הערות וביאורים · 2341–2400
2341לבדקו – לבדוק את מעשיו.
2342קפלום – כרכו את המצעות.
2344הסחתים מדעתי לצדקה – נתיאשתי בהם בלבי לשם צדקה.
2346המהוגנים – חשובים וראוים.
2347ויהיו מוכשלים לפניך – היה מקלל את אנשי ענתות שהיו מבקשים נפשו.
2349כסוני – תנו לי למלבוש.
2350בודקין אחריו – אם הוא צריך וראוי לכך.
2351פרנסוני – תנו לי מזונות.
2352ומפשילו לאחוריו – זורקו ומטילו לאחוריו, כדי שלא יראה מי נוטל משם.
2353מן הרמאים – שאינם נצרכים ונוטלים.
2354שהיו אומרים לו – אנשי ביתו של העני.
2355בטלי כסף וכו' – במפות של פשתן לבנות ככסף או בשל משי אדומות כזהב, כדרך העשירים.
2356היינו חוטאים וכו' – כשאנו מעלימים עין מן העניים יש לנו עכשו במה להצטדק.
2358זכו בי – תנו לי צדקה.
2359להחזיק טובה לרמאים – שלולא היה רמאי היינו מתחייבים בנפשו של זה.
2362במה אתה סועד – מה אתה רגיל לאכול בסעודתך.
2363שתגלגל עמי בעדשים – שתאכל עמי עדשים (כל טיפול ועסק מאונס קרוי גלגול).
2364הוא הוא – חייב בנפשו.
2365לעדן עצמו – לפנק עצמו.
2367לדוחק הצבור – שאתה למשא עליהם.
2369מה זה לפני – שנזדמנה דוקא בשעה זו בתרנגולת ויין ישן.
2370נעניתי לך – אני נכנע לפניך.
2371שמזלפין לו – שמוזגין לפניו.
2373כפלם – הכפיל את המעות.
2374חשבוני של צדקה – שחלקתי לעניים בחיי.
2375הצידה קלה וכו' – כלו' עדיין הצדקה שעשיתי מעטה.
2377באושא – בעיר אושא, שבה נתקנו כמה תקנות חכמים.
2378מחומש – מחמישית ממונו.
2379שמא ירד מנכסיו – והוא בעצמו יצטרך לבריות.
2381שעה פנויה – שאין עניים אצלו.
2382מפני החשד – שהעוברים רואים בגמר קצירו שהוא מכלה את הכל ולא ידעו שנתן כבר.
2383ומפני הרמאים – שעוברים על "לא תכלה" ואומרים כבר הנחנוה.
2386העניק תעניק – בעבד שיוצא לחרות כתוב, ונאמר בו "אשר ברכך".
2390ואינו רוצה להתפרנס – מצדקה.
2391יש לו ואינו רוצה להתפרנס – משל עצמו.
2392אין נזקקין לו – אין נטפלין לו לפרנסו בעל־כרחו.
2393הבא משכון וטול – ממון.
2394שתזוח דעתו עליו – יגבה לבו שיאמר שאין זו אלא הלואה, וכשיאמר אין לי משכון יתנו לו בלא משכון.
2399המסמא – מראה את עצמו כאלו עינו סמויה.
2400והמצבה – שעושה אותה כאלו היא צבה ונפוחה.