📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 241–300

241

של גבריאל – שהציל חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש, שצנן את הכבשן מבפנים והקדיחו מבחוץ לשרוף את אלו שזרקום לתוכו.

↩ חזרה לטקסט
242

הושיט אצבעו – הקב"ה.

↩ חזרה לטקסט
243

ביניהם וכו' – בין המלאכים שהם של אש ושרפם על שאמרו "מה אנוש כי תזכרנו"(סנה' לח:).

↩ חזרה לטקסט
244

שמות ג', ב.

↩ חזרה לטקסט
245

מעלה לולבין – כעין ענפים יוצאים ממנה.

↩ חזרה לטקסט
246

ושורפת ואינה אוכלת – כלו' שורפת מבפנים.

↩ חזרה לטקסט
247

הרבה מאורות – גווני אור שונים.

↩ חזרה לטקסט
248

אחד מששים – חלק אחד מששים.

↩ חזרה לטקסט
249

איוב כ"ח, כה.

↩ חזרה לטקסט
250

מרשלו בהרים – מחליש את כחו של הרוח ע"י ההרים שבדרכו.

↩ חזרה לטקסט
251

קנתרן – בעל מחלוקת.

↩ חזרה לטקסט
252

רוח צפונית – נוחה היא, לא חמה ולא צוננת.

↩ חזרה לטקסט
253

בן נץ – מלאך פורח כנץ.

↩ חזרה לטקסט
254

שמעמידה – בכנפיו.

↩ חזרה לטקסט
255

בשדה – מין כסא שנושאים בו חשובים.

↩ חזרה לטקסט
256

סרבל של כרתי – מין בגד ירוק, דומה לכרתי (חציר).

↩ חזרה לטקסט
257

ריש גלותא – ראש הגולה, ובני ביתו לא היו חביבים על הצבור, שנהגו שררה ברמה.

↩ חזרה לטקסט
258

שדה – רוח הקדים קרוי כך; כלו' חם לי ביותר מפני הרוח.

↩ חזרה לטקסט
259

הושע י"ג, טו.

↩ חזרה לטקסט
260

קת – יד המעדר.

↩ חזרה לטקסט
261

בקופו – בחורו, מקום שבית־היד תקוע בו.

↩ חזרה לטקסט
262

רפה – ודרש "בין אחים יפריא", שמרפה ומפריד בין הדבקים.

↩ חזרה לטקסט
263

קנה בכפיפה – קנה הארוג בסל.

↩ חזרה לטקסט
264

בזמן שהם חונטים – בזמן נִצָּה שלהם.

↩ חזרה לטקסט
265

דברים ל"ב, ב.

↩ חזרה לטקסט
266

מערפו של עולם – מאחורי עולם, שהמערב קרוי אחור.

↩ חזרה לטקסט
267

דברים ל"ב, ב.

↩ חזרה לטקסט
268

שמזלת את הזהב – שמחממת ומביאה שרב ורעבון וע"י זה נעשה הזהב בזול.

↩ חזרה לטקסט
269

דברים ל"ב, ב.

↩ חזרה לטקסט
270

כשעיר – כשד.

↩ חזרה לטקסט
271

דברים ל"ב, ב.

↩ חזרה לטקסט
272

יונה ד', ח.

↩ חזרה לטקסט
273

עושה תלמים – דרש חרישית מלשון חרישה.

↩ חזרה לטקסט
274

משתקת – דרש חרישית מלשון מחריש ושותק.

↩ חזרה לטקסט
275

יו"ט של עצרת – חג השבועות.

↩ חזרה לטקסט
276

ברור – יום בהיר.

↩ חזרה לטקסט
277

כלפי צפון – רוח דרומית מנשבת בו ומטה אותו כלפי צפון.

↩ חזרה לטקסט
278

עניים שמחים – שהפירות אינם יכולים להשתמר ונמכרים בזול.

↩ חזרה לטקסט
279

כלפי דרום – רוח צפונית מנשבת בו.

↩ חזרה לטקסט
280

הכל שמחים – שרוח מערבית ממטרת במדה הראויה ופירות אינם ביוקר.

↩ חזרה לטקסט
281

הכל עצבים – שרוח מזרחית מונעת מטר ומביאה בצורת ויוקר גדול; וסמנים אלו נאמרו על א"י בלבד.

↩ חזרה לטקסט
282

זהמה של חמה – חום של יום המעונן.

↩ חזרה לטקסט
283

חבית של חומץ – כשהיא סתומה וריח החומץ מפעפע דרך סדק הוא חריף ביותר.

↩ חזרה לטקסט
284

שברירי חמה – זוהר החמה שנוקב בכח דרך הרבה קרעים של עננים.

↩ חזרה לטקסט
285

דלף – היורד על אדם קשה לו מכניסת כל גופו במים.

↩ חזרה לטקסט
286

תנור מוסק – תנור שכבר הוסק פעם אחת ממהר להתחמם בו ביום פעם שניה בעצים מועטים; וכן האויר שכבר נתחמם כל הקיץ מתחמם ביותר בסוף הקיץ.

↩ חזרה לטקסט
287

ונכשת וכסחת – עקירת עשבים רעים קרויה נכוש, וכריתת הקוצים קרויה כסוח.

↩ חזרה לטקסט
288

במניפה – כלי עשוי להַשיב בו רוח על האדם לצננו.

↩ חזרה לטקסט
289

ככרים של נרד – אגודות של נרד.

↩ חזרה לטקסט
290

לבעליו של זה – של הרוח; כלו' להקב"ה.

↩ חזרה לטקסט
291

ובלע כל מימות – כדי שתראה היבשה.

↩ חזרה לטקסט
292

דיי שאעמוד בשלי – די לי לסבול את המים שלי.

↩ חזרה לטקסט
293

רגע – לשון רקע ברגל ושבירה.

↩ חזרה לטקסט
294

מחץ רהב – הרג את שר של ים ששמו רהב.

↩ חזרה לטקסט
295

איוב כ"ו, יב.

↩ חזרה לטקסט
296

מפני ריחו – הרע.

↩ חזרה לטקסט
297

הגבורה – הקב"ה.

↩ חזרה לטקסט
298

בראשית א', ט.

↩ חזרה לטקסט
299

וכבשם – לחצם והכניעם.

↩ חזרה לטקסט
300

ישעיה נ"ז, כ.

↩ חזרה לטקסט