הערות וביאורים · 841–900
841שואל ואומר עשתה הארץ – תבואה בשנה זו, שברכת המדינה תלויה בברכת הארץ.
843שהומה ומהמה – כלו' רודף ולהוט וטרוד תמיד.
844להוטים – שואפים ורודפים ביותר; ובתנח' נח הגיר': "שלשה נזקקו לאדמה ונעשו חולין".
845קין עובד אדמה – בראש' ד', יב; וסופו שנגזר עליו "נע ונד תהיה בארץ" – שם שם, יב.
846נח איש האדמה – שם ט', כ; ושתה מן היין ונתבזה.
847ועזיהו אוהב אדמה – דהי"ב כ"ו, י; ולבסוף נעשה מצורע.
849משולשים – וכשלא יצליח בזו יצליח בזו.
851חלקו של אשר – של שבט אשר בארץ־ישראל.
852לודקיא – שם מקום בחו"ל.
853פלמיטוס – ממונה, שליח.
854לגוש חלב – בחלקו של אשר.
855עוזק – חופר ועודר מסביב.
856הפשיל וכו' – הטיל ונתן, כדרך פועל עני.
857מסקל ובא בדרך – משליך בדרך הילוכו את האבנים מן הפרדס.
858שחקו בי היהודים – ששלחוני לעני כמותו.
859קומקום – מין כלי שרוחצין ממנו.
862חמץ בן יין וכו' – כלו' נופל וגרוע מאבא בענין זה.
864מוצא סלע – כלו' מרויח (סלע – שם מטבע).
865באריסו – פועל שנוטל חלק תבואה בשכרו.
866לבית מר – לבית אדוני; ומפני היראה אמר כך, שבאמת נתכוון לגנוב.
867כבר קדמוך חכמים – שאמרו שיהא אדם מסייר את הנכסים בכל יום, ואלמלא באתי היית נוטל העצים לעצמך.
868הסלעים של מר שמואל – שאמר המסייר נכסיו מוצא סלע.
869צנור של בדק מים – קלוח של פרץ מים שבא מן הנהר לשטוף פירותיו.
870ונתנו בתוכו – לסתום את הנקב שנפרץ.
872שמעשרות – דורש "ועשתרות" לשון עושר.
875ויקח עתודים – כלו' צאן.
879תלוין בכספו – שאין לו זריעה בקרקע.
883זהיר בתבואה – שלא תכלה מביתו.
884השם גבולך וגו' – כשהוא משביעך חטים שלום בגבולך.
886כד משלם שעורי וכו' – כשכלות השעורים מן הכד מקשקש ובא ריב בבית.
887על עסקי תבואה – בגלל חסרון התבואה.
890הלוקח תבואה משנה לשנה – ואין לו משלו וחייו תלואים באחרים.
894עד שהחול על רגליך וגו' – כשאתה בא בסחורה
לשוק מכור אותה מהרה בעוד חול הדרך על רגליך, שמא לא תמצא אח"כ
קונים.
895חוץ מן היין – שהוא מחמיץ.
896הטל לכיסך וכו' – כלו' מתחלה תן את מחיר התבואה לתוך כיסך ואח"כ תפתח את השק למסרה לקוניה.
897קב מן הארץ וכו' – כלו' יפה לאדם שכר מועט וקרוב לו משכר מרובה ורחוק.
899קרן קוראת ברומי – שמכריזין על התאנים שכלו בשוק.
900התאנים של אביך מכור – אם אין אביך בבית מכור אתה את תאניו בשעה שיש קונים.