הערות וביאורים · 3241–3300
3241שפסל בבהמה – מה שנחשב בה כמום לקרבן.
3249על הר סיני – שהוא קטן.
3250לקבוע הלכה – שיקבעו הלכה.
3251הדוחק את השעה – ומשתדל להקדים את גדולתו לפני זמנה.
3252שעה דוחקתו – מזלו דוחקו.
3253שעה עומדת לו – לגדלו.
3255בשמך… ובמקומך – הראוי לך לפי מעשיך.
3256כמלוא נימא – כחוט השערה, במקצת.
3257רחק ממקומך – הראוי לך במסיבה לפי כבודך.
3258המגביהי… המשפילי – כל מי שהוא גבוה יותר משפיל עצמו יותר.
3260היה מסתיר פניו ממנו – מפני ענוה, שלא להסתכל בכבודו של הקב"ה.
3261לכה ואשלחך – בשכר ענוה הקב"ה עשאו שליחו.
3263יעמוד וישב אצלנו – שהיה יושב בין אנשים שאינם חשובים כל כך והזמינו לעמוד ממקומו ולישב אצלו.
3264אל ירעו – שהיה הר סיני מכובד ומקודש משום שכינה.
3266במשוך היובל – כשתסתלק השכינה.
3269הוגללו הפרוכות – בשעת נסיעה.
3270מנה בן פרס – מנה (מאה זוז) בן חצי מנה; כלו' אביו של זה לא היה גדול כאביו של זה.
3271ראש לשועלים – כלו' לאנשים פחותים.
3273שוחה ונכנס וכו' – הלך בכפיפת־קומה.
3274ונתנו חכמים וכו' – כלו' מצאו בו כל המעלות האלה.
3275התולה בזכות עצמו – מבקש בתפלתו בזכות עצמו, שרואה את עצמו חשוב לפני המקום.
3281אשכול… נמוך ממנו – סמוך לארץ.
3282למה אין קולך הולך וכו' – שמימי הפרת הולכים לאט, ומימי חדקל "חדים וקלים" ומשמיעים קול רעש.
3283מעשי מודיעים אותי – שאדמת פרת שמנה.
3284הלואי נשמע קולי – שיהא נשמע קולי.
3285לאילני סרק – לעצים שאינם עושים פרי מאכל.
3286כבדים בפירותיהם – ואינם מתנענעים ברוח כל כך.
3289אסתרא בלגינא וכו' – כשאין בתוך הלגין (הכד) אלא מטבע אחד הוא מקשקש ומשמיע קול; כלו' אדם ריק מכריז על עצמו.
3290אדם אומר וכו' – כשיבוא לאדם לדבר בשבח עצמו או בגנותו יאמר זה בקול נמוך וזה בקול רם.
3291מן ודוי המעשר – שיש בו שבח: "לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי" וגו' (דברים כ"ו, יג), ונאמר בקול נמוך.
3292ממקרא בכורים – שיש בו גנות: "ארמי אובד אבי"
וגו' (שם שם ה), ונאמר בקול רם, שכן כתוב בו: "וענית ואמרת"
(שם).
3293להודיע עצמו – את שבחו.
3297וגזעו מחליף – בכל שנה מתחדש גזעו.
3299ושרשיו מועטים – לפי גזעו וענפיו.
3300מעמיד פנים בגל – מגביה ראשו כנגד הגל הבא לשטפו.