יב. מֵי מְרִיבָה
ק "וַיַּקְהִלוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת־הַקָּהָל אֶל־פְּנֵי הַסָּלַע" — הָיוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן מְהַלְּכִים וְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵיהֶם וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל רוֹאִים אֶבֶן וְהָיוּ עוֹמְדִים וּמַקִּיפִים אוֹתָהּ; וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ לֵצָנִים — וְהָיוּ הַקְּרֵבִים אוֹמְרִים: אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁבֶּן־עַמְרָם רוֹעֶה שֶׁל יִתְרוֹ הָיָה, וְרוֹעִים פִּקְחִים2358 בְּמָיִם, וְהוּא מְבַקֵּשׁ לְמָשְׁכֵנוּ לְמָקוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מַיִם וְלוֹמַר לָנוּ: הֲרֵי הוֹצֵאתִי לָכֶם מַיִם — וּלְהַטְעוֹת אוֹתָנוּ; אִלּוּ כֵן2359, יוֹצִיא לָנוּ מִן הָאֶבֶן הַזּוֹ. וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כָּךְ צִוָּהוּ: מִכָּל־סֶלַע שֶׁרוֹצִים הוֹצֵא לָהֶם מָיִם. וּמשֶׁה הָפַךְ פָּנָיו, סָבוּר שֶׁיִּשְׂרָאֵל אַחֲרָיו, וְהֵם הָיוּ עֲשׂוּיִם כִּתּוֹת־כִּתּוֹת עַל הָאֲבָנִים: אָמַר לָהֶם: בּוֹאוּ עִמִּי, שֶׁאוֹצִיא לָכֶם מָיִם. אָמְרוּ לוֹ: מִזֶּה אָנוּ מְבַקְּשִׁים, אִם מִן הַסֶּלַע הַזֶּה אִי אַתָּה מוֹצִיא, אַף מִן [אֶבֶן] אַחֶרֶת אֵין אָנוּ מְבַקְּשִׁים — וְנִתְכַּרְכְּמוּ2360 פָנָיו כְּנֶגְדָּם, וְנִשְׁבַּע שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא לָהֶם מַיִם, אֶלָּא מֵאוֹתָהּ שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ (ילק"ש חקת).
קא "וַיָּרֶם משֶׁה אֶת־יָדוֹ וַיַּךְ אֶת־הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם"2361 — הִכָּה פַעַם אַחַת, הִתְחִיל הַסֶּלַע נוֹטֵף מַיִם מֻעָטִים, טִפִּין־טִפִּין2362. אָמְרוּ לוֹ: בֶּן־עַמְרָם, הַמַּיִם הַלָּלוּ לְיוֹנְקֵי־שָׁדַיִם אוֹ לִגְמוּלֵי־חָלָב? מִיָּד הִקְפִּיד2363 כְּנֶגְדָּם, וְהִכָּה פַעֲמַיִם וְיָצְאוּ מַיִם רַבִּים וְשָׁטְפוּ כָל־מַה שֶּׁהָיָה נָתוּן כְּנֶגְדָּם (תנח' חקת; תנה"ק).