📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 901–960

901

לעיר של ירק הבא ירק – שהכל באים לשם לקנות.

↩ חזרה לטקסט
902

ולא תקח – לא תקנה תבואה מן השוק.

↩ חזרה לטקסט
903

מכור ולא תתמסכן – מכור כלי תשמישך ועשה משא־ומתן בדמיהם קודם שתבוא לידי עניות.

↩ חזרה לטקסט
904

סתום ולא תשפץ – אם נעשה חור בכותל סתום אותו מיד בטיט ולא תרחיב את הנקב לשים בו לבנים חדשות כדי ליפות את הקיר (שפץ – יַפֵּה והשבֵּח).

↩ חזרה לטקסט
905

ולא תבנה – לא תפיל את כל הכותל כדי לבנותו מחדש.

↩ חזרה לטקסט
906

ילבש כלי פשתן – שמתקלקלים מהר.

↩ חזרה לטקסט
907

ישתמש בכלי זכוכית – שהם נוחים להשבר.

↩ חזרה לטקסט
908

ואל ישב עמהם – ויעשו הפועלים את מלאכתם רמיה.

↩ חזרה לטקסט
909

שמות ט"ו, כו.

↩ חזרה לטקסט
910

ומעלין עליו – חושבין לו.

↩ חזרה לטקסט
911

היה מהפך בקרקע – משתדל לקנותה.

↩ חזרה לטקסט
912

עד שיעלה… לרגל – עד שיבוא ביו"ט להקביל פני רבו ואוכיחנו.

↩ חזרה לטקסט
913

המהפך בחררה – המשתדל לקנות חררה (רקיק אפוי ע"ג גחלים).

↩ חזרה לטקסט
914

במכירה – ע"י מכירה.

↩ חזרה לטקסט
915

משלי ט"ו, כז.

↩ חזרה לטקסט
916

בעין יפה – ברצון טוב.

↩ חזרה לטקסט
917

התגרים – הסוחרים.

↩ חזרה לטקסט
918

זבן וזבן וכו' – הקונה ומוכר נקרא סוחר, כלו' די לו שהוא נושא ונותן אפילו בלא ריוח.

↩ חזרה לטקסט
919

הרוח משועבד לקרן – כלו' שותפים שקבעו זמן אין כל אחד יכול לדרוש את חלקו בריוח לפני הזמן, שמא יפסידו אח"כ.

↩ חזרה לטקסט
920

שתות – ששית דמי החפץ.

↩ חזרה לטקסט
921

אל תעמוד על המקח וכו' – אל תשא ותתן בדבר של קניה בשעה שאין לך ממון לקנות.

↩ חזרה לטקסט
922

ישבחנו – חברו.

↩ חזרה לטקסט
923

תגרי סמטא – מוכרים במבואות קטנים והעין שולטת בהם.

↩ חזרה לטקסט
924

ומגדלי בהמה דקה – הכל צווחין עליהם.

↩ חזרה לטקסט
925

וקוצצי אילנות טובים – למכרם לעצים, הכל תמהים ונותנים עין בהם.

↩ חזרה לטקסט
926

ונותנים עיניהם בחלק יפה – כשחולקים עם אחרים מקפידים ליטול חלק יפה.

↩ חזרה לטקסט
927

תוהים בהם – תמהים ונותנים עין בהם וצועקים עליהם.

↩ חזרה לטקסט
928

להביא – לרבות.

↩ חזרה לטקסט
929

מתורגמנין – המתרגמים ומבארים את הדרשות מפי החכם לרבים.

↩ חזרה לטקסט
930

ושכר יתומים – הנושא ונותן במעות יתומים למחצית שכר.

↩ חזרה לטקסט
931

ממדינת הים – המשלח ספינותיו תמיד במקום סכנה.

↩ חזרה לטקסט
932

המשתכר בקנים וכו' – שהנפח שלהם מרובה והעין שולטת.

↩ חזרה לטקסט
933

כופרים בעקר – באלהים.

↩ חזרה לטקסט
934

סמיות – עורון.

↩ חזרה לטקסט
935

ולבלר – סופר.

↩ חזרה לטקסט
936

וקולמוס – עט.

↩ חזרה לטקסט
937

וכותבים וחותמים וכו' – כלו' בשטר שכותבין וחותמין להם הרי הם כאלו מעידין על עצמם שכפרו באלהי ישראל, שעון רבית גדול מאד.

↩ חזרה לטקסט
938

תהלים ט"ו, ה.

↩ חזרה לטקסט
939

ימכור אדם את בתו – לשפחה.

↩ חזרה לטקסט
940

עובר משום ולפני עור – שעולה על רוחו של הלוה לכפור.

↩ חזרה לטקסט
941

ויקרא י"ט, יד.

↩ חזרה לטקסט
942

גורם קללה לעצמו – כשהוא תובע והלוה כופר יש מקללים אותו ואומרים: "תאלמנה וגו' ".

↩ חזרה לטקסט
943

תהלים ל"א, יט.

↩ חזרה לטקסט
944

וישכח – את הלואתו.

↩ חזרה לטקסט
945

לא תהיה לו כנושה – לא תראה בעיניו כנושה בו שיראה אותו ויתבייש.

↩ חזרה לטקסט
946

שמות כ"ב, כד.

↩ חזרה לטקסט
947

שאסור להקדים לו שלום – שיש בזה משום רבית.

↩ חזרה לטקסט
948

דברים כ"ג, כ.

↩ חזרה לטקסט
949

שם שם, כ"א.

↩ חזרה לטקסט
950

דברים כ"ג, כ.

↩ חזרה לטקסט
951

והוא משלח לו – מתנות.

↩ חזרה לטקסט
952

משה רבנו חכם וכו' – לשון נקיה היא כלפי משה רבנו ותורתו; והכוונה להיפך.

↩ חזרה לטקסט
953

שנתבטבט – נתנפח וצבה בשרו.

↩ חזרה לטקסט
954

בראשית ה' ב.

↩ חזרה לטקסט
955

שמם אדם – של שניהם ביחד.

↩ חזרה לטקסט
956

שם ד' א

↩ חזרה לטקסט
957

שם א' כו

↩ חזרה לטקסט
958

בלא חומה – בלא מגן ומחסה.

↩ חזרה לטקסט
959

דברים כ"ח מח

↩ חזרה לטקסט
960

ויקרא ט"ז

↩ חזרה לטקסט