📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 2341–2400

2341

לבדקו – לבדוק את מעשיו.

↩ חזרה לטקסט
2342

קפלום – כרכו את המצעות.

↩ חזרה לטקסט
2343

ישום – יעריך.

↩ חזרה לטקסט
2344

הסחתים מדעתי לצדקה – נתיאשתי בהם בלבי לשם צדקה.

↩ חזרה לטקסט
2345

משלי כ"א כא.

↩ חזרה לטקסט
2346

המהוגנים – חשובים וראוים.

↩ חזרה לטקסט
2347

ויהיו מוכשלים לפניך – היה מקלל את אנשי ענתות שהיו מבקשים נפשו.

↩ חזרה לטקסט
2348

ירמיה י"ח, כג.

↩ חזרה לטקסט
2349

כסוני – תנו לי למלבוש.

↩ חזרה לטקסט
2350

בודקין אחריו – אם הוא צריך וראוי לכך.

↩ חזרה לטקסט
2351

פרנסוני – תנו לי מזונות.

↩ חזרה לטקסט
2352

ומפשילו לאחוריו – זורקו ומטילו לאחוריו, כדי שלא יראה מי נוטל משם.

↩ חזרה לטקסט
2353

מן הרמאים – שאינם נצרכים ונוטלים.

↩ חזרה לטקסט
2354

שהיו אומרים לו – אנשי ביתו של העני.

↩ חזרה לטקסט
2355

בטלי כסף וכו' – במפות של פשתן לבנות ככסף או בשל משי אדומות כזהב, כדרך העשירים.

↩ חזרה לטקסט
2356

היינו חוטאים וכו' – כשאנו מעלימים עין מן העניים יש לנו עכשו במה להצטדק.

↩ חזרה לטקסט
2357

דברים ט"ו, ט.

↩ חזרה לטקסט
2358

זכו בי – תנו לי צדקה.

↩ חזרה לטקסט
2359

להחזיק טובה לרמאים – שלולא היה רמאי היינו מתחייבים בנפשו של זה.

↩ חזרה לטקסט
2360

דברים ט"ו, ח.

↩ חזרה לטקסט
2361

דברים ט"ו, ח.

↩ חזרה לטקסט
2362

במה אתה סועד – מה אתה רגיל לאכול בסעודתך.

↩ חזרה לטקסט
2363

שתגלגל עמי בעדשים – שתאכל עמי עדשים (כל טיפול ועסק מאונס קרוי גלגול).

↩ חזרה לטקסט
2364

הוא הוא – חייב בנפשו.

↩ חזרה לטקסט
2365

לעדן עצמו – לפנק עצמו.

↩ חזרה לטקסט
2366

פטומה – אבוסה.

↩ חזרה לטקסט
2367

לדוחק הצבור – שאתה למשא עליהם.

↩ חזרה לטקסט
2368

תהלים קמה, טו.

↩ חזרה לטקסט
2369

מה זה לפני – שנזדמנה דוקא בשעה זו בתרנגולת ויין ישן.

↩ חזרה לטקסט
2370

נעניתי לך – אני נכנע לפניך.

↩ חזרה לטקסט
2371

שמזלפין לו – שמוזגין לפניו.

↩ חזרה לטקסט
2372

מפונק – מעודן.

↩ חזרה לטקסט
2373

כפלם – הכפיל את המעות.

↩ חזרה לטקסט
2374

חשבוני של צדקה – שחלקתי לעניים בחיי.

↩ חזרה לטקסט
2375

הצידה קלה וכו' – כלו' עדיין הצדקה שעשיתי מעטה.

↩ חזרה לטקסט
2376

ובזבז – פזר.

↩ חזרה לטקסט
2377

באושא – בעיר אושא, שבה נתקנו כמה תקנות חכמים.

↩ חזרה לטקסט
2378

מחומש – מחמישית ממונו.

↩ חזרה לטקסט
2379

שמא ירד מנכסיו – והוא בעצמו יצטרך לבריות.

↩ חזרה לטקסט
2380

אלפס – קדירה.

↩ חזרה לטקסט
2381

שעה פנויה – שאין עניים אצלו.

↩ חזרה לטקסט
2382

מפני החשד – שהעוברים רואים בגמר קצירו שהוא מכלה את הכל ולא ידעו שנתן כבר.

↩ חזרה לטקסט
2383

ומפני הרמאים – שעוברים על "לא תכלה" ואומרים כבר הנחנוה.

↩ חזרה לטקסט
2384

דברים ט"ו, ח.

↩ חזרה לטקסט
2385

דברים ט"ו, י.

↩ חזרה לטקסט
2386

העניק תעניק – בעבד שיוצא לחרות כתוב, ונאמר בו "אשר ברכך".

↩ חזרה לטקסט
2387

דברים ט"ו, יד.

↩ חזרה לטקסט
2388

דברים ט"ו, ח.

↩ חזרה לטקסט
2389

שאין לו – משלו.

↩ חזרה לטקסט
2390

ואינו רוצה להתפרנס – מצדקה.

↩ חזרה לטקסט
2391

יש לו ואינו רוצה להתפרנס – משל עצמו.

↩ חזרה לטקסט
2392

אין נזקקין לו – אין נטפלין לו לפרנסו בעל־כרחו.

↩ חזרה לטקסט
2393

הבא משכון וטול – ממון.

↩ חזרה לטקסט
2394

שתזוח דעתו עליו – יגבה לבו שיאמר שאין זו אלא הלואה, וכשיאמר אין לי משכון יתנו לו בלא משכון.

↩ חזרה לטקסט
2395

ירמיה י"ז, ז.

↩ חזרה לטקסט
2396

חגר – ברגל אחת.

↩ חזרה לטקסט
2397

פסח – בשתי רגלים.

↩ חזרה לטקסט
2398

משלי י"א, כז.

↩ חזרה לטקסט
2399

המסמא – מראה את עצמו כאלו עינו סמויה.

↩ חזרה לטקסט
2400

והמצבה – שעושה אותה כאלו היא צבה ונפוחה.

↩ חזרה לטקסט