📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 2701–2760

2701

כלים – לבושים.

↩ חזרה לטקסט
2702

מנולו – כלו' לא נוי הוא למת אלא בזיון.

↩ חזרה לטקסט
2703

לא אזכה – ואשב בין רשעים בגיהנום.

↩ חזרה לטקסט
2704

כלים האולירים – כלי צבעונים שעבדי המלך מתלבשים בהם.

↩ חזרה לטקסט
2705

טוב מרבך – ר' יוחנן.

↩ חזרה לטקסט
2706

שאיני בוש במעשי וכו' – כלו' בטוח אני במעשי הטובים שאזכה להקביל פני השכינה.

↩ חזרה לטקסט
2707

פני עשירים – מתים.

↩ חזרה לטקסט
2708

בצורת – רעב.

↩ חזרה לטקסט
2709

בדרגש – במטה כבודה.

↩ חזרה לטקסט
2710

בכליבה – במטה קלועה של נצרים.

↩ חזרה לטקסט
2711

מניחין את המוגמר – בשמים מקוטרים על גחלים להעביר ריח רע.

↩ חזרה לטקסט
2712

לא היו פוחתין משבעה וכו' – בשובם מן הקבר היו המלוים יושבים ועומדים שבע פעמים, והממונה אומר להם בכל פעם לאחר שישבו מעט "עמדו וכו' ", והכל לשם כבוד המת ולהפיג צערם של האבלים.

↩ חזרה לטקסט
2713

האבלים עומדים – בשורה, בשובם מן הקבר.

↩ חזרה לטקסט
2714

וכל העם עוברים – ואומרים לאבלים דברי תנחומים.

↩ חזרה לטקסט
2715

שתי משפחות – מיוחסות.

↩ חזרה לטקסט
2716

היו מוליכים – מאכלים לסעודת הבראה, שהיו נוהגין להאכיל את האבלים.

↩ חזרה לטקסט
2717

בקלתות – מיני כלים כעין סלים.

↩ חזרה לטקסט
2718

נצרים – קלועים מן ענפים.

↩ חזרה לטקסט
2719

קלופה – שניטלה קליפתה, מפוצלת.

↩ חזרה לטקסט
2720

היו משקין – יין, כמפורש בסמוך, על שם "ויין למרי נפש" (מש' ל"א, ו).

↩ חזרה לטקסט
2721

בזכוכית צבועה – שלא יראו את יינותיהם הגרועים.

↩ חזרה לטקסט
2722

תקנו בבית האבל – לאחר שחוזרים מן הקבר ובאים לנחמו.

↩ חזרה לטקסט
2723

לפתוח את בני מעיו – של האבל לעורר תיאבון לאכילה.

↩ חזרה לטקסט
2724

כנגד הזן – ברכת הזן שבברכת־המזון, ועל כל ברכה שותה האבל כוס ומוזגין לו אחר.

↩ חזרה לטקסט
2725

חזני העיר – משמשי הצבור, שהם גם מטפלים במתים.

↩ חזרה לטקסט
2726

פרנסי העיר – ראשי הצבור.

↩ חזרה לטקסט
2727

כנגד בית המקדש – שמתאבלים על חורבנו ומתפללים לנחמה בבנינו.

↩ חזרה לטקסט
2728

כנגד ר"ג – שהנהיג להוציא את המת בכלי פשתן, כמפורש למעלה.

↩ חזרה לטקסט
2729

לישנו – עשרה כוסות, כמו שהיה בראשונה.

↩ חזרה לטקסט
2730

כבול – שם עיר.

↩ חזרה לטקסט
2731

הכישו – נשכו.

↩ חזרה לטקסט
2732

הפטיר עליו – דרש עליו בסוף הסעודה.

↩ חזרה לטקסט
2733

קהלת ב', ב.

↩ חזרה לטקסט
2734

בראשית כ"ה, כט.

↩ חזרה לטקסט
2735

אבל אין לו פה – שהוא יושב ודומם.

↩ חזרה לטקסט
2736

מגלגלת ומחזרת וכו' – שכל באי עולם סופם למיתה.

↩ חזרה לטקסט
2737

בבית גנזיו – באוצרותיו ליתן עליהן שכר.

↩ חזרה לטקסט
2738

לא יפחות – לא ימעיט לאשתו שמתה.

↩ חזרה לטקסט
2739

חלילין ומקוננת – לשם הספד ובכי.

↩ חזרה לטקסט
2740

במועד – כשמספידין את המת בחולו של מועד.

↩ חזרה לטקסט
2741

מענות – עונות דברי קינה כלן בבת־אחת.

↩ חזרה לטקסט
2742

מטפחות – סופקות כפים.

↩ חזרה לטקסט
2743

ענוי – לשון עניה והרמת קול.

↩ חזרה לטקסט
2744

נשי שכנציב – המקוננות מעיר שכנציב.

↩ חזרה לטקסט
2745

להולך – למת.

↩ חזרה לטקסט
2746

לצער – לאבלים.

↩ חזרה לטקסט
2747

התעטפו והתכסו – בדשאים נאים לכבוד המת; וי"מ: התעטפו לסמן אבלות.

↩ חזרה לטקסט
2748

שאול אצטלית וכו' – הקבר הוא יהא מעתה כבגד משי למי שכלו ימיו בדרך החיים (והכל דברי מליצה וקינה לכבוד המת והאבלים).

↩ חזרה לטקסט
2749

המתים – החוטאים.

↩ חזרה לטקסט
2750

מן הספדנים ומן העונים אחריהם – שמשקרים בשבח המת.

↩ חזרה לטקסט
2751

עשה לפני מטתך – כלו' עשה מעשים טובים שיהו ראוים להזכר בפי הספדנים שילכו לפני מטתך.

↩ חזרה לטקסט
2752

שיש בו – שעשה בחייו.

↩ חזרה לטקסט
2753

נשמטים… וקורים – יוצאים למקום אחר וקוראים את "שמע" שלא בפני המת.

↩ חזרה לטקסט
2754

והוא יושב ודומם – שהאבל פטור מקריאת־שמע.

↩ חזרה לטקסט
2755

לומר כך – "ולא נפרעת וכו' ", שמושך עליו את מדת־הדין.

↩ חזרה לטקסט
2756

בשעה שמתו וכו'– שלא יקבל תנחומים.

↩ חזרה לטקסט
2757

מתורגמנו – מתרגם ומפרש את דרשותיו לפני העם.

↩ חזרה לטקסט
2758

אמר לו – למתורגמנו.

↩ חזרה לטקסט
2759

דברים ל"ב, יט.

↩ חזרה לטקסט
2760

ומתים כשהם קטנים – ואף תינוק זה מת בעון הדור.

↩ חזרה לטקסט