📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר
חלק ראשון · ז: חֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן
#144

ג. עַל חָרְבוֹת יְרוּשָׁלָיִם

ח "וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר… וְיֶחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר" 3397– וְהָיוּ בְנוֹת צִיּוֹן מִתְחַבְּרוֹת בַּשְּׁוָקִים וְהָיוּ רוֹאוֹת אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ. זֹאת אוֹמֶרֶת לַחֲבֶרְתָּהּ: לָמָּה יָצָאת לַשּׁוּק? שֶׁלֹּא יָצָאת לַשּׁוּק מִיָּמַיִךְ. וְהִיא עוֹנָה וְאוֹמֶרֶת לָהּ: מְכַסָּה אֲנִי מִמֵּךְ? קָשָׁה הִיא מַכַּת הָרָעָב, אֵינִי יְכוֹלָה לִסְבֹּל. וְהֵן אוֹחֲזוֹת זוֹ בְזוֹ וְחוֹזְרוֹת וּמְבַקְשׁוֹת בְּתוֹךְ הָעִיר וְאֵינָן מוֹצְאוֹת; וְהָיוּ מְגַפְּפוֹת אֶת־הָעַמּוּדִים וּמֵתוֹת עֲלֵיהֶם בְּרֹאשׁ כָּל־פִּנָּה. וּבְנֵיהֶן, יוֹנְקֵי חֲלָבָן, הָיוּ מְהַלְּכִים עַל יְדֵיהֶם וְעַל רַגְלֵיהֶם, כָּל־אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אֶת־אִמּוֹ, וְהוּא עוֹלֶה וְנוֹטֵל אֶת־דַּדָּהּ וְנוֹתְנוֹ בְּפִיו, שֶׁמָּא יִמְשׁוֹךְ לוֹ חָלָב, וְהוּא אֵינוֹ מוֹשֵׁךְ, וְנַפְשׁוֹ מִטָּרֶפֶת3398 – וְהוּא מֵת אֶל חֵיק אִמּוֹ.

בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה אָמַר הַמָּקוֹם לְיִרְמְיָהוּ: קוּם לֵךְ לַעֲנָתוֹת וְקַח אֶת־הַשָּׂדֶה מֵאֵת חֲנַמְאֵל דּוֹדֶךָ3399. כֵּוָן שֶׁיָּצָא יִרְמְיָהוּ מִירוּשָׁלָיִם, יָרַד מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם וְנָתַן רַגְלָיו עַל חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם וּפְרָצָן. קָרָא וְאָמָר: יָבֹאוּ הַשּׂוֹנְאִים וְיִכָּנְסוּ לַבַּיִת שֶׁאֲדוֹנוֹ אֵינוֹ בְתוֹכוֹ וְיָבֹזּוּ אוֹתוֹ וְיַחֲרִיבוּהוּ, וְיִכָּנְסוּ לַכֶּרֶם, שֶׁהַשּׁוֹמֵר הִנִּיחוֹ וְהָלַךְ לוֹ, וִיקַצְּצוּ אֶת־גְּפָנָיו; שֶׁלֹּא תִּהְיוּ מִשְׁתַּבְּחִים וְאוֹמְרִים: אַתֶּם כְּבַשְׁתֶּם אוֹתָהּ – קִרְיָה כְבוּשָׁה כְּבַשְׁתֶּם, עַם הָרוּג הֲרַגְתֶּם, בַּיִת שָׂרוּף שְׂרַפְתֶּם.

בָּאוּ הַשּׂוֹנְאִים וְקָבְעוּ בִימָה שֶׁלָּהֶם בְּהַר־הַבָּיִת, וְעָלָה לָהֶם מָקוֹם שֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יוֹשֵׁב שָׁם וְנוֹטֵל עֵצָה מִן הַזְּקֵנִים הֵיאַךְ לְשַׁכְלֵל3400 בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ; שָׁם יָשְׁבוּ הַשּׂוֹנְאִים וְנָטְלוּ עֵצָה הֵיאַךְ לִשְׂרֹף בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ. עַד שֶׁנִּמְלְכוּ בֵינֵיהֶם, נָטְלוּ עֵינֵיהֶם3401 וְהִנֵּה אַרְבָּעָה מַלְאָכִים יוֹרְדִים וּבְיָדָם אַרְבָּעָה לַפִּידִים שֶׁל אֵשׁ וְנָתְנוּ בְאַרְבַּע זָוִיּוֹת שֶׁל הֵיכָל וְשָׂרְפוּ אוֹתוֹ.

כְּשֶׁרָאָה כֹהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּשְׂרַף בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, עָלָה לְרֹאשׁ גַּגּוֹ שֶׁל הֵיכָל וְעִמּוֹ כִתּוֹת־כִּתּוֹת שֶׁל פִּרְחֵי כְהֻנָּה3402 וּמַפְתְּחוֹת הַהֵיכָל בִּידֵיהֶם. אָמְרוּ [לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא]: "רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! הוֹאִיל וְלֹא זָכִינוּ לִהְיוֹת גִּזְבָּרִים3403 נֶאֱמָנִים לְפָנֶיךָ – הֲרֵי מַפְתְּחוֹת שֶׁל בֵּיתְךָ מְסוּרִים לָךְ!" – וּזְרָקוּם כְּלַפֵּי מָעְלָה. יָצְאָה כְמִין פִּסַּת יָד3404 וְקִבְּלָתַם.

יָצָא כֹהֵן גָּדוֹל לֵילֵךְ לוֹ. תָּפְשׂוּ אוֹתוֹ שׂוֹנְאִים וְשָׁחֲטוּ גְוִיָּתוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ, מָקוֹם שֶׁהָיָה מַקְרִיב אֶת־הַתָּמִיד. יָצְאָה בִתּוֹ בּוֹרַחַת וְצֹוָחַת: "אוֹי לִי, אַבָּא חֶמְדַּת עֵינָי!" תָּפְשׂוּ אוֹתָהּ וּשְׁחָטוּהָ וְעֵרְבוּ דָמָהּ בְּדָם אָבִיהָ.

כְּשֶׁרָאוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם שֶׁנִּשְׂרַף בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, נָטְלוּ אֶת־הַכִּנּוֹרִים וְאֶת־הַחֲצוֹצְרוֹת וְנָפְלוּ בָאֵשׁ וְנִשְׂרְפוּ.

כְּשֶׁרָאוּ הַבְּתוּלוֹת, שֶׁהָיוּ אוֹרְגוֹת בַּפָּרֹכֶת, שֶׁנִּשְׂרַף בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, נָפְלוּ בָאֵשׁ וְנִשְׂרְפוּ.

כְּשֶׁרָאָה צִדְקִיָּהוּ כֵּן, יָצָא לִבְרֹחַ בַּמְּחִלָּה שֶׁהָיְתָה הוֹלֶכֶת מִבֵּיתוֹ עַד עַרְבוֹת יְרֵחוֹ, מְקוֹם אַמַּת הַמַּיִם בָּאָה. זִמֵּן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא צְבִי, שֶׁהָלַךְ עַל גַּג הַמְּחִלָּה, וְרָדְפוּ כַשְׂדִים אַחֲרֵי הַצְּבִי, וּכְשֶׁהִגִּיעוּ לְפֶתַח הַמְּחִלָּה בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ הָיָה צִדְקִיָּהוּ וּבָנָיו יוֹצְאִים, רָאוּם הַכַּשְׂדִּים וּתְפָסוּם.

שָׁלַח אוֹתָם נְבוּזַרְאֲדָן אֵצֶל נְבוּכַדְנֶאצַּר. אָמַר לוֹ: אֱמֹר, צִדְקִיָּהוּ, מָה רָאִיתָ לִמְרֹד עָלָי? בְּאֵיזֶה דִין אֲדוּנֶךָ? אִם בְּדִין אֱלֹהֶיךָ – חַיָּב אַתָּה לֵהָרֵג, שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ בִשְׁמוֹ לַשָּׁקֶר; אִם בְּדִינֵי־מַלְכוּת – חַיָּב אַתָּה לֵהָרֵג, שֶׁכָּל־מִי שֶׁעוֹבֵר שְׁבוּעָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ חַיָּב לֵהָרֵג. עָנָה צִדְקִיָּהוּ: הָרְגֵנִי רִאשׁוֹן, שֶׁלֹּא אֶרְאֶה בְדָם בָּנָי; וּבָנָיו אוֹמְרִים וּמְבַקְּשִׁים מִמֶּנוּ: הָרְגֵנוּ תְחִלָּה, שֶׁלֹּא נִרְאֶה דַּם אָבִינוּ שָׁפוּךְ עַל הָאָרֶץ. וְכֵן עָשָׂה לָהֶם: שְׁחָטָם לִפְנֵי אֲבִיהֶם וְאַחַר־כָּךְ חִטֵּט3405 אֶת־עֵינָיו וּנְתָנָן בְּתַנּוּר וְהוֹלִיכוֹ בָבֶלָה. וְהָיָה צִדְקִיָּהוּ צֹוֵחַ וְאוֹמֵר: בּוֹאוּ וּרְאוּ כָּל־בְּנֵי אָדָם, שֶׁהָיָה יִרְמְיָהוּ מִתְנַבֵּא עָלַי וְאָמַר לִי: "לְבָבֶל אַתָּה הוֹלֵךְ, וּבְבָבֶל תָּמוּת וּבָבֶל עֵינָיִךְ לֹא יִרְאוּ" – וְלֹא הָיִיתִי שׁוֹמֵעַ לִדְבָרָיו; וַהֲרֵינִי בְּבָבֶל – וְעֵינַי לֹא רוֹאוֹת אוֹתָהּ.

וּכְשֶׁיָּצָא יִרְמְיָה הַנָּבִיא מֵעֲנָתוֹת לִירוּשָׁלָיִם, נָטַל3406 עֵינָיו וְרָאָה עֲשַׁן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ עוֹלֶה. אָמַר בְּלִבּוֹ: שֶׁמָּא חָזְרוּ יִשְׂרָאֵל בִּתְשׁוּבָה לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת, שֶׁהֲרֵי עֲשַׁן־הַקְּטֹרֶת עוֹלֶה. בָּא וְעָמַד לוֹ עַל הַחוֹמָה וְרָאָה בֵית־הַמִּקְדָּשׁ עָשׂוּי דְּגוֹרִים־דְּגוֹרִים3407 שֶׁל אֲבָנִים וְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם מְסֻגָּרֶת. הִתְחִיל צֹוֵחַ וְאוֹמֵר: "פִּיתִּיתַנִי3408 יְיָ וָאֶפָּת"3409 וְגוֹ'.

הָלַךְ לוֹ לְדַרְכּוֹ, הִתְחִיל צֹוֵחַ וְאוֹמֵר: בְּאֵיזוֹ דֶרֶךְ הָלְכוּ לָהֶם הַחַטָּאִים? בְּאֵיזוֹ דֶרֶךְ הָלְכוּ הָאֲבוּדִים? אֲנִי אֵלֵךְ וְאֹבַד עִמָּהֶם. הָיָה הוֹלֵךְ וְרוֹאֶה אֶת־הַשְּׁבִיל מָלֵא דָם וְהָאָרֶץ מְרֻבֶּצֶת3410 בְּדָם הֲרוּגֶיהָ מִכָּאן וּמִכָּאן. קָבַע פָּנָיו לָאָרֶץ וְרָאָה פַרְסוֹת רַגְלַיִם3411 שֶׁל יוֹנְקִים וְעוֹלָלִים שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים בַּשֶּׁבִי. הָיָה גוֹחֵן לָאָרֶץ וּמְנַשְּׁקָן. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְגָלוּת גִּפְּפָם וְנִשְּׁקָם. הָיָה רוֹאֶה כַּת שֶׁל בַּחוּרִים נְתוּנִים בְּקוֹלָרִין3412 – וְנוֹתֵן אֶת־רֹאשׁוֹ עִמָּהֶם, וּנְבוּזַרְאֲדָן בָּא וּמַעֲבִירוֹ מֵהֶם, וְחוֹזֵר וְרוֹאֶה כַּת שֶׁל זְקֵנִים שֶׁלוּלִים בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת3413 – וְנוֹתֵן אֶת־צַוָּארוֹ עֲלֵיהֶם, וּבָא נְבוּזַרְאֲדָן וּמַעֲבִירוֹ מֵהֶם. הָיָה בוֹכֶה לְנֶגְדָּם וְהֵם לְנֶגְדּוֹ. עָנָה וְאָמַר לָהֶם: אַחַי וְעַמִּי, כָּל־כָּךְ אֵרַע לָכֶם עַל שֶׁלֹּא הֱיִיתֶם שׁוֹמְעִים לְדִבְרֵי נְבוּאָתִי. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לִנְהַר פְּרָת, עָנָה נְבוּזַרְאֲדָן וְאָמַר לוֹ: "אִם־טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל"3414. חָשַׁב יִרְמְיָהוּ בְלִבּוֹ וְאָמַר: אִם אֲנִי הוֹלֵךְ עִמָּהֶם לְבָבֶל, אֵין מְנַחֵם לַגָּלוּת הַנִּשְׁאֶרֶת מֵהֶם בִּירוּשָׁלָיִם. יָצָא לוֹ מֵהֶם. נָטְלוּ3415 הַגָּלֻיּוֹת עֵינֵיהֶם וְרָאוּ יִרְמְיָה שֶׁפָּרַשׁ מֵהֶם. גָּעוּ3416 כֻלָּם בִּבְכִיָּה בְּקוֹל רָם וְצָוְחוּ וְאָמְרוּ: אָבִינוּ יִרְמְיָהוּ, הֲרֵי אַתָּה מַנִּיחֵנוּ, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל־נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם־בָּכִינוּ"3417. עָנָה יִרְמְיָהוּ וְאָמַר לָהֶם: אֲנִי מֵעִיד שָׁמַיִם וָאָרֶץ, אִלּוּ בְּכִיתֶם בְּכִיָּה אַחַת עַד שֶׁאַתֶּם בְּצִיּוֹן – לֹא גְלִיתֶם.

הָיָה יִרְמְיָה הוֹלֵךְ וּבוֹכֶה וְכָךְ אָמָר: חֲבָל עָלַיִךְ, יִקְרַת הַמְּדִינוֹת! וּבַחֲזִירָתוֹ הָיָה רוֹאֶה אֶצְבָּעוֹת יָדָיִם וְרַגְלַיִם מְקֻטָּעוֹת וּמֻשְׁלָכוֹת בֶּהָרִים, וְהָיָה מְלַקְּטַן וּמְגַפְּפָן וּמְחַבְּקָן וּמְנַשְׁקָן וְנוֹתְנָן לְתוֹךְ טַלִּיתוֹ וּבוֹכֶה עֲלֵיהֶן וְאוֹמֵר: בָּנָי, לֹא כָךְ הִזְהַרְתִּי וְאָמַרְתִּי לָכֶם: "תְּנוּ לִייָ אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד בְּטֶרֶם יַחְשִׁיךְ וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל־הָרֵי נָשֶׁף"3418. עַל אוֹתָהּ שָׁעָה נֶאֱמַר: "עַל־הֶהָרִים אֶשָּׂא בְּכִי וָנֶהִי וְעַל־נְאוֹת מִדְבָּר קִינָה"3419, – עַל אוֹתָם הָרִים נָאִים וּמְשֻׁבָּחִים אֶשָּׂא בְּכִי וָנֶהִי וְעַל נְאוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁנֶּהְפְּכוּ לְקִינָה.

אָמַר יִרְמְיָהוּ: כְּשֶׁהָיִיתִי עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם נָטַלְתִּי עֵינַי וְרָאִיתִי אִשָּׁה אַחַת יוֹשֶׁבֶת בְּרֹאשׁ הָהָר, לְבוּשָׁה שְׁחוֹרִים וּשְׂעָרָהּ סָתוּר3420, צוֹעֶקֶת וּמְבַקֶּשֶׁת: מִי יְנַחֲמֶנָּה, וַאֲנִי צוֹעֵק וּמְבַקֵּשׁ: מִי יְנַחֲמֵנִי. קָרַבְתִּי אֶצְלָהּ וְדִבַּרְתִּי עִמָּהּ, וְאָמַרְתִּי לָהּ: אִם אִשָּׁה אַתְּ – דַּבְּרִי עִמִּי; וְאִם רוּחַ אַתְּ – הִסְתַּלְּקִי מִלְּפָנָי. עָנְתָה וְאָמְרָה לִי: אֵינְךָ מַכִּירֵנִי? אֲנִי הִיא שֶׁהָיוּ לִי שִׁבְעָה בָנִים. יָצָא אֲבִיהֶם לִמְדִינַת הַיָּם; עַד שֶׁאֲנִי עוֹלָה וּבוֹכָה עָלָיו בָּאוּ וְאָמְרוּ לִי: נָפַל הַבַּיִת עַל שִׁבְעָה בָנַיִךְ וַהֲרָגָם, וְאֵינִי יוֹדַעַת עַל מִי אֶבְכֶּה וְעַל מִי אֶסְתֹּר שְׂעָרִי?… עָנִיתִי וְאָמַרְתִּי: אֵין אַתְּ טוֹבָה מֵאִמִּי צִיּוֹן – וְהִיא עֲשׂוּיָה מַרְעִית לְחַיַּת הַשָּׂדֶה. עָנְתָה וְאָמְרָה לִי: אֲנִי אִמְּךָ צִיּוֹן, אֲנִי הִיא אֵם הַשִּׁבְעָה. אָמַרְתִּי לָהּ: דּוֹמָה מַכָּתֵךְ לְמַכָּתוֹ שֶׁל אִיּוֹב: מֵאִיּוֹב נִטְּלוּ בָנָיו וּבְנוֹתָיו וּמִמֵּךְ נִטְּלוּ בָנַיִךְ וּבְנוֹתַיִךְ; מֵאִיּוֹב נִטְּלוּ כַסְפּוֹ וּזְהָבוֹ וּמִמֵּךְ נִטְּלוּ כַסְפֵךְ וּזְהָבֵךְ; אִיּוֹב הֻשְׁלַךְ לְתוֹךְ הָאַשְׁפָּה וְאַתְּ נַעֲשֵׂית אַשְׁפָּה שֶׁל זֶבֶל. וּכְשֵׁם שֶׁחָזַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְנִחֵם אֶת־אִיּוֹב כָּךְ עָתִיד הוּא לַחֲזוֹר וּלְנַחֲמֵךְ (פסיק"ר כ"ו; תענ' כט.; פתיח איכ"ר; מד' מובא ברש"י ירמ', ל"ט ד').

ט מַעֲשֶׂה בְאָדָם אֶחָד שֶׁהָיוּ לוֹ אַרְבָּעָה בָנִים, אָמַר לְאִשְׁתּוֹ: יֶשׁ לָנוּ כְלוּם בַּבַּיִת? אָמְרָה לוֹ: מְלֹא כַד אֶחָד3421. אָמַר: בַּשְּׁלִי אוֹתוֹ וְנֹאכַל אוֹתוֹ, וּבִשְּׁלַתּוּ בִקְדֵרָה. נִשְׁתַּיְּרָה טִפָּה3422 בַּקְּדֵרָה. בָּא בְנוֹ הַגָּדוֹל לִגְרֹף אוֹתָהּ טִפָּה. דְּחָפוֹ אָבִיו וְאָמַר לוֹ: אַל תִּגְזֹל אֶת־אַחֶיךָ. וְלֹא הִסְפִּיק לֶאֱכוֹל עַד שֶׁבָּאוּ כַשְׂדִּים וְהוֹלִיכוּם לַמִּלְחָמָה וְשָׁבוּ אוֹתָם וְהָרְגוּ אֶת־כֻּלָּם. וְהָלַךְ אֲבִיהֶם וּמָצָא אֶת־כָּל־אֶחָד וְאֶחָד בִּמְקוֹמוֹ. נָטַל אֶצְבָּעוֹ שֶׁל בְּנוֹ הַגָּדוֹל וְהִנִּיחָה בְּתוֹךְ עֵינוֹ. אָמַר לוֹ: אֶצְבָּעֲךָ שֶׁלֹּא הִנַּחְתִּיךָ לִגְרֹף3423 טִפָּה. הִיא תִטֹּל אֶת־עֵינָהּ3424.

אָמְרוּ: מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה אַחַת, שֶׁהָיוּ לָהּ שְׁלֹשָׁה בָנִים וְהָלְכוּ בָנֶיהָ לַמִּלְחָמָה, נָטְלָה אֶת־בְּנָהּ שֶׁהִיא מֵינִקְתּוֹ וּבִשְּׁלַתּוּ בִּקְדֵרָה. כְּשֶׁהֵם אוֹכְלִים הִכִּירוּ יְדֵי אֲחִיהֶם, עָלוּ לַגַּג וְנָפְלוּ וָמֵתוּ, וַעֲלֵיהֶם מְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ: "טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי־חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב"3425, וְהָיְתָה צוֹעֶקֶת וְאוֹמֶרֶת: אַלְלַי לִי כִּי הָיִיתִי כְּאָסְפֵי־קַיִץ כְּעֹלְלֹת בָּצִיר, אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל"3426. אָמָרָה: קוֹצֵר מַנִּיחַ סְפִיחִים וְהַבּוֹצֵר מַנִּיחַ עוֹלֵלוֹת, אֲבָל אֲנִי לֹא נִשְׁתַּיֵּר לִי כְּלוּם, נִמְסַרְתִּי בְיָד נְבוּכַדְנֶאצַּר כְּרָחֵל בְּיָד אֲרִי וְכִגְדִי בְּיַד הַטַּבָּח. (ילק"ש איכה א').