📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 961–1020

961

הושע ט', י.

↩ חזרה לטקסט
962

דברים ל"ב, לב.

↩ חזרה לטקסט
963

שלשה שלומות הם – כלו' מי שרואה בחלום אחד משלשה אלו סימן שלום הוא לו.

↩ חזרה לטקסט
964

הדור הוא – שהאתרוג נקרא "פרי עץ הדר".

↩ חזרה לטקסט
965

לתרביצה נאה וגילה – לגינה יפה ומשמחת לפני ביתו; ודרש "תרנגלת" נוטריקון.

↩ חזרה לטקסט
966

תלויה בקשתו – תפלתו עדיין לא נעשתה, כביצים הללו, שעדיין לא יצאו אפרוחיהן.

↩ חזרה לטקסט
967

נעשו לו חפציו – שנאמר: "וינחם אל מחוז חפצם" (תהל' ק"ז, ל).

↩ חזרה לטקסט
968

לאגם – לחורשה של קנים.

↩ חזרה לטקסט
969

ליער – גדל מאגם, והוא סימן שיעשה ראש לבני כלה (לתלמידים הגדולים, שמתאספים לשמוע את הדרשה לפני החג).

↩ חזרה לטקסט
970

לחלום טוב – שיתקיים.

↩ חזרה לטקסט
971

בראשית ל"ז ב, ה.

↩ חזרה לטקסט
972

שם מ"א, מו.

↩ חזרה לטקסט
973

המזיקים – השדים.

↩ חזרה לטקסט
974

שם א', כד.

↩ חזרה לטקסט
975

בנדוי – נזוף לשמים לאחר החטא.

↩ חזרה לטקסט
976

רוחין – רוחות רעות.

↩ חזרה לטקסט
977

ולילין – שֵׁדֵי לילה.

↩ חזרה לטקסט
978

שם ה', ג.

↩ חזרה לטקסט
979

וטסים – מעופפים.

↩ חזרה לטקסט
980

ושומעים מאחורי הפרגוד – שומעים את הגזירות בשמים מאחורי המסך.

↩ חזרה לטקסט
981

כתל לאוגיה – כסוללה קטנה המקפת את הגמא שחופרין סביב הגפן לאסוף שם מים.

↩ חזרה לטקסט
982

אלף משמאלו – אלף מזיקים.

↩ חזרה לטקסט
983

דוחק שבכלה – דוחק הצבור בשעת הדרשה.

↩ חזרה לטקסט
984

מהם – מחמת המזיקים שאינם נראים ומרבים הדוחק.

↩ חזרה לטקסט
985

כליהם – בגדיהם.

↩ חזרה לטקסט
986

שבלים – שנשחקים ונקרעים.

↩ חזרה לטקסט
987

מחפיפה שלהם – מן החיכוך של השדים.

↩ חזרה לטקסט
988

שנקפות – נגפות ורועדות.

↩ חזרה לטקסט
989

מנופה – בנפה.

↩ חזרה לטקסט
990

כעין כרעי התרנגול – רשומי פסיעת של המזיקים.

↩ חזרה לטקסט
991

באור – באש.

↩ חזרה לטקסט
992

ויתננו – את האפר.

↩ חזרה לטקסט
993

ויסתום פיו – של עצמו.

↩ חזרה לטקסט
994

שפכין – מים מאוסים וסרוחים.

↩ חזרה לטקסט
995

בכתפים – בנושאי משא.

↩ חזרה לטקסט
996

לפוש – לנוח.

↩ חזרה לטקסט
997

ופקעה – נתבקעה.

↩ חזרה לטקסט
998

הוציא שופרות ונדה – שתוקעין בשעת נדוי.

↩ חזרה לטקסט
999

מפני מה עשית כך – שברת את החבית.

↩ חזרה לטקסט
1000

ששנית – שקבעת לך מקום ברשות־הרבים.

↩ חזרה לטקסט
1001

אגרת בת מחלת – שם שֵׁדה.

↩ חזרה לטקסט
1002

מלאכי חבלה – משחיתים.

↩ חזרה לטקסט
1003

סכנתיך – הייתי מביאתך בסכנה.

↩ חזרה לטקסט
1004

בנחמני – כך קראו לאביי.

↩ חזרה לטקסט
1005

שבילי הכרמים וכו' – שעוברים חיילותיה בשבילי הכרמים מחוץ לישוב, מקום שיש להם רשות, וכשנשמטים סוסיהם מתחתם ובורחים לעיר הם נכנסים להוציאם משם.

↩ חזרה לטקסט
1006

ששמועותיו אינן מחודדות – כלו' שלא הצליח בתורה.

↩ חזרה לטקסט
1007

אכסניא – מלון.

↩ חזרה לטקסט
1008

שיעשה נס – על ידו, שילך בעל־כרחו ללון בביה"מ ויבריח את המזיק, כמפורש להלן.

↩ חזרה לטקסט
1009

נדמה לו – המזיק.

↩ חזרה לטקסט
1010

ובכל כריעה וכריעה – של ר' אחא בתפלתו.

↩ חזרה לטקסט
1011

קטב מרירי – מין שד.

↩ חזרה לטקסט
1012

לאחד – לאדם אחד ההולך יחידי בלילה.

↩ חזרה לטקסט
1013

נראה – השד.

↩ חזרה לטקסט
1014

אבוקה כשנים – מי שהולך לאור אבוקה (לפיד אש).

↩ חזרה לטקסט
1015

ירח – מי שהולך לאור הלבנה.

↩ חזרה לטקסט
1016

בבואה – צל.

↩ חזרה לטקסט
1017

קבים – שם מדה.

↩ חזרה לטקסט
1018

שמכחישים פמליא של מעלה – שכוחם מבטל כח פמליא של מעלה; ודרש "כשפים" נוטריקון.

↩ חזרה לטקסט
1019

דברים ד', לה.

↩ חזרה לטקסט
1020

אפילו לדבר כשפים – שאין כח הכשפים עמד בפני כחו של מעלה.

↩ חזרה לטקסט