הערות וביאורים · 3181–3240
3182פוסקין – קובעים, גוזרים.
3187ואונן – אבל ביום ראשון לאבלות נקרא אונן.
3189הוא אשר דבר – כנזכר בדבר.
3192הלכות כלי מתכות – של נכרים, היאך לטהרם.
3194ויקצוף על אלעזר וגו' – על שלא אכלו חלקם מבשר החטאת כדין.
3196שאונן אסור לאכול בקדשים – והם אוננים היו, שמתו אחיהם בו ביום.
3197מעשר הקל – מעשר הוא קדשים קלים.
3199חטאת החמורה – שהיא קדש קדשים.
3201כל מיני גיהנם – יסורים ומכאובים.
3203לעולם יהא ענותן וכו' – עי' חלק ב' יד.
3204לא יהיה בך וגו' – כלו' אל יהא בגופך יצה"ר ולא תבוא להשתחוות לאל נכר.
3207וקרעה מעליה – שיש בזה משום פריצות ואין דרך בנות ישראל לצאת בלבוש אדום.
3208שמוה וכו' – העריכו את דמי הכרבולת וחיבוהו לשלם ארבע מאות זוז.
3209מתון מתון וכו' – לשון נופל על לשון; כלו'
אלו הייתי מתון (זהיר) יותר לא הייתי משלם למתון הנכרית שתי
פעמים מאתן (מאתים בארמית).
3210אבא אליהו – אליהו הנביא, ואמר "אבא" בלשון חבה.
3211קפדן היה – כעסן וקנאי יותר מדאי.
3212היה רגיל לבוא אצלו וכו' – אליהו שהיה רגיל
עד עכשו לבוא לבית־מדרשו של ר' יוסי מנע עצמו אחרי אותה דרשה מלבוא
אליו שלשה ימים.
3213לא עלתה בידו וכו' – כלו' אין לו מכעסו אלא רוגז לבו בלבד.
3215ואניני הדעת – מפונקים ואסתניסים.
3219מאד מאד הוי שפל רוח – כלו' בענוה יתרחק אדם עד הגבול הקיצוני.
3220שתקות אנוש רמה – סופו של אדם לרקבון בקבר.
3222אמבוהא אחריו – המון בני אדם יוצאים אחריו לכבוד.
3224מכתפין אותו – נושאים אותו על הכתפים דרך כבוד.
3225בשבת הרגל – בשבת שלפני החג, שדרש ברבים מענין החג.
3227לסוליתה – סוליס, סנדל שאין לו עקב ופנתא ונקשר לרגל בשרוך וברצועה; כלו' גדולה ענוה מחכמה.
3230ענוה גדולה מכלן – מכל המדות המנויות בברייתא
דר' פינחס בן יאיר זו למעלה מזו והעליונה שבהן חסידות; ועי' בסוף פרק
זה.
3232אסקופה תחתונה – מפתן הנדרס לכל רגל.
3234נמוכי הרוח – שפלי־הרוח, ענוים.