📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 3181–3240

3181

שם שם, טו.

↩ חזרה לטקסט
3182

פוסקין – קובעים, גוזרים.

↩ חזרה לטקסט
3183

שמואל א' י"ז, כח.

↩ חזרה לטקסט
3184

למשחם – את בני ישי.

↩ חזרה לטקסט
3185

שם ט"ז, ח, ט.

↩ חזרה לטקסט
3186

שם שם, ז.

↩ חזרה לטקסט
3187

ואונן – אבל ביום ראשון לאבלות נקרא אונן.

↩ חזרה לטקסט
3188

שמות ט"ז, כ.

↩ חזרה לטקסט
3189

הוא אשר דבר – כנזכר בדבר.

↩ חזרה לטקסט
3190

שם שם, כו, כה.

↩ חזרה לטקסט
3191

במדבר ל"א, יד.

↩ חזרה לטקסט
3192

הלכות כלי מתכות – של נכרים, היאך לטהרם.

↩ חזרה לטקסט
3193

ויקר' י', כא.

↩ חזרה לטקסט
3194

ויקצוף על אלעזר וגו' – על שלא אכלו חלקם מבשר החטאת כדין.

↩ חזרה לטקסט
3195

ויקרא י', טז.

↩ חזרה לטקסט
3196

שאונן אסור לאכול בקדשים – והם אוננים היו, שמתו אחיהם בו ביום.

↩ חזרה לטקסט
3197

מעשר הקל – מעשר הוא קדשים קלים.

↩ חזרה לטקסט
3198

דברים כ"ו, יד.

↩ חזרה לטקסט
3199

חטאת החמורה – שהיא קדש קדשים.

↩ חזרה לטקסט
3200

שם שם, כ.

↩ חזרה לטקסט
3201

כל מיני גיהנם – יסורים ומכאובים.

↩ חזרה לטקסט
3202

קהלת י"א, י.

↩ חזרה לטקסט
3203

לעולם יהא ענותן וכו' – עי' חלק ב' יד.

↩ חזרה לטקסט
3204

לא יהיה בך וגו' – כלו' אל יהא בגופך יצה"ר ולא תבוא להשתחוות לאל נכר.

↩ חזרה לטקסט
3205

תהלים פ"א, י.

↩ חזרה לטקסט
3206

כרבולת – לבוש אדום.

↩ חזרה לטקסט
3207

וקרעה מעליה – שיש בזה משום פריצות ואין דרך בנות ישראל לצאת בלבוש אדום.

↩ חזרה לטקסט
3208

שמוה וכו' – העריכו את דמי הכרבולת וחיבוהו לשלם ארבע מאות זוז.

↩ חזרה לטקסט
3209

מתון מתון וכו' – לשון נופל על לשון; כלו' אלו הייתי מתון (זהיר) יותר לא הייתי משלם למתון הנכרית שתי פעמים מאתן (מאתים בארמית).

↩ חזרה לטקסט
3210

אבא אליהו – אליהו הנביא, ואמר "אבא" בלשון חבה.

↩ חזרה לטקסט
3211

קפדן היה – כעסן וקנאי יותר מדאי.

↩ חזרה לטקסט
3212

היה רגיל לבוא אצלו וכו' – אליהו שהיה רגיל עד עכשו לבוא לבית־מדרשו של ר' יוסי מנע עצמו אחרי אותה דרשה מלבוא אליו שלשה ימים.

↩ חזרה לטקסט
3213

לא עלתה בידו וכו' – כלו' אין לו מכעסו אלא רוגז לבו בלבד.

↩ חזרה לטקסט
3214

הרתחנים – הכעסנים.

↩ חזרה לטקסט
3215

ואניני הדעת – מפונקים ואסתניסים.

↩ חזרה לטקסט
3216

בכיסו – בממונו.

↩ חזרה לטקסט
3217

השומע – חרפתו.

↩ חזרה לטקסט
3218

שמות ל"ג, יד.

↩ חזרה לטקסט
3219

מאד מאד הוי שפל רוח – כלו' בענוה יתרחק אדם עד הגבול הקיצוני.

↩ חזרה לטקסט
3220

שתקות אנוש רמה – סופו של אדם לרקבון בקבר.

↩ חזרה לטקסט
3221

תזוח – תתגאה.

↩ חזרה לטקסט
3222

אמבוהא אחריו – המון בני אדם יוצאים אחריו לכבוד.

↩ חזרה לטקסט
3223

איוב נ', ו, ז.

↩ חזרה לטקסט
3224

מכתפין אותו – נושאים אותו על הכתפים דרך כבוד.

↩ חזרה לטקסט
3225

בשבת הרגל – בשבת שלפני החג, שדרש ברבים מענין החג.

↩ חזרה לטקסט
3226

משלי כ"ז, כד.

↩ חזרה לטקסט
3227

לסוליתה – סוליס, סנדל שאין לו עקב ופנתא ונקשר לרגל בשרוך וברצועה; כלו' גדולה ענוה מחכמה.

↩ חזרה לטקסט
3228

תהלים קי"א, י.

↩ חזרה לטקסט
3229

משלי כ"ב, ד.

↩ חזרה לטקסט
3230

ענוה גדולה מכלן – מכל המדות המנויות בברייתא דר' פינחס בן יאיר זו למעלה מזו והעליונה שבהן חסידות; ועי' בסוף פרק זה.

↩ חזרה לטקסט
3231

ישעיה ס"א, א.

↩ חזרה לטקסט
3232

אסקופה תחתונה – מפתן הנדרס לכל רגל.

↩ חזרה לטקסט
3233

סיג – גדר.

↩ חזרה לטקסט
3234

נמוכי הרוח – שפלי־הרוח, ענוים.

↩ חזרה לטקסט
3235

תהלים נ"א, יט.

↩ חזרה לטקסט
3236

ישעיה נ"ה, ח.

↩ חזרה לטקסט
3237

החפץ – הכלי.

↩ חזרה לטקסט
3238

משלי ט"ז, ה.

↩ חזרה לטקסט
3239

תהלים ל"ד, יט.

↩ חזרה לטקסט
3240

תהלים נ"א, יט.

↩ חזרה לטקסט