📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 3241–3300

3241

שפסל בבהמה – מה שנחשב בה כמום לקרבן.

↩ חזרה לטקסט
3242

ההדיוט – אדם סתם.

↩ חזרה לטקסט
3243

גנאי – חרפה.

↩ חזרה לטקסט
3244

תהלים ל"ד, יט.

↩ חזרה לטקסט
3245

שם קמ"ז, ג.

↩ חזרה לטקסט
3246

ישעיה נ"ז, טו.

↩ חזרה לטקסט
3247

תהלים נ"א, יט.

↩ חזרה לטקסט
3248

תהלים נ"א, יט.

↩ חזרה לטקסט
3249

על הר סיני – שהוא קטן.

↩ חזרה לטקסט
3250

לקבוע הלכה – שיקבעו הלכה.

↩ חזרה לטקסט
3251

הדוחק את השעה – ומשתדל להקדים את גדולתו לפני זמנה.

↩ חזרה לטקסט
3252

שעה דוחקתו – מזלו דוחקו.

↩ חזרה לטקסט
3253

שעה עומדת לו – לגדלו.

↩ חזרה לטקסט
3254

ירמיה כ"ג, כד.

↩ חזרה לטקסט
3255

בשמך… ובמקומך – הראוי לך לפי מעשיך.

↩ חזרה לטקסט
3256

כמלוא נימא – כחוט השערה, במקצת.

↩ חזרה לטקסט
3257

רחק ממקומך – הראוי לך במסיבה לפי כבודך.

↩ חזרה לטקסט
3258

המגביהי… המשפילי – כל מי שהוא גבוה יותר משפיל עצמו יותר.

↩ חזרה לטקסט
3259

תהלים קי"ג, ה', ו.

↩ חזרה לטקסט
3260

היה מסתיר פניו ממנו – מפני ענוה, שלא להסתכל בכבודו של הקב"ה.

↩ חזרה לטקסט
3261

לכה ואשלחך – בשכר ענוה הקב"ה עשאו שליחו.

↩ חזרה לטקסט
3262

שמות ג', י.

↩ חזרה לטקסט
3263

יעמוד וישב אצלנו – שהיה יושב בין אנשים שאינם חשובים כל כך והזמינו לעמוד ממקומו ולישב אצלו.

↩ חזרה לטקסט
3264

אל ירעו – שהיה הר סיני מכובד ומקודש משום שכינה.

↩ חזרה לטקסט
3265

שם ל"ד, ג.

↩ חזרה לטקסט
3266

במשוך היובל – כשתסתלק השכינה.

↩ חזרה לטקסט
3267

שם י"ט, יג.

↩ חזרה לטקסט
3268

במדבר ה', ב.

↩ חזרה לטקסט
3269

הוגללו הפרוכות – בשעת נסיעה.

↩ חזרה לטקסט
3270

מנה בן פרס – מנה (מאה זוז) בן חצי מנה; כלו' אביו של זה לא היה גדול כאביו של זה.

↩ חזרה לטקסט
3271

ראש לשועלים – כלו' לאנשים פחותים.

↩ חזרה לטקסט
3272

משם – מא"י.

↩ חזרה לטקסט
3273

שוחה ונכנס וכו' – הלך בכפיפת־קומה.

↩ חזרה לטקסט
3274

ונתנו חכמים וכו' – כלו' מצאו בו כל המעלות האלה.

↩ חזרה לטקסט
3275

התולה בזכות עצמו – מבקש בתפלתו בזכות עצמו, שרואה את עצמו חשוב לפני המקום.

↩ חזרה לטקסט
3276

שמות ל"ב, יג.

↩ חזרה לטקסט
3277

תהלים ק"ו, כג.

↩ חזרה לטקסט
3278

מלכים ב' כ', נ.

↩ חזרה לטקסט
3279

שם י"ט, לד.

↩ חזרה לטקסט
3280

תהלים פ', ט.

↩ חזרה לטקסט
3281

אשכול… נמוך ממנו – סמוך לארץ.

↩ חזרה לטקסט
3282

למה אין קולך הולך וכו' – שמימי הפרת הולכים לאט, ומימי חדקל "חדים וקלים" ומשמיעים קול רעש.

↩ חזרה לטקסט
3283

מעשי מודיעים אותי – שאדמת פרת שמנה.

↩ חזרה לטקסט
3284

הלואי נשמע קולי – שיהא נשמע קולי.

↩ חזרה לטקסט
3285

לאילני סרק – לעצים שאינם עושים פרי מאכל.

↩ חזרה לטקסט
3286

כבדים בפירותיהם – ואינם מתנענעים ברוח כל כך.

↩ חזרה לטקסט
3287

קהלת ז', ו.

↩ חזרה לטקסט
3288

ברם – אבל.

↩ חזרה לטקסט
3289

אסתרא בלגינא וכו' – כשאין בתוך הלגין (הכד) אלא מטבע אחד הוא מקשקש ומשמיע קול; כלו' אדם ריק מכריז על עצמו.

↩ חזרה לטקסט
3290

אדם אומר וכו' – כשיבוא לאדם לדבר בשבח עצמו או בגנותו יאמר זה בקול נמוך וזה בקול רם.

↩ חזרה לטקסט
3291

מן ודוי המעשר – שיש בו שבח: "לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי" וגו' (דברים כ"ו, יג), ונאמר בקול נמוך.

↩ חזרה לטקסט
3292

ממקרא בכורים – שיש בו גנות: "ארמי אובד אבי" וגו' (שם שם ה), ונאמר בקול רם, שכן כתוב בו: "וענית ואמרת" (שם).

↩ חזרה לטקסט
3293

להודיע עצמו – את שבחו.

↩ חזרה לטקסט
3294

מלכים א' י"ח, יב.

↩ חזרה לטקסט
3295

מלכים א' י"ח, יב.

↩ חזרה לטקסט
3296

משלי כ"ז, ב.

↩ חזרה לטקסט
3297

וגזעו מחליף – בכל שנה מתחדש גזעו.

↩ חזרה לטקסט
3298

שדממו – נשתתקו.

↩ חזרה לטקסט
3299

ושרשיו מועטים – לפי גזעו וענפיו.

↩ חזרה לטקסט
3300

מעמיד פנים בגל – מגביה ראשו כנגד הגל הבא לשטפו.

↩ חזרה לטקסט