📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר
חלק ראשון · ו: שׁוֹפְטִים, מְלָכִים וּנְבִיאִים
#123

כו. חָכְמָתוֹ וּגְדֻלָּתוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ

קה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: שְׁאַל, מָה אֶתֶּן־לָךְ? וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה… וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ"3033 – אָמַר רַ' סִימוֹן בְּשֵׁם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חַלַפְתֶּא: לְבוּלֶוְטֵיס3034 שֶׁהָיָה גָדֵל בְּבֵיתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: שְׁאַל מָה אֶתֶּן־לָךְ? אָמַר הַבּוּלֶוְטֵיס: אִם שׁוֹאֵל אֲנִי כֶּסֶף וְזָהָב – הוּא נוֹתֵן לִי. אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת – הוּא נוֹתֵן לִי; אָמָר: הֲרֵינִי שׁוֹאֵל בִּתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ – וְהַכֹּל בִּכְלָל. כָּךְ "בְּגִבְעוֹן נִרְאָה יְיָ אַל־שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן־לָךְ?"3035. אָמַר שְׁלֹמֹה: אִם אֶשְׁאַל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת הוּא נוֹתֵן לִי, אֶלָּא אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת־הַחָכְמָה – וְהַכֹּל בִּכְלָל. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: שְׁלֹמֹה, חָכְמָה שָׁאַלְתָּ לְּךָ וְלֹא שָׁאַלְתָּ עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְנֶפֶשׁ אוֹיְבֶיךָ, – חַיֶּיךָ, הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לָךְ, וְעַל יְדֵי כֵן עשֶׁר וּנְכָסִים אֶתֶּן לָךְ (שהש"ר א).

קו "וַיֶּחְכַּם מִכָּל־הָאָדָם"3036 – כָּל הַמְּלָכִים יָרְאוּ מִמֶּנּוּ, אֻמּוֹת וּלְשׁוֹנוֹת לוֹ נִשְׁמָעוּ, וּמִסִּים הָיוּ מַעֲלִים לוֹ. דְּגֵי הַיָּם וְעוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם עִם בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת הַשָּׂדֶה הָיוּ עוֹלִים וּבָאִים כְּאֶחָד לְבֵית־הַמִּטְבְּחַיִם לִהְיוֹת נִשְׁחָטִים לִסְעֻדַּת שְׁלֹמֹה. עָשִׁיר וְאַדִּיר וְקוֹנֵה נְכָסִים, כֶּסֶף וְזָהָב הַרְבֵּה לִמְאֹד. פּוֹתֵר מְשָׁלִים וּמַגִּיד סְתָרִים וּמוֹדִיעַ רָזִים שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף. אוֹיְבָיו וְשׂוֹנְאָיו נַעֲשׂוּ אוֹהֲבָיו, וְכָל הַמְּלָכִים נִשְׁמְעוּ לוֹ. עָמְדוּ כֻלָּם לִרְאוֹת פָּנָיו וּמִתְאַוִּים לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי חָכְמָתוֹ. שְׁמוֹ הָלַךְ בֵּין הַמְּלָכִים וּגְבוּרָתוֹ בֵּין חֲכָמִים. יָשָׁר וְסָר מֵרָעַ, חָכָם וְיוֹדֵעַ רָזֵי שָׁמָיִם. כָּל־שָׂרַי הַמְּדִינוֹת הִקְרִיבוּ בְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת. לוֹ נִתַּן הַמַּפְתֵּחַ הַגָּדוֹל, שֶׁפּוֹתְחִים בּוֹ כָּל־שַׁעֲרֵי חָכְמָה וּבִינַת לֵב. יָדַע וְשָׁמַע שִׂיחַת עוֹפוֹת וּבְהֵמוֹת וְחַיּוֹת הַשָּׂדֶה. צְבָאִים וְאַיָּלִים רָצִים לְפָנָיו, אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים תּוֹפְשֵׂי נִשְׁקוֹ (תרג"ש).

––––––––

קז יוֹם אֶחָד נִכְנַס אֵצֶל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אַשְׁמְדַי מֶלֶךְ הַשֵּׁדִים וְאָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא שֶׁכָּתוּב עָלֶיךָ "וַיֶּחְכַּם מִכָּל־הָאָדָם"3037? אָמַר לוֹ שְׁלֹמֹה: הֵן, כָּךְ הִבְטִיחַנִי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. אָמַר לוֹ אַשְׁמְדַי: אִם תִּרְצֶה אֲנִי מַרְאֶה לֵךְ דָּבָר שֶׁלֹּא רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ! אָמַר לוֹ: הֵן. מִיָּד הוֹשִׁיט אַשְׁמְדַי יָדוֹ לְאֶרֶץ "תֵּבֵל" וְהוֹצִיא מִמֶּנָּה אִישׁ בַּעַל שְׁנֵי רָאשִׁים וְאַרְבַּע עֵינָיִם. נִזְדַּעְזַע שְׁלֹמֹה וְנִבְהַל וְאָמָר: הַכְנִיסוּהוּ לֶחָדֶר.

שָׁלַח וְקָרָא לִבְנָיָהוּ בֶן־יְהוֹיָדָע. אָמַר לוֹ: תֹּאמַר, שֶׁיֵּשׁ תַּחְתֵּינוּ בְּנֵי אָדָם? אָמַר לוֹ: חַי נַפְשְׁךָ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, אִם יָדַעְתִּי; אֶלָּא שָׁמַעְתִּי מֵאֲחִיתֹפֶל שֶׁיֵּשׁ תַּחְתֵּינוּ בְּנֵי אָדָם. אָמַר לוֹ: אִם אֲנִי מַרְאֶה לְךָ אֶחָד מֵהֶם מַה תֹּאמַר? אָמַר לוֹ: וְהֵיאַךְ אַתָּה יָכוֹל לְהַרְאוֹת מֵעָמְקָהּ שֶׁל אֶרֶץ, שֶׁהִיא מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וּבֵין אֶרֶץ לְאֶרֶץ גַּם־כֵּן מַהֲלַךְ תַּ"ק שָׁנָה? מִיָּד שָׁלַח שְׁלֹמֹה וְהֵבִיאוּ לְאוֹתוֹ בֶן אָדָם אֶצְלוֹ. כֵּוָן שֶׁרָאָהוּ בְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע נָפַל עַל פָּנָיו וְאָמָר: בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיַנִי וְקִיְּמַנִי וְהִגִּיעַנִי לַזְּמַן הַזֶּה!

אָמַר שְׁלֹמֹה לְאוֹתוֹ בֶן אָדָם: בֶּן מִי אָתָּה? – אָמַר לוֹ: מִבְּנֵי אָדָם אֲנִי, מִתּוֹלְדוֹת קָיִן. – בְּאֵיזֶה מָקוֹם מוֹשַׁבְכֶם? – בְּאֶרֶץ "תֵּבֵל". – יֵשׁ לָכֶם שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ? – הֵן. – מֵהֵיכָן זוֹרֵחַ הַשֶּׁמֶשׁ וּלְהֵיכָן הוּא שׁוֹקֵעַ? – זוֹרֵחַ בְּמַעֲרָב וְשׁוֹקֵעַ בְּמִזְרָח. – מַה־מַעֲשֵׂיכֶם? – אָנוּ חוֹרְשִׁים וְקוֹצְרִים וְרוֹעִים צֹאן וּבָקָר. – מִתְפַּלְּלִים אַתֶּם? – הֵן. – מַה הִיא תְּפִלַּתְכֶם? – "מָה־רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, יְיָ, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ"3038!

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר לוֹ שְׁלֹמֹה: אִם רְצוֹנְךָ נַחֲזִירְךָ לִמְקוֹמֶךָ. אָמַר לוֹ: עֲשׂוּ טוֹבַתְכֶם וְהַחֲזִירוּנִי לִמְקוֹמִי.

מִיָּד קָרָא הַמֶּלֶךְ לְאַשְׁמְדַי וְאָמַר לוֹ: לֵךְ וְהַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ. אָמַר לוֹ: אֵינִי יָכוֹל לְהַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ לְעוֹלָם.

כֵּוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ בֶן־אָדָם כָּךְ – נָשָׂא אִשָּׁה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה שִׁבְעָה בָנִים. שִׁשָּׁה מֵהֶם בִּדְמוּת הָאֵם, וְאֶחָד בִּדְמוּת הָאָב, שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי רָאשִׁים וְאַרְבַּע עֵינָיִם.

וְאוֹתוֹ הָאִישׁ הָיָה חוֹרֵשׁ וְקוֹצֵר, וְנַעֲשָׂה עָשִׁיר גָּדוֹל מֵעֲשִׁירֵי עוֹלָם.

לְאַחַר זְמַן מֵת הָאִישׁ הַזֶּה וְהִנִּיחַ יְרֻשָּׁה לְבָנָיו. הִתְחִילוּ הַבָּנִים מְרִיבִים. הַשִּׁשָּׁה אָמָרוּ: אָנוּ שִׁבְעָה לְחַלֵּק מָמוֹן אָבִינוּ. וּבַעַל שְׁנֵי הָרָאשִׁים אָמָר: אָנוּ שְׁמוֹנָה, וְעָלַי לִטּוֹל מִן הַיְּרֻשָּׁה שְׁנֵי חֲלָקִים.

הָלְכוּ כֻלָּם אֵצֶל שְׁלֹמֹה וְאָמְרוּ לוֹ: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ! אָנוּ שִׁבְעָה, וְאָחִינוּ בַּעַל שְׁנֵי הָרָאשִׁים אוֹמֵר, שֶׁאָנוּ שְׁמוֹנָה, וְרוֹצֶה לְחַלֵּק מָמוֹן אָבִינוּ לִשְׁמוֹנָה חֲלָקִים, וְהוּא רוֹצֶה לִטּוֹל שְׁנֵי חֲלָקִים.

מִיָּד קָרָא שְׁלֹמֹה לְסַנְהֶדְרִין וְאָמַר לָהֶם: מָה אַתֶּם אוֹמְרִים בַּדָּבָר הַזֶּה? – שָׁתָקוּ. אָמַר לָהֶם שְׁלֹמֹה: "לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט"3039.

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה נִכְנַס שְׁלֹמֹה לְהֵיכָל וְעָמַד בִּתְפִלָּה לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְאָמָר: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כְּשֶׁנִּגְלֵיתָ לִי בְּגִבְעוֹן וְאָמַרְתָּ לִי: "שְׁאַל מָה אֶתֶּן־לָךְ"3040, לֹא שָׁאַלְתִּי מִמְּךָ לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב אֶלָּא חָכְמָה, כְּדֵי לִשְׁפֹּט בְּנֵי אָדָם בְּצֶדֶק, הָאֶר־נָא עֵינֵי לְהוֹצִיא דִּין אֱמֶת. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֲנִי נוֹתֵן לְךָ חָכְמָה בַּבֹּקֶר.

לַבֹּקֶר שָׁלַח שְׁלֹמֹה וְקִבֵּץ כָּל־הַסַּנְהֶדְרִין וְאָמַר לָהֶם: הָבִיאוּ לְפָנַי בַּעַל שְׁנֵי הָרָאשִׁים. מִיָּד הֱבִיאוּהוּ לְפָנָיו. אָמַר לָהֶם: רְאוּ, שֶׁאִם יוֹדֵעַ וּמַרְגִישׁ רֹאשׁ זֶה מַה שֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה לָרֹאשׁ הַשֵּׁנִי – אֶחָד הוּא, וְאִם לָאו – הֵם שְׁנָיִם. אָמַר שְׁלֹמֹה: הָבִיאוּ מַיִם חַמִּים! הֵבִיאוּ מַיִם חַמִּים וְזָרְקוּ עַל רֹאשׁ אֶחָד. צָוַח בַּעַל שְׁנֵי הָרָאשִׁים: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, אָנוּ מֵתִים, אָנוּ מֵתִים!

כֵּוָן שֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל אֶת־מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ תָּמְהוּ וְרָעֲדוּ וּפָחֲדוּ כֻלָּם מִמֶּנּוּ (ביהמ"ד ד').

איור מלווה לסיפור: מעשה באדם אחד שהיה הולך בשדה ובידו כד של חלב, פגע בו נחש,
איור מלווה · מעשה באדם אחד שהיה הולך בשדה ובידו כד של חלב, פגע בו נחש,

קח מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה וּבְיָדוֹ כַּד שֶׁל חָלָב, פָּגַע בּוֹ נָחָשׁ, שֶׁהָיָה צוֹעֵק מֵרֹב צָמָא. אָמַר לוֹ הָאִישׁ: מָה אַתָּה צוֹעֵק? אָמַר לוֹ: צָמֵא [אָנִי]. וּמַה בְּיָדֶךָ? – אָמַר לוֹ: חָלָב. אָמַר לוֹ: תֶּן לִי אֶת־הֶחָלָב לִשְׁתּוֹת וְאַרְאֲךָ מָמוֹן [הַרְבֵּה] עַד שֶׁתִּתְעַשֵּׁר. נָתַן לוֹ וְשָׁתָה.

לְאַחַר שֶׁשָּׁתָה הַנָּחָשׁ אָמַר לוֹ הָאִישׁ: הַרְאֵנִי הַמָּמוֹן שֶׁאָמַרְתָּ לִי. אָמַר לוֹ: בּוֹא אַחֲרָי. הָלַךְ אַחֲרָיו עַד שֶׁבָּאוּ לְאֶבֶן גְּדוֹלָה. אָמַר לוֹ: תַּחַת הָאֶבֶן הַזֹּאת [טָמוּן] הַמָּמוֹן. הֵרִים הָאִישׁ הָאֶבֶן וְחָפַר וּמָצָא הַמָּמוֹן. לְקָחוֹ וֶהֱבִיאוֹ לְבֵיתוֹ.

מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ? קָפַץ וְנִשְׁתַּלְשֵׁל3041 סְבִיב צַוָּארוֹ. אָמַר לוֹ הָאִישׁ: [זוֹ] מַה הִיא? אָמַר לוֹ: אֲנִי מֵמִית אוֹתְךָ עַל שֶׁלָּקַחְתָּ כָּל־מָמוֹנִי. אָמַר לוֹ: בּוֹא עִמִּי לִפְנֵי שְׁלֹמֹה וּבֵית־דִּינוֹ.

הָלְכוּ וּבָאוּ לִפְנֵי שְׁלֹמֹה – וְעוֹד הַנָּחָשׁ עָלָיו. צָעַק הָאִישׁ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. אָמַר הַמֶּלֶךְ לַנָּחָשׁ: מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? אָמַר הַנָּחָשׁ: אֲנִי רוֹצֶה לְהָרְגוֹ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר: "וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב"3042. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: רֵד מֵעַל צַוָּארוֹ, שֶׁאֵין נָכוֹן שֶׁתְּהֵא מֻחְזָק בּוֹ יוֹתֵר מִמֶּנִּי, מֵאַחַר שֶׁאַתֶּם בְּבֵית־דִּין. יָרַד מֵעַל צַוָּארוֹ לָאָרֶץ. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: מֵעַתָּה אֱמֹר דְּבָרֶיךָ.

הִתְחִיל הַנָּחָשׁ לְדַבֵּר וְאָמַר: אֶהֶרְגֶנּוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: "וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב"3043. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ לָאִישׁ: וּלְךָ צִוָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – "הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ"3044…

מִיָּד קָפַץ הָאִישׁ וְרָצַץ מֹחוֹ.

מִכָּאן אָמְרוּ: טוֹב שֶׁבַּנְּחָשִׁים – רְצוֹץ אֶת־מֹחוֹ (מבוא תנה"ק).

קט "וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה… וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם"3045 – מֶה הָיְתָה חָכְמַת מִצְרָיִם? – אַתָּה מוֹצֵא, בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ שָׁלַח אֵצֶל פַּרְעֹה נְכֹה. אָמַר לוֹ: שְׁלַח לִי אֻמָּנִים בְּשָׂכָר, שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִבְנוֹת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ. מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ? כִּנֵּס כָּל אַצְטְרוֹלוֹגִין3046 שֶׁלּוֹ וְאָמַר לָהֶם: צְפוּ וּרְאוּ בְנֵי אָדָם שֶׁעֲתִידִים לָמוּת בְּאוֹתָהּ שָׁנָה מִן הָאֻמָּנִים הָאֵלּוּ וְאֶשְׁלָחֵם אֶצְלוֹ. כֵּוָן שֶׁבָּאוּ אֵצֶל שְׁלֹמֹה צָפָה בְּרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהֵם עֲתִידִים לָמוּת בְּאוֹתָהּ שָׁנָה, נָתַן לָהֶם תַּכְרִיכֵיהֶם וּשְׁלָחָם. וְשָׁלַח לוֹ כְתָב וְאָמַר: לֹא הָיוּ לְךָ תַּכְרִיכִים לִקָבּוֹר אֶת־מֵתֶיךָ, הֲרֵי לְךָ הֵם וְתַכְרִיכֵיהֶם (במ"ר י"ט; פסיק"ר י"ד).

קי "וַיִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת־פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיִּקַּח אֶת־בַּת־פַּרְעֹה"3047 – אָמָרוּ: בְּשָׁעָה שֶׁנָּשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת־בַּת פַּרְעֹה יָרַד גַּבְרִיאֵל וְנָעַץ3048 קָנֶה בַּיָּם וְהֶעֱלָה שִׂרְטוֹן3049 – וְעָלָיו נִבְנָה כֶרֶךְ גָּדוֹל שֶׁל רוֹמִי3050 (שבת נו:; ספרי עקב).