📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 1261–1320

1261

אחת מכאן וכו' – והיא באמצע.

↩ חזרה לטקסט
1262

קרקוסין עבים – נעלים גדולות וגבוהות, כדי להגביה קומתה יותר.

↩ חזרה לטקסט
1263

ישעיה ג', טז

↩ חזרה לטקסט
1264

צרה צורת דרקון – מציירת תמונת נחש, כדי למשוך את עין העוברים (ודרש "תעכסנה" מלשון "עכס").

↩ חזרה לטקסט
1265

כארס של עכנא – כרעל של נחש.

↩ חזרה לטקסט
1266

דוכס… אפרכוס – מיני שרים.

↩ חזרה לטקסט
1267

איסטרטיגוס –שר מלחמה.

↩ חזרה לטקסט
1268

בקרון – במרכבה.

↩ חזרה לטקסט
1269

סמוך לפרקה – סמוך לבגרותה.

↩ חזרה לטקסט
1270

רוצה אשה בקב ותפלות – נוח לה בחיי עניות שיש עמהם תפלות (לצחק עם בעלה).

↩ חזרה לטקסט
1271

מתשעה קבין ופרישות – מחיי עושר שיש עמהם פרישות.

↩ חזרה לטקסט
1272

יהושע ע"ו, יח

↩ חזרה לטקסט
1273

בראשית י"ח, ו

↩ חזרה לטקסט
1274

בראשית י"ח, ו

↩ חזרה לטקסט
1275

קמח… סלת – היא אמרה קמח והוא אמר סולת.

↩ חזרה לטקסט
1276

מלכים ב' ד',ט

↩ חזרה לטקסט
1277

בראשית ב', כב

↩ חזרה לטקסט
1278

בינה יתרה – דרש "ויבן" לשון בינה.

↩ חזרה לטקסט
1279

רגל רמה – הולכת בגאוה.

↩ חזרה לטקסט
1280

תהלים קכ"ח, ג

↩ חזרה לטקסט
1281

שופטים ד', ו

↩ חזרה לטקסט
1282

מלכים ב' כ"ב, טו

↩ חזרה לטקסט
1283

אתתא בהדי שותא וכו' – האשה מדברת וטווה בפלך בבת־אחת; והכוונה שיודעת להטות את דבורה לטובתה כדרך שהיא מטה את הפלך בטויה.

↩ חזרה לטקסט
1284

טב למיתב טן דו וכו' – טוב לישב בשנים (עם מי שהוא) מלישב אלמנה.

↩ חזרה לטקסט
1285

גולם – כלי שלא נגמר.

↩ חזרה לטקסט
1286

למי שעשאה כלי – כלו' לבעלה.

↩ חזרה לטקסט
1287

ישעיה כ"ד, ה

↩ חזרה לטקסט
1288

רות א', ט

↩ חזרה לטקסט
1289

בראשית ג', טז

↩ חזרה לטקסט
1290

להוכיחה – על שהיא יושבת בבית הלסטים.

↩ חזרה לטקסט
1291

מנורה של זהב וכו' – רמזה להם שאף אם הבעל גזלן היא נשמעת לו.

↩ חזרה לטקסט
1292

בראשית ג', טז

↩ חזרה לטקסט
1293

על המשבר – לילד.

↩ חזרה לטקסט
1294

דשומשמנא גברא וכו' – מי שבעלה קטן כנמלה היא נותנת כסאה בין השרות; כלו' היא חשובה בעיניה.

↩ חזרה לטקסט
1295

דנפצא גברא וכו' – מי שבעלה מנפץ צמר תקרא אותו לשבת בפתח הבית; כלו' מתגאית בו.

↩ חזרה לטקסט
1296

חבר – תלמיד־חכם הנאמן על הטהרה.

↩ חזרה לטקסט
1297

הרי היא כחבר – אף היא נאמנה על כך.

↩ חזרה לטקסט
1298

שמות כ"א, א

↩ חזרה לטקסט
1299

במדבר ה' ו

↩ חזרה לטקסט
1300

איוב ל"ה, יא

↩ חזרה לטקסט
1301

צניעות מחתול – שאינו עושה צרכיו בפני אדם.

↩ חזרה לטקסט
1302

גזל מנמלה – שכל אחת מכינה לחמה ואינה גוזלת מחברתה.

↩ חזרה לטקסט
1303

עריות מיונה – שמדבק בבת־זוגו.

↩ חזרה לטקסט
1304

דרך ארץ –תשמיש.

↩ חזרה לטקסט
1305

שמפייס – מרצה ומפתה את התרנגולת.

↩ חזרה לטקסט
1306

אקח לך סרבל – שהוא מוריד כנפיו לארץ וסובב אותה, ודומה כמי שמפתה ואומר: אקנה לך מלבוש שיגיע לך עד הרגלים.

↩ חזרה לטקסט
1307

אחר כך – לאחר מעשה.

↩ חזרה לטקסט
1308

תשמט כרבלתי – שמוריד ראשו לארץ, וכאלו אומר: תעקר כרבלתי (עטרת־בשר אדומה שבראשו) אם יש לי ממון ואיני רוצה לקנות.

↩ חזרה לטקסט
1309

במדבר כ"ד, ב

↩ חזרה לטקסט
1310

שאין פתחי אהליהם וכו' – מחמת צניעות.

↩ חזרה לטקסט
1311

ויקרא י"א, מב

↩ חזרה לטקסט
1312

שם י"ב, ב

↩ חזרה לטקסט
1313

אנשי שחץ – מנבלי פה בדברי זימה.

↩ חזרה לטקסט
1314

בפת עמילה – בפת סולת; כנוי לאשה יפה.

↩ חזרה לטקסט
1315

גורדלי – לבן; כנוי לאשה לבנה. חרדלי – שחור.

↩ חזרה לטקסט
1316

במסב רחב – במטה רחבה; כלו' אשה שמנה.

↩ חזרה לטקסט
1317

לזנות – לעניני זנות.

↩ חזרה לטקסט
1318

אמא־שלום – אשתו של ר' אליעזר.

↩ חזרה לטקסט
1319

אינו מספר עמי – לשון נקיה היא לתשמיש.

↩ חזרה לטקסט
1320

מגלה טפח – מן הגוף.

↩ חזרה לטקסט