הערות וביאורים · 1261–1320
1261אחת מכאן וכו' – והיא באמצע.
1262קרקוסין עבים – נעלים גדולות וגבוהות, כדי להגביה קומתה יותר.
1264צרה צורת דרקון – מציירת תמונת נחש, כדי למשוך את עין העוברים (ודרש "תעכסנה" מלשון "עכס").
1265כארס של עכנא – כרעל של נחש.
1266דוכס… אפרכוס – מיני שרים.
1267איסטרטיגוס –שר מלחמה.
1269סמוך לפרקה – סמוך לבגרותה.
1270רוצה אשה בקב ותפלות – נוח לה בחיי עניות שיש עמהם תפלות (לצחק עם בעלה).
1271מתשעה קבין ופרישות – מחיי עושר שיש עמהם פרישות.
1275קמח… סלת – היא אמרה קמח והוא אמר סולת.
1278בינה יתרה – דרש "ויבן" לשון בינה.
1279רגל רמה – הולכת בגאוה.
1283אתתא בהדי שותא וכו' – האשה מדברת וטווה בפלך
בבת־אחת; והכוונה שיודעת להטות את דבורה לטובתה כדרך שהיא מטה את הפלך
בטויה.
1284טב למיתב טן דו וכו' – טוב לישב בשנים (עם מי שהוא) מלישב אלמנה.
1286למי שעשאה כלי – כלו' לבעלה.
1290להוכיחה – על שהיא יושבת בבית הלסטים.
1291מנורה של זהב וכו' – רמזה להם שאף אם הבעל גזלן היא נשמעת לו.
1294דשומשמנא גברא
וכו' – מי שבעלה קטן כנמלה היא נותנת כסאה בין השרות; כלו' היא חשובה בעיניה.
1295דנפצא גברא וכו' – מי שבעלה מנפץ צמר תקרא אותו לשבת בפתח הבית; כלו' מתגאית בו.
1296חבר – תלמיד־חכם הנאמן על הטהרה.
1297הרי היא כחבר – אף היא נאמנה על כך.
1301צניעות מחתול – שאינו עושה צרכיו בפני אדם.
1302גזל מנמלה – שכל אחת מכינה לחמה ואינה גוזלת מחברתה.
1303עריות מיונה – שמדבק בבת־זוגו.
1305שמפייס – מרצה ומפתה את התרנגולת.
1306אקח לך סרבל – שהוא מוריד כנפיו לארץ וסובב
אותה, ודומה כמי שמפתה ואומר: אקנה לך מלבוש שיגיע לך עד
הרגלים.
1308תשמט כרבלתי – שמוריד ראשו לארץ, וכאלו אומר:
תעקר כרבלתי (עטרת־בשר אדומה שבראשו) אם יש לי ממון ואיני רוצה
לקנות.
1310שאין פתחי אהליהם וכו' – מחמת צניעות.
1313אנשי שחץ – מנבלי פה בדברי זימה.
1314בפת עמילה – בפת סולת; כנוי לאשה יפה.
1315גורדלי – לבן; כנוי לאשה לבנה. חרדלי – שחור.
1316במסב רחב – במטה רחבה; כלו' אשה שמנה.
1318אמא־שלום – אשתו של ר' אליעזר.
1319אינו מספר עמי – לשון נקיה היא לתשמיש.