כב. סוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר
קכג עֶרֶב תִּשְׁעָה־בְאָב כָּל־אוֹתָן הַשָּׁנִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיָה משֶׁה מוֹצִיא כְרוּז2510 בְּכָל־הַמַּחֲנֶה וְאוֹמֵר: צְאוּ לַחְפֹּר, צְאוּ לַחְפֹּר! וְהָיוּ יוֹצְאִים וְחוֹפְרִים לָהֶם קְבָרוֹת וְלָנִים בָּהֶם. בְּשַׁחֲרִית הָיָה כָרוֹז2511 יוֹצֵא וּמַכְרִיז: יִבָּדְלוּ הַחַיִּים מִן הַמֵּתִים! הָיוּ עוֹמְדִים וּמוֹצְאִים עַצְמָם חֲסֵרִים חֲמִשָּׁה עָשָׂר אֶלֶף — [עַד שׁ] חָסְרוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא. וּבִשְׁנַת הָאַרְבָּעִים הָאַחֲרוֹנָה עָשׂוּ כֵן וְעָמְדוּ וּמָצְאוּ עַצְמָם שְׁלֵמִים. אָמְרוּ: שֶׁמָּא טָעִינוּ בְּחֶשְׁבּוֹן הַחֹדֶשׁ…חָזְרוּ בְלֵיל עֲשִׂירִי וְלָנוּ כָל־אֶחָד וְאֶחָד בְּקִבְרוֹ. לְמָחָר עָמְדוּ כֻלָּם. חָזְרוּ עוֹד בְּלֵיל אַחַד עָשָׂר, וְכֵן בִּשְׁנֵים עָשָׂר וּשְׁלשָׁה עָשָׂר וְאַרְבָּעָה עָשָׂר וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר. וְכֵוָן שֶׁרָאוּ שֶׁאֵין אֶחָד מֵהֶם מֵת אָמְרוּ: דּוֹמֶה2512, שֶׁבִּטֵּל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹתָהּ גְּזֵרָה קָשָׁה2513 מֵעָלֵינוּ, וְעָמְדוּ וַעֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב. וְכֵן שָׁנוּ חֲכָמִים: לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים. (ירוש' תענ' ד'; איכ"ר פתיח'; מד"ש לב).
––––––––
קכד אַרְבָּעִים שָׁנָה הִקִּיף הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, אָמָר: אִם אֲנִי מוֹלִיכָם דֶּרֶךְ פְּשׁוּטָה עַכְשָׁו, מַחֲזִיקִים אִישׁ אִישׁ בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וּמִתְבַּטְּלִים מִן הַתּוֹרָה, אֶלָּא אֲנִי מוֹלִיכָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר וְיֹאכְלוּ אֶת־הַמָּן וְיִשְׁתּוּ מֵי בְאֵר וְהַתּוֹרָה מִתְיַשֶּׁבֶת2514 בְּגוּפָם; וְעוֹד, כְּשֶׁשָּׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִים שֶׁיִשְׂרָאֵל נִכְנָסִים לָאָרֶץ עָמְדוּ וְשָׂרְפוּ אֶת־הַזְּרָעִים וְעָקְרוּ אֶת־הָאִילָנוֹת וְקִצְּצוּ אֶת־הַנְּטִיעוֹת וְסָתְרוּ2515 אֶת־הַבִּנְיָנִים וְסָתְמוּ אֶת־הַמַּעְיָנוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֲנִי הִבְטַחְתִּי אֶת־אַבְרָהָם לְהַכְנִיסָם לְאֶרֶץ מְלֵאָה כָל־טוּב. הֲרֵינִי מְעַכְּבָם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, עַד שֶׁיַּעַמְדוּ הַכְּנַעֲנִים וִיתַקְּנוּ מַה שֶׁקִּלְקֵלוּ (תנח' בשלח).
קכה "כִּי תָבֹאוּ אֶל־הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם"2516 — תַּרְנְגֹלֶת זוֹ כְּשֶׁאֶפְרוֹחֶיהָ דַּקִּים, הִיא מְכַנַּסְתָּם וְנוֹתַנְתָּם תַּחַת כְּנָפֶיהָ וּמְחַמֶּמֶת אוֹתָם וְעוֹדֶרֶת לִפְנֵיהֶם, וּכְשֶׁהֵם גְּדֵלִים — אִם אֶחָד מֵהֶם מְבַקֵּשׁ לָבוֹא אֶצְלָהּ הִיא מְנַקֶּרֶת לוֹ בְּרֹאשׁוֹ וְאוֹמֶרֶת לוֹ: לֵךְ עֲדוֹר בְּאַשְׁפָּתֶךָ. כָּךְ כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה הַמָּן יוֹרֵד וְהַבְּאֵר עוֹלָה לָהֶם וְהַשְּׂלָו מָצוּי לָהֶם, וְעַנְנֵי כָבוֹד מַקִּיפִים אוֹתָם וְעַמּוּד־עָנָן מַסִּיעַ לִפְנֵיהֶם, כֵּוָן שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ אָמַר לָהֶם משֶׁה: כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם יִטְעַן מַכּוּשׁוֹ2517 וְיֵצֵא וְיִטַּע לוֹ נְטִיעוֹת (ויק"ר כח).
––––––––
קכו "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל"2518 — מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה בְנוֹ חוֹלֶה, הוֹלִיכוֹ לְמָקוֹם אַחֵר לְרַפְּאוֹתוֹ, כֵּוָן שֶׁהָיוּ חוֹזְרִים הִתְחִיל אָבִיו מוֹנֶה אֶת־הַמַּסָּעוֹת: כָּאן יָשַׁנּוּ, כָּאן הֵקַרְנוּ2519, כָּאן חָשַׁשְׁתָּ2520 בְרֹאשֶׁךָ; כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא למשֶׁה: מְנֵה לָהֶם אֶת־כָּל־הַמְּקוֹמוֹת, הֵיכָן הִכְעִיסוּנִי; לְכָך נֶאֱמַר "אֵלֶּה מַסְעֵי" (תנה"ק מסעי).