הערות וביאורים · 2581–2640
2581רבו מובהק – שקבל ממנו רוב תורתו.
2582כופין ללויה – מכריחין ללוות את האורחים.
2586שדעתם קצה עליהם – מואסים בחיים.
2587ומתלוה – נוטל עמו חבורה ללוותו.
2588לא גרה דובים בתינוקות – שהמלוים לא היו מניחים לתינוקות לבזות את אלישע.
2589הלוהו – מלשון לויה; כלו' נתן לו צידה לדרך.
2591להצילו בנפשו – להציל את הנרדף בנפשו של הרודף, שיהרוג הרואה את הרודף.
2593דיני ממונות – מי שהפסיד לחבירו ממון.
2594דיני נפשות – מי שאבד נפש.
2596מבעבע – יורד ועולה במים וקרוב לטבוע.
2599מתים – בצמא, שאין המים מספיקים לשניהם.
2602נפש מפני נפש – הולד מפני נפש האשה.
2604תפיו – לגין (כד קטן) שלו.
2605על של רשע – שהנגעים באים על עון לשון־הרע.
2606מפקחין פקוח נפש – כל טורח להצלת נפש קרוי "פקוח נפש".
2607לטול רשות מבית־דין – על עשית מלאכה בשבת לצורך זה.
2609שנפל לבור – ונתכסה בעפר.
2610חוליא – גוש עפר מתוך היקפו של הבור.
2611ומפסיקין – את האש שלא תתפשט.
2613ע"י גדולי ישראל – להודיע שמצות פקוח נפש גדולה.
2615נשמתו של אדם קרויה נר – "נר ה' נשמת אדם" (מש' כ', כז).
2616הסרד – אורג אריגין מעשה־רשת.
2620ניתן להצילו בנפשו – ניתנה רשות לבעה"ב להציל עצמו בנפשו של הרוצח.
2622יש ממש בדבריו – של עד או גואל הדם.
2623ועבודה חמורה שדוחה שבת – עבודת הכהן במקדש
חמורה כל כך שדוחה את השבת, שכל המלאכות מותרות במקדש בשבת לצורך
עבודה, ואעפ"כ דוחין את העבודה משום ספק דיני נפשות.
2624מילה… דוחה את השבת – שמלין אפילו בשבת.
2626יכול לכל – שאין דוחין שבת גם לפקוח נפש.
2628"אך" חלק – נאמר "אך את שבתותי" למעט ולחלק, שפעמים מחללין את השבת.
2632אפילו גדול – חייב לבקר את הקטן.
2633ויעמידוהו – וירפאוהו.
2634כעישור של רבי – שאמר: מי שמת והניח בנות
קטנות ובן אחד, הראשונה נוטלת עישור (עשירית) נכסים והשניה עישור ממה
ששיירה הראשונה וכן כולן; ואף בחולה מבקרו הראשון נוטל אחד מששים בחליו
והשני אחד מששים כמה ששייר הקודם.
2635ובבן גילו – כשהמבקר הוא בן שנותיו של החולה.
2636אעפ"כ מרויחין לו – כלו' כל מי שבא לבקר את החולה מרויח לו מחליו.
2637שכבד ורבץ לפניו – נקה וטהר את הקרקע וזלף עליו מים להרביץ את האבק.
2640שבת היא מלזעוק – כלו' ירבה לו בתנחומים ויאמר לו שאין לזעוק בשבת.