הערות וביאורים · 4201–4260
4202לא ראיתם כלום – אלא אם כן ראיתם גוף מעשה ההריגה.
4206של לבונה – שמביא לידי טירוף הדעת.
4209ברור לו מיתה יפה – כלו' אפילו כשאתה מוציא למיתה את הנידון השתדל שלא תהא מיתתו מנוולת.
4212אומר המלך תלוי – שהם דומים זה לזה במראיהם;
ואף כאן האדם נברא בדמות של מעלה ותליתו בזיון הוא כלפי כבוד של
מעלה.
4213בשעה שאדם מצטער – כשיוצא למיתה.
4214כביכול – כאלו אפשר לומר כך על הקב"ה.
4215קלני וכו' – קל אני מראשי, קל אני מזרועי;
כלו' ראשי וידי כבדים עלי, כאדם שמתאנח ואומר: כל אברי גופי כבדים עלי
מצער, ומה שאמר "קלני" – כנוי הוא כלפי מעלה.
4216על דמם של רשעים – על חייבי מיתות בי"ד, שנהרגים על עבירות חמורות.
4217שאין טועמים כלום – לסימן צער.
4219אַחַת בשבוע – בשמיטה, בשבע שנים.
4221מרבים שופכי דמים – שלא היתה אימת הדין מוטלת על הרצחנים.
4222בת דינא – לן הדין לילה אחד, כלו' פעמים שדחוי מועט של הדין מבטלו.
4223הפקר בי"ד הפקר – כשהפקיר בי"ד נכסי אדם הרי הם הפקר.
4226וכי מה ענין וכו' – היה לו לכתוב: "וראשי מטות בני ישראל", שבהם מדבר הכתוב.
4227ובמנין – במנין חברים.
4228מי שיוצא וכו' – כלו' מי שנטלו ממנו טליתו בבי"ד להשיב גזילה לבעליה ישמח על כך, שניצל מעוון גזילה.
4230והדיינים – שבועת הדיינים שמשביעין את הנתבע שהודה במקצת.
4231בכל לשון – שהנשבע שומע.
4235כיון שהגיד וכו' – אין העד יכול לשנות את עדותו.
4236וקדש עליהם היום – נכנסה שבת קדש.
4238עומד בפרקו – בפרק שנות בחרותו.
4239ונשא בעצמו – למד בעצמו.
4240הולך על שפת קברי – הולך למות.
4241הרהר אחר הממון – נמשך במחשבתו אחר הממון.
4244וגרפתיה – גרפתי ופניתי את אבני החורבה.
4246תפח רוחו – לשון קללה.
4247בזכות בהמה וכו' – שאתם אינכם ראויים לכך.
4253שיוציא לו חצי זוז – העודף.
4254ולא רצה – לקבל את הזוז השחוק.
4256פתח פרשה זו – כשהיה דורש לפני העם פרשת ערי־מקלט פתח בדרשה זו.
4258אם לחטאים יורה – דרך הצלה.