📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 2581–2640

2581

רבו מובהק – שקבל ממנו רוב תורתו.

↩ חזרה לטקסט
2582

כופין ללויה – מכריחין ללוות את האורחים.

↩ חזרה לטקסט
2583

שופטים א', כד.

↩ חזרה לטקסט
2584

שופטים א', כה.

↩ חזרה לטקסט
2585

שופטים א', כו.

↩ חזרה לטקסט
2586

שדעתם קצה עליהם – מואסים בחיים.

↩ חזרה לטקסט
2587

ומתלוה – נוטל עמו חבורה ללוותו.

↩ חזרה לטקסט
2588

לא גרה דובים בתינוקות – שהמלוים לא היו מניחים לתינוקות לבזות את אלישע.

↩ חזרה לטקסט
2589

הלוהו – מלשון לויה; כלו' נתן לו צידה לדרך.

↩ חזרה לטקסט
2590

ויקרא י"ט, טז.

↩ חזרה לטקסט
2591

להצילו בנפשו – להציל את הנרדף בנפשו של הרודף, שיהרוג הרואה את הרודף.

↩ חזרה לטקסט
2592

תהלים נ"ב, ג.

↩ חזרה לטקסט
2593

דיני ממונות – מי שהפסיד לחבירו ממון.

↩ חזרה לטקסט
2594

דיני נפשות – מי שאבד נפש.

↩ חזרה לטקסט
2595

בראשית ד', י.

↩ חזרה לטקסט
2596

מבעבע – יורד ועולה במים וקרוב לטבוע.

↩ חזרה לטקסט
2597

בדרך – במדבר.

↩ חזרה לטקסט
2598

קיתון – כד.

↩ חזרה לטקסט
2599

מתים – בצמא, שאין המים מספיקים לשניהם.

↩ חזרה לטקסט
2600

עמך – כשאתה חי.

↩ חזרה לטקסט
2601

ויקרא כ"ה, לו.

↩ חזרה לטקסט
2602

נפש מפני נפש – הולד מפני נפש האשה.

↩ חזרה לטקסט
2603

ויקרא י"ד, לו.

↩ חזרה לטקסט
2604

תפיו – לגין (כד קטן) שלו.

↩ חזרה לטקסט
2605

על של רשע – שהנגעים באים על עון לשון־הרע.

↩ חזרה לטקסט
2606

מפקחין פקוח נפש – כל טורח להצלת נפש קרוי "פקוח נפש".

↩ חזרה לטקסט
2607

לטול רשות מבית־דין – על עשית מלאכה בשבת לצורך זה.

↩ חזרה לטקסט
2608

מצודה – רשת.

↩ חזרה לטקסט
2609

שנפל לבור – ונתכסה בעפר.

↩ חזרה לטקסט
2610

חוליא – גוש עפר מתוך היקפו של הבור.

↩ חזרה לטקסט
2611

ומפסיקין – את האש שלא תתפשט.

↩ חזרה לטקסט
2612

הדליקה – הבערה.

↩ חזרה לטקסט
2613

ע"י גדולי ישראל – להודיע שמצות פקוח נפש גדולה.

↩ חזרה לטקסט
2614

תהלים פ"ח, ו.

↩ חזרה לטקסט
2615

נשמתו של אדם קרויה נר – "נר ה' נשמת אדם" (מש' כ', כז).

↩ חזרה לטקסט
2616

הסרד – אורג אריגין מעשה־רשת.

↩ חזרה לטקסט
2617

שמות כ"ב, א.

↩ חזרה לטקסט
2618

על ממון – לגנוב.

↩ חזרה לטקסט
2619

על נפשות – להרוג.

↩ חזרה לטקסט
2620

ניתן להצילו בנפשו – ניתנה רשות לבעה"ב להציל עצמו בנפשו של הרוצח.

↩ חזרה לטקסט
2621

שמות כ"א, יד.

↩ חזרה לטקסט
2622

יש ממש בדבריו – של עד או גואל הדם.

↩ חזרה לטקסט
2623

ועבודה חמורה שדוחה שבת – עבודת הכהן במקדש חמורה כל כך שדוחה את השבת, שכל המלאכות מותרות במקדש בשבת לצורך עבודה, ואעפ"כ דוחין את העבודה משום ספק דיני נפשות.

↩ חזרה לטקסט
2624

מילה… דוחה את השבת – שמלין אפילו בשבת.

↩ חזרה לטקסט
2625

שמות ל"א, יג.

↩ חזרה לטקסט
2626

יכול לכל – שאין דוחין שבת גם לפקוח נפש.

↩ חזרה לטקסט
2627

שמות ל"א, יג.

↩ חזרה לטקסט
2628

"אך" חלק – נאמר "אך את שבתותי" למעט ולחלק, שפעמים מחללין את השבת.

↩ חזרה לטקסט
2629

שמות ל"א, יד.

↩ חזרה לטקסט
2630

שמות ל"א, טז.

↩ חזרה לטקסט
2631

ויקרא י"ח, ה.

↩ חזרה לטקסט
2632

אפילו גדול – חייב לבקר את הקטן.

↩ חזרה לטקסט
2633

ויעמידוהו – וירפאוהו.

↩ חזרה לטקסט
2634

כעישור של רבי – שאמר: מי שמת והניח בנות קטנות ובן אחד, הראשונה נוטלת עישור (עשירית) נכסים והשניה עישור ממה ששיירה הראשונה וכן כולן; ואף בחולה מבקרו הראשון נוטל אחד מששים בחליו והשני אחד מששים כמה ששייר הקודם.

↩ חזרה לטקסט
2635

ובבן גילו – כשהמבקר הוא בן שנותיו של החולה.

↩ חזרה לטקסט
2636

אעפ"כ מרויחין לו – כלו' כל מי שבא לבקר את החולה מרויח לו מחליו.

↩ חזרה לטקסט
2637

שכבד ורבץ לפניו – נקה וטהר את הקרקע וזלף עליו מים להרביץ את האבק.

↩ חזרה לטקסט
2638

חיה – נתרפא.

↩ חזרה לטקסט
2639

תהלים מ"א ד.

↩ חזרה לטקסט
2640

שבת היא מלזעוק – כלו' ירבה לו בתנחומים ויאמר לו שאין לזעוק בשבת.

↩ חזרה לטקסט