📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 1441–1500

1441

והמטפחת – סופקת כף.

↩ חזרה לטקסט
1442

עני הוא – בעל המטה.

↩ חזרה לטקסט
1443

עוברה – מעוברת.

↩ חזרה לטקסט
1444

המושבת אפרוחים – מושבת תרנגולת על ביצים להוציא אפרוחים.

↩ חזרה לטקסט
1445

בבתולה – שתהא בתולה מושבת את התרנגולת על הביצים, לסימן טוב.

↩ חזרה לטקסט
1446

בתרי – במספר זוגות, לסימן טוב, כדרך המנחשים במספרים.

↩ חזרה לטקסט
1447

המקדש – אשה.

↩ חזרה לטקסט
1448

והמשלח – שליח.

↩ חזרה לטקסט
1449

הוסיפו על השלחן – חלק אחד מיותר לסימן ברכה.

↩ חזרה לטקסט
1450

הנותנת ביצים וכו' – לאחר שמתבקעים האפרוחים מתוך הביצים היא נותנת הקליפות בכותל וכו' כדי שלא ימותו האפרוחים.

↩ חזרה לטקסט
1451

מפני הרעמים ומפני הברק – כדי שיכנס הברק לתוך הברזל.

↩ חזרה לטקסט
1452

הושע ד', יב.

↩ חזרה לטקסט
1453

מרפא – לעטישה; כלו' שיהא זה לרפואה.

↩ חזרה לטקסט
1454

יתיר ונותר – על כל דבר שיש לו אומר "יתיר ונותר" לסימן ברכה.

↩ חזרה לטקסט
1455

לאו לאו – שלא יבוא עלי.

↩ חזרה לטקסט
1456

מפני הכבוד – מפני כבוד חברו.

↩ חזרה לטקסט
1457

ממשיכין יין ושמן וכו' – לסימן ברכה.

↩ חזרה לטקסט
1458

לכבול – שם עיר בצפון א"י.

↩ חזרה לטקסט
1459

בול של מלח – חתיכת מלח.

↩ חזרה לטקסט
1460

לתוך הנר – של שמן.

↩ חזרה לטקסט
1461

וחרסית – חול של חרס שחוק.

↩ חזרה לטקסט
1462

שיהא שוהה – שישהה השמן ולא ישרף מהר.

↩ חזרה לטקסט
1463

כל המנחש – מי שמתיירא מפני הנחש.

↩ חזרה לטקסט
1464

כי לא נחש – דרש "לו" בוא"ו.

↩ חזרה לטקסט
1465

במדבר כ"ג, כו.

↩ חזרה לטקסט
1466

כעת יאמר ליעקב – כלו' שהמלאכים ישאלו את יעקב מה פעל אל.

↩ חזרה לטקסט
1467

במדבר כ"ג, כו.

↩ חזרה לטקסט
1468

שאינו כאליעזר וגו' – שאינו סומך עליו ממש כמו שעשה אליעזר סימן בדברי רבקה אם תאמר "שתה וגם לגמליך אשקה" וגו'.

↩ חזרה לטקסט
1469

וכיונתן – שעשה סימן במלחמת פלשתים "ואם כה יאמרו עלוּ עָלֵינו ועלִינו" (ש"א י"ד, י).

↩ חזרה לטקסט
1470

בית תינוק וכו' – שאם בנה בית או נולד לו תינוק או נשא אשה והצליח מיד אחריהם בסחורה ראשונה יש בזה סימן טוב.

↩ חזרה לטקסט
1471

סימנא מלתא היא – סימן דבר הוא; כלו' יש בו ממש.

↩ חזרה לטקסט
1472

אם מושך אורו – שאורו נמשך זמן רב ואינו כבה.

↩ חזרה לטקסט
1473

ולא היא – פעמים אין ממש בסימנים אלו.

↩ חזרה לטקסט
1474

תחלש דעתו – יפול עליו רוחו.

↩ חזרה לטקסט
1475

דלעת, תלתן וכו' – שהם פרים ורבים ומתוקים, ויש בכך סימן להצלחה.

↩ חזרה לטקסט
1476

סלק – (מאננגאלד).

↩ חזרה לטקסט
1477

אל יפתח פיו וכו' – יזהר מלהוציא דבר של קללה מפיו, שמא יתקיים בו.

↩ חזרה לטקסט
1478

ידרים – בתפלתו יחזיר פניו קצת לדרום.

↩ חזרה לטקסט
1479

יצפין – יחזיר פניו לצפון.

↩ חזרה לטקסט
1480

שלחן בצפון וכו' – במקדש היה עומד השלחן (סימן לעושר) בצפון ומנורה (סימן לחכמה) בדרום.

↩ חזרה לטקסט
1481

בימינה – של החכמה.

↩ חזרה לטקסט
1482

משלי ג', טז.

↩ חזרה לטקסט
1483

דברים ז', טו.

↩ חזרה לטקסט
1484

זו עין – עין רעה, שממנה כל החלאים באים.

↩ חזרה לטקסט
1485

עשה מה שעשה – לידע באיזו מיתה מת כל אחד.

↩ חזרה לטקסט
1486

על שערי טבילה – כשהולכות בנות ישראל לטבילה.

↩ חזרה לטקסט
1487

עלי עין – דרש כמו "עולי עין", שעין רעה מסולקת ממנו.

↩ חזרה לטקסט
1488

בראשית מ"ט, כב.

↩ חזרה לטקסט
1489

שם מ"ח, טז.

↩ חזרה לטקסט
1490

אסור לו לאדם וכו' – שלא יכניס בה עין רעה.

↩ חזרה לטקסט
1491

מעין רעה שלו – שמא יכניס הוא עין רעה באחרים.

↩ חזרה לטקסט
1492

דפנו – כתלו.

↩ חזרה לטקסט
1493

בכורות – פירות שנתבשלו תחלה.

↩ חזרה לטקסט
1494

חגר – פסח.

↩ חזרה לטקסט
1495

סומא – עוור.

↩ חזרה לטקסט
1496

ואבוקה – לפיד אש.

↩ חזרה לטקסט
1497

הפחתים – הבורות.

↩ חזרה לטקסט
1498

ילדה – צעירה.

↩ חזרה לטקסט
1499

מלקטת לו לבנות – תולשת מתוך שערותיו את הלבנות, כדי שלא יהא נראה זקן.

↩ חזרה לטקסט
1500

חריץ – בור.

↩ חזרה לטקסט