הערות וביאורים · 2941–3000
2944שהם נפרעים – שמענישים עליהם.
2947לא תשיא – לא תוציא שם רע על חברך.
2949על לשון הרע – של המרגלים.
2952שדברה לה"ר במשה – על שפרש מצפורה אשתו.
2954להניתו של משה – שיחזיר את אשתו לביתו.
2955ולבנינו של עולם – שיעסוק בפריה־ורביה.
2959אתה וציבא תחלקו את השדה – שקבל דוד לשון־הרע מציבא על מפיבושת.
2961ולא עבדו ישראל ע"ז – שעל־ידי שנחלקה המלכות העמיד ירבעם העגלים שלא יעלו ישראל לירושלים לממשלתו של רחבעם.
2963קונסים – גוזרים עליהם גזירות רעות.
2965חומץ בן יין – כלו' איש פחות בנו של אדם גדול.
2967מר עוקבא – ריש־גלותא היה וקרוב למלכות.
2968העומדים עלי – לחרפני.
2970שרטט – סרגל את הקלף, שאין כותבין דברי מקרא בלא שרטוט.
2972שרשע לנגדי – מכעיסני.
2974השכם והערב – דרש "דום" מלשון דמדומי חמה של שחרית וערבית.
2975ונתנוהו לגניבא – אחד מבעלי־ריבו של מר עוקבא.
2976בקולר – בשלשלת של ברזל שנותנים בה את הפושעים למלכות.
2981כבו מבחוץ וכו' – כשכבו מבחוץ ממילא כבו מבפנים.
2982לשון שלישי – כך היו קורין ללה"ר בלשון ארמית.
2983דואג שאמרו וכו' – וכלם נהרגו בשביל לה"ר.
2987מה־יתן לך וגו' – עוד שמירה שלא תספר לה"ר.
2988ואמת־המים – מעין של רוק.
2991וכי מה יתרון לבעל הלשון – שאף הוא אין לו הנאה ומלשין.
2992אני פרצתי וכו' – שהחטאתי את חוה.
2993שותת – כלו' נגרר לארץ.
2994הוא גרם לי – הלשון גרם לי ללחוך את העפר.
2997מגורי אל חרב – דרש "מגורי" לשון אסיפה וכנוס, שנאספים בחבורה וחושבים רע זה על זה.