📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר
חלק שני · יא: מַעֲשֵׂי־חֲכָמִים
#308

כו. רַ' פִינְחָס בֶּן־יָאִיר

רפא אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' פִינְחָס בֶּן־יָאִיר: מִיָּמָיו לֹא בָצַע עַל פְּרוּסָה1148 שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ, וּמִיּוֹם שֶׁעָמַד עַל דַּעְתּוֹ לֹא נֶהֱנָה מִסְּעֻדַּת אָבִיו (חול' ז).

רפב מַעֲשֶׂה בְּרַ' פִינְחָס בֶּן־יָאִיר שֶׁהָיָה דָר בְּעִיר אַחַת בְּדָרוֹם וּבָאוּ לְשָׁם שְׁנֵי עֲנִיִּים לְהִתְפַּרְנֵס; וְהָיוּ בְיָדָם סָאתַיִם שְׂעוֹרִים וְהִפְקִידוּ אֶצְלוֹ – וְשָׁכְחוּ אוֹתָן וְהָלְכוּ לָהֶם. וְהָיָה רַ' פִינְחָס בֶּן־יָאִיר זוֹרֵעַ אוֹתָן בְּכָל־שָׁנָה וְקוֹצְרָן וְכוֹנְסָן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן גֹּרֶן. אַחַר שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוּ הָעֲנִיִּים וְתָבְעוּ שְׂעוֹרֵיהֶם. הִכִּירָם רַ' פִינְחָס בֶּן־יָאִיר, אָמַר לָהֶם: הָבִיאוּ גְמַלִּים וַחֲמוֹרִים וּבוֹאוּ וּטְלוּ אוֹצְרוֹתֵיכֶם (דב"ר ג; ירוש' דמאי פ"א, ה"ג).

איור מלווה לסיפור: ר' פינחס בן־יאיר היה הולך לפדיון שבוים, פגע בו בגנאי הנהר. אמר לו:
איור מלווה · ר' פינחס בן־יאיר היה הולך לפדיון שבוים, פגע בו בגנאי הנהר. אמר לו:

רפג רַ' פִינְחָס בֶּן־יָאִיר הָיָה הוֹלֵךְ לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִם, פָּגַע בּוֹ בְּגִנַּאי הַנָּהָר. אָמַר לוֹ: גִּנַּאי, חֲלֹק לִי מֵימֶיךָ וְאֶעֱבֹר בָּךְ. אָמַר לוֹ: אַתָּה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנֶךָ, וַאֲנִי הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנִי; אַתָּה סָפֵק עוֹשֶׂה, סָפֵק אִי־אַתָּה עוֹשֶׂה – וַאֲנִי וַדַּאי עוֹשֶׂה. אָמַר לוֹ: אִם אִי־אַתָּה חוֹלֵק – גּוֹזֵרְנִי עָלֶיךָ שֶׁלּא יַעַבְרוּ בְךָ מַיִם לְעוֹלָם. חָלַק לוֹ. הָיָה שָׁם אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה טָעוּן חִטִּים לְפָסַח. אָמַר לוֹ: חֲלֹק לוֹ אַף לָזֶה, שֶׁעוֹסֵק בְּמִצְוָה. חָלַק לוֹ. הָיָה שָׁם עַרְבִי אֶחָד, שֶׁנִּתְלַוָּה עִמָּם בַּדָּרֶךְ. אָמַר רַ' פִינְחָס: חֲלֹק לוֹ אַף לָזֶה, שֶׁלֹּא יֹאמַר: כָּךְ עוֹשִׂים לִבְנֵי־לְוָיָה1149! חָלַק לוֹ.

אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: יְכוֹלִים אָנוּ לַעֲבֹר? אָמַר לָהֶם: מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹּא בִזָּה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל מִיָּמָיו – יַעֲבֹר וְלֹא יִנָּזֵק.

אָמַר רַב יוֹסֵף: כַּמָּה גָדוֹל אָדָם זֶה, כְּמֹשֶה וְשִׁשִּׁים רִבּוֹא1150!

נִזְדַּמֵּן לְפֻנְדָּק אֶחָד, הֵטִילוּ שְׂעוֹרִים לַחֲמוֹרָתוֹ1151 – לֹא אָכָלָה; חָבְטוּ אוֹתָן – לֹא אָכָלָה. נִקְּרוּ1152 אוֹתָן – לֹא אָכָלָה. אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא אֵינָן מְעֻשָּׂרוֹת1153. עִשְּׂרוּ אוֹתָן – וְאָכָלָה. אָמַר: עֲנִיָּה זוֹ הוֹלֶכֶת לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָהּ וְאַתֶּם מַאֲכִילִים אוֹתָהּ טְבָלִים1154!

אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: וְכִי לֹא כָךְ לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּנוּ: הַלּוֹקֵחַ לִבְהֵמָה פָּטוּר מִן הַדְּמָאי1155? אָמַר לָהֶם: וּמָה אֶעֱשֶׂה לַעֲלוּבָה זוֹ וְהִיא מַחֲמִירָה עַל עַצְמָהּ!

שָׁמַע רַבִּי, יָצָא לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: רְצוֹנְךָ, סְעַד אֶצְלִי. אָמַר לוֹ: הֵן. צָהֲבוּ1156 פָנָיו שֶׁל רַבִּי. אָמַר לוֹ רַ' פִינְחָס: כִּמְדֻמֶּה אַתָּה, שֶׁמֻּדַּר־הֲנָאָה מִיִּשְׂרָאֵל אָנִי1157? יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים הֵם, יֵשׁ רוֹצֶה וְאֵין לוֹ, וְיֵשׁ שֶׁיֶּשׁ־לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה, וְנֶאֱמַר: "אַל־תִּלְחַם אֶת־לֶחֶם רַע עָיִן" וכו'1158 – וְאַתָּה רוֹצֶה וְיֶשׁ־לָךְ. אֶלָּא שֶׁעַכְשָׁו בָּהוּל אָנִי, שֶׁבִּדְבַר מִצְוָה אֲנִי טוֹרֵחַ, בַּחֲזִירָתִי אֶכָּנֵס אֶצְלֶךָ.

כְּשֶׁחָזַר נִזְדַּמֵּן לוֹ וְנִכְנַס בְּאוֹתוֹ הַפֶתַח שֶׁהָיוּ עוֹמְדוֹת שָׁם פְּרָדוֹת לְבָנוֹת. אָמַר: מַלְאַךְ־הַמָּוֶת1159 בְּבֵיתוֹ שֶׁל זֶה – וַאֲנִי אֶסְעַד אֶצְלוֹ! שָׁמַע רַבִּי. יָצָא לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: אֶמְכְּרֵן. אָמַר לוֹ: "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל"1160. – אַפְקִירֵן. – תַּרְבֶּה נְזָקִים. – אֲעַקְּרֵן1161. – יֶשׁ כָּאן צַעַר־בַּעֲלֵי־חַיִּים. – אֶהֶרְגֵן. – יֶשׁ כָּאן "לֹא תַשְׁחִית"1162. הָיָה מַפְצִיר בּו‍ֹ1163ֹ הַרְבֵּה. גָּבַהּ הַר בֵּינֵיהֶם1164.

בָּכָה רַבִּי וְאָמַר: מָה בְּחַיֵּיהֶם כָּךְ1165 – בְּמִיתָתָם עַל־אַחַת־כַּמָּה וְכַמָּה1166 (חול' ז.:; ירוש' דמאי פ"א, ה"ג).

רפד מַעֲשֶׂה בְחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה חוֹפֵר בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת לְעוֹבְרִים וְשָׁבִים. פַּעַם אַחַת הָיְתָה בִתּוֹ הוֹלֶכֶת לְהִנָּשֵׂא, וּבָאָה לַעֲבוֹר בַּנָּהָר, וּשְׁטָפָהּ. וְהָיָה כָל־הָעָם נִכְנָסִים אֶצְלוֹ וּבִקְשׁוּ לְנַחֲמוֹ וְלֹא קִבֵּל תַּנְחוּמִים. נִכְנַס אֶצְלוֹ רַ' פִינְחָס בֶּן־יָאִיר וּבִקֵּשׁ לְנַחֲמוֹ וְלֹא קִבֵּל תַּנְחוּמִים. אָמַר לָהֶם: זֶהוּ חֲסִידְכֶם1167! אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, כָּךְ וְכָךְ הָיָה עוֹשֶׂה – כָּךְ וְכָךְ אֵרַע לוֹ. אָמַר: אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה מְכַבֵּד אֶת־בּוֹרְאוֹ בְּמַיִם וְהוּא מְקַפְּחוֹ בַּמָּיִם! מִיָּד נָפַל קוֹל הֲבָרָה1168 בָּעִיר: בָּאָה בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי! יֵשׁ אוֹמְרִים: בְּסִכָּה הֶעֳרָתָה1169; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מַלְאָךְ יָרַד בִּדְמוּת רַ' פִינְחָס בֶּן־יָאִיר וְהִצִּילָהּ (ירוש' דמאי פ"א, ה"ג; דב"ר ג).

רפה מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ סַרְקִיָּא שֶׁנָּפְלָה מַרְגָּלִית שֶׁלּוֹ וּבְלָעָהּ עַכְבָּר. בָּא אֵצֶל רַ' פִינְחָס בֶּן־יָאִיר. אָמַר לוֹ: וְכִי חַבָּר1170 אָנִי? אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: לְשִׁמְךָ הַטּוֹב בָּאתִי. גָּזַר רַ' פִינְחָס עַל הָעַכְבָּרִים וּכְנָסָם. וְרָאָה אֶחָד מֵהֶם שֶׁהוּא גִבֵּעַ1171. אָמָר: הֲרֵי הִיא אֵצֶל זֶה. גָּזַר עַל הָעַכְבָּר – וּפְלָטָהּ (ירוש' דמאי פ"א, ה"ג).