזרה לטקסט
2187

שיחזור בו – מהוראתו כמו שחזרתי אני.

↩ חזרה לטקסט
2188

גררהו – משכהו ונצחהו בראיות.

↩ חזרה לטקסט
2189

תכוה בגחלתי – תענש עלי.

↩ חזרה לטקסט
2190

אני איסי וכו' – מונה חכמים מפורסמים ששמם דומה לשמו, כמי שאומר: שם הגדולים בקרבי ואיני מתירא ממך.

↩ חזרה לטקסט
2191

מכתשת – היא "אסיתא" בלשון ארמית, והוא דורש שֵׁם עצמו איסי מלשון זו.

↩ חזרה לטקסט
2192

אחזתו חמה – קדחת.

↩ חזרה לטקסט
2193

וחלצתו צנה – נחלץ ויצא ממנו הקור; כלומר, שהיו קור וחום שולטים בו לסירוגין.

↩ חזרה לטקסט
2194

ויאמר עלי וכו' – כלומר, יקבול עלי בעולם ההוא לפני רב שלא בפני.

↩ חזרה לטקסט
2195

ההדס פורח – נוהגים היו להניח הדס על מטת המת, והיה ההדס פורח ממטה למטה.

↩ חזרה לטקסט
2196

קלה היא זו לו – כלומר, כלפי זכותו של רב היתרה אין זה אלא דבר קל.

↩ חזרה לטקסט
2197

משום אותו האיש וכו' – בזכותו של איש פלוני מאנשי העיר, שהיה גומל חסד למתים ומשאיל לקבורתם מרא וזבילא (כלי חפירה).

↩ חזרה לטקסט
2198

עוסק בשראים – מוכר בגדי משי.

↩ חזרה לטקסט
2199

ועמד עמו – בדברים; כלומר, נשא ונתן עמו על המקח.

↩ חזרה לטקסט
2200

מאותו דבר – שנשא ונתן עליו.

↩ חזרה לטקסט
2201

שמואל א' ג', כ.

↩ חזרה לטקסט
2202

מצאו לשמואל – בעודו תינוק.

↩ חזרה לטקסט
2203

ולא נטלת – לא רחצת.

↩ חזרה לטקסט
2204

לא היה שמואל אצלו – ואביו לא צוהו על המעות.

↩ חזרה לטקסט
2205

לבית הקברות – לשאול את אביו היכן המעות; ויש מי שאומר, שכל זה נראה לו לשמואל בחלום.

↩ חזרה לטקסט
2206

אמר להם – למתים.

↩ חזרה לטקסט
2207

מבקש אני אבא – אביו של שמואל היה שמו אבא בן־אבא.

↩ חזרה לטקסט
2208

עלה לישיבה של מעלה – ברקיע.

↩ חזרה לטקסט
2209

מבחוץ – לישיבה של מעלה.

↩ חזרה לטקסט
2210

של ר' אפס – ראש ישיבה היה; עיין למעלה סי' ש"ס.

↩ חזרה לטקסט
2211

והחלשת את דעתו – ע"י שלא החשבת אותו ללמוד תורה מפיו הבאת אותו לידי חולשת דעת.

↩ חזרה לטקסט
2212

אתה בא לכאן – אתה מת.

↩ חזרה לטקסט
2213

בעולם הזה – כאן ברקיע.

↩ חזרה לטקסט
2214

באמת הריחים – בבית מושב אבני הריחים.

↩ חזרה לטקסט
2215

שלנו – מעות שלנו.

↩ חזרה לטקסט
2216

מפני מה עשית כך – למה לא נתת את מעותינו באמצע.

↩ חזרה לטקסט
2217

אם תאכל הקרקע – אם יתקלקלו המעות.

↩ חזרה לטקסט
2218

ירחינאה – על שם שהיה בקי בחשבון תקופת הירח נקרא כך.

↩ חזרה לטקסט
2219

איני יכול – לסבול את חריפותו.

↩ חזרה לטקסט
2220

ונתרפא – מחמת חריפותו בקע ריחו דרך הכר ונתרפאו עיניו.

↩ חזרה לטקסט