ב. תִּשְׁעָה בְאָב
ז תַּנְיָא, מְגַלְגְּלִין3391 זְכוּת לְיוֹם זַכַּאי וְחוֹבָה לְיוֹם חַיָּב3392.
אָמְרוּ: כְּשֶׁחָרַב בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בָּרִאשׁוֹנָה – אוֹתוֹ הַיּוֹם תִּשְׁעָה בְאָב הָיָה, וּמוֹצָאֵי־שַׁבָּת הָיָה, וּמוֹצָאֵי־שְׁבִיעִית3393 הָיְתָה, וּמִשְׁמַרְתּוֹ שֶׁל יְהוֹיָרִיב3394 הָיְתָה, וְהַלְוִיִּם הָיוּ עוֹמְדִים עַל דּוּכָנָם וְאוֹמְרִים שִׁירָה. וּמַה־שִּׁירָה הָיוּ אוֹמְרִים? "וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת־אוֹנָם וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם"3395… וְלֹא הִסְפִּיקוּ לוֹמַר "יַצְמִיתֵם יְיָ אֱלֹהֵינוּ"3396 – עַד שֶׁבָּאוּ גוֹיִם וּכְבָשׁוּם (תענ' כט).