📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 1501–1560

1501

מי יתן לי חריץ זה – כדי לזרוק לשם את התל.

↩ חזרה לטקסט
1502

בדמים – במחיר.

↩ חזרה לטקסט
1503

נזדווגו – נזדמנו, נקרו.

↩ חזרה לטקסט
1504

צרורות – שברי אבן.

↩ חזרה לטקסט
1505

תותים – מין גרגרי פירות.

↩ חזרה לטקסט
1506

ידיך מלוכלכות – מעסיסם של התותים.

↩ חזרה לטקסט
1507

קורא מצרי – מין עוף.

↩ חזרה לטקסט
1508

שמקורו – שהחרטום שלו.

↩ חזרה לטקסט
1509

פקח – חכם.

↩ חזרה לטקסט
1510

במקום חיותנו – במים.

↩ חזרה לטקסט
1511

במקום מיתתנו – ביבשה.

↩ חזרה לטקסט
1512

ואני אפיסנו – שאברכנו במשלים נאים.

↩ חזרה לטקסט
1513

עונות אתן לי – כדרך שעונין בשיר.

↩ חזרה לטקסט
1514

מי שהראנו בעליונים וכו' – כלו' כשם שראינו את עורותיהם של האריות העליונים מופשטים כך נראה בפשיטת עורם של התחתונים.

↩ חזרה לטקסט
1515

ירמיה ל"א, כח.

↩ חזרה לטקסט
1516

משלי י"א, ח.

↩ חזרה לטקסט
1517

מאזני צדק – שעונשין מדה כנגד מדה.

↩ חזרה לטקסט
1518

ויקרא י"ט, לו.

↩ חזרה לטקסט
1519

מסויג – גדור.

↩ חזרה לטקסט
1520

שכחש ותש – נעשה רזה וחלש.

↩ חזרה לטקסט
1521

ברם – אבל.

↩ חזרה לטקסט
1522

סיחה – בת סוסה.

↩ חזרה לטקסט
1523

נותן במדה – מספוא.

↩ חזרה לטקסט
1524

קלנדא – יום חג של נכרים.

↩ חזרה לטקסט
1525

ונחרוה – המיתוה לאכילה.

↩ חזרה לטקסט
1526

וישב לו ביניהם – שלא נתגרה בהם ולא נגעו בו.

↩ חזרה לטקסט
1527

צהובים זה לזה – כועסים זה על זה.

↩ חזרה לטקסט
1528

טלפיו – פרסותיו השסועות, שהן סימן טהרה לבהמות.

↩ חזרה לטקסט
1529

דקים – קטנים.

↩ חזרה לטקסט
1530

חבוש – כלוא.

↩ חזרה לטקסט
1531

ביש־גדא – רע מזל.

↩ חזרה לטקסט
1532

עד שתלד – שתבקע את הביצים.

↩ חזרה לטקסט
1533

איקונין של מלך – דמות מצוירת של המלך.

↩ חזרה לטקסט
1534

תוהא בה – משתאה מה לעשות.

↩ חזרה לטקסט
1535

את הקנה – כדי להבריחה משם.

↩ חזרה לטקסט
1536

ועטלף – עוף מעופות הלילה (פלעדערמויז).

↩ חזרה לטקסט
1537

גומא – בור.

↩ חזרה לטקסט
1538

והשליכו – את כל הגוף.

↩ חזרה לטקסט
1539

גומרת לילה – שם תולעת שמאירה בלילה (יאהאניס־וואורמכען).

↩ חזרה לטקסט
1540

כרי – גל של גרגרי תבואה.

↩ חזרה לטקסט
1541

זונין – מין חטים גרועות, שאינן ראויות לאכילה, העולות בין היפות.

↩ חזרה לטקסט
1542

ועצבונית – מין קוץ שגדל ביחד עם ההדס.

↩ חזרה לטקסט
1543

קצצים – כורתים.

↩ חזרה לטקסט
1544

ורד – מין שושנה.

↩ חזרה לטקסט
1545

וגזעו מחליף – כשקוצצין אותו גזעו חוזר ועולה.

↩ חזרה לטקסט
1546

אין קולך הולך – שאין מימי הפרת משמיעים קול.

↩ חזרה לטקסט
1547

אילני סרק – עצים שאינם עושים פירות.

↩ חזרה לטקסט
1548

קהלת ז', ו.

↩ חזרה לטקסט
1549

מרתתים – רועדים ומפחדים שמא יחתכם הברזל.

↩ חזרה לטקסט
1550

אל יכנס בי – להיות לבית־יד.

↩ חזרה לטקסט
1551

אב בחכמה ורך בשנים – דרש "אברך" (בראש' מ"א, מג): אב־רך.

↩ חזרה לטקסט
1552

אבב חנואתא וכו' – על פתח החנויות (של מזונות) מרובים אחים ואוהבים; על פתח בית האסורים לא אחים ולא אוהבים. כלו', אוהבי עשיר, שנותן מתנות, רבים הם, ולעני אין אח ואוהב.

↩ חזרה לטקסט
1553

אבוב לחרי וכו' – החליל זמר לחורים (לשרים) ואינו מתקבל על האורגים; כלו' מה שכשר בעיני גדולים לא ייטב בעיני פחותים, שאין טעמם שוה.

↩ חזרה לטקסט
1554

מצמתין וכו' – מקבצין ומצמצמין.

↩ חזרה לטקסט
1555

נשינו טובה – שהיתה להם טובה וניטלה מהם ונשתכחה.

↩ חזרה לטקסט
1556

העבירו את התקרה – החריבו בחטאם.

↩ חזרה לטקסט
1557

פעפענו וכו' – זעזענו ונדנדנו את הכתלים עד היסוד.

↩ חזרה לטקסט
1558

עשו עמנו מלחמה – כלו' שמקררות את הגוף ומחסרות את כחנו לעת זקנה.

↩ חזרה לטקסט
1559

אבק – דומה במקצת, מעֵין.

↩ חזרה לטקסט
1560

אגב אורחך וכו' – בדרך הליכתך השמע קולך לשונאך; כלומר כשתלך לדרכך לפי תוּמך התראה לשונאך והפחידהו.

↩ חזרה לטקסט