📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 421–480

421

נוי – הדור וקשוט.

↩ חזרה לטקסט
422

נוי למרחץ – והמרחץ קדם לה.

↩ חזרה לטקסט
423

המזלזל בנטילת ידים – שאינו מקפיד לרחוץ ידיו לצורך.

↩ חזרה לטקסט
424

מים הראשונים – שלפני סעודה.

↩ חזרה לטקסט
425

האכילו בשר חזיר וכו' – כמפרש להלן.

↩ חזרה לטקסט
426

מים אחרונים – שלאחר סעודה.

↩ חזרה לטקסט
427

והיה סבור – חשב.

↩ חזרה לטקסט
428

בצנעה – בסוד.

↩ חזרה לטקסט
429

קטניות – מין זרעונים, כגון פולים ועדשים.

↩ חזרה לטקסט
430

סיכה – משיחת הגוף בשמן.

↩ חזרה לטקסט
431

למים ע"ג חבית – שנשפכים על גבי החבית מבחוץ ואינם נכנסים לתוכה, כך רחיצה בלא סיכה אינה נבלעת באברים.

↩ חזרה לטקסט
432

עמדו לי – לחזק גופי ולהבריאני.

↩ חזרה לטקסט
433

ישעיה נ"ח, יא.

↩ חזרה לטקסט
434

מעולה שבברכות – בריאות הגוף.

↩ חזרה לטקסט
435

תולדותיו – חבורי אבריו.

↩ חזרה לטקסט
436

מתפרקות – מתפרדות.

↩ חזרה לטקסט
437

שמות כ"א, יט.

↩ חזרה לטקסט
438

ומכסחו – קוצץ את הקוצים.

↩ חזרה לטקסט
439

ומזבלו – נותן בו זבל לדשנו.

↩ חזרה לטקסט
440

ומנכשו – עוקר העשבים הרעים.

↩ חזרה לטקסט
441

תהלים ק"ג, טו.

↩ חזרה לטקסט
442

אסיא דמגן וכו' – רופא של חנם שווה חנם; כלו' אינו שווה כלום.

↩ חזרה לטקסט
443

אסיא רחיקא וכו' – רופא שמרפא מרחוק דומה לעין עורת.

↩ חזרה לטקסט
444

עלובה מדינה וכו' – אוי לה לעיר שרופאה בעצמו חולה מחלת הפודגרא (חולי רגלים).

↩ חזרה לטקסט
445

רופא, רפא חגירתך – כך אומרים לרופא שהוא בעצמו חגר ובא לרפאות את אחרים.

↩ חזרה לטקסט
446

לגיהנום – שפעמים באים על ידו לידי סכנה.

↩ חזרה לטקסט
447

והודו לו – חכמים הודו לו שיפה עשה, כדי שלא יהיו סומכין על ספר רפואות בלבד.

↩ חזרה לטקסט
448

מלאכי ג', כ.

↩ חזרה לטקסט
449

אידלא יומא אידלא קצירא – כשעולה החמה עולה החולה ממטתו; כלו' זריחת החמה מביאה רוחה לחולים.

↩ חזרה לטקסט
450

לתחתוניות – לטחורים, חולי־אחורים.

↩ חזרה לטקסט
451

דברים כ"ח, סה.

↩ חזרה לטקסט
452

פסיעה גסה – צעדה גדולה יותר מדאי.

↩ חזרה לטקסט
453

חוץ מן הקורה – שמא תפול.

↩ חזרה לטקסט
454

ודרך ארץ – תשמיש.

↩ חזרה לטקסט
455

עושר – שהמותרות מביאין את האדם לידי חטא.

↩ חזרה לטקסט
456

והקזת דם – הוצאת הדמים הרעים לשם רפואה.

↩ חזרה לטקסט
457

מכחישים – עושים אותו כחוש וחלש.

↩ חזרה לטקסט
458

עון – זמה.

↩ חזרה לטקסט
459

מתישים – מחלישים.

↩ חזרה לטקסט
460

והמלכות – עול מלכות.

↩ חזרה לטקסט
461

הצוקה – צרה ולחץ.

↩ חזרה לטקסט
462

כל חלי – דבר שכל החלאים תלוים בו.

↩ חזרה לטקסט
463

שם ז', טז – כך במקור. צ"ל: שם ז', טו – הערת פב"י.

↩ חזרה לטקסט
464

זו עין – עין רעה.

↩ חזרה לטקסט
465

לטעמו – הולך לשיטתו.

↩ חזרה לטקסט
466

עשה מה שעשה ואמר – כלו' בדק את קברי המתים באופנים ידועים לו והבין באיזו מיתה מת כל אחד.

↩ חזרה לטקסט
467

תשעים ותשעה – מן המתים.

↩ חזרה לטקסט
468

זה הרוח – כלו' כל החלאים מרוח רעה.

↩ חזרה לטקסט
469

צנה – קרירות.

↩ חזרה לטקסט
470

זו מרה – שממנה כל החלאים.

↩ חזרה לטקסט
471

מיחוש – כאב.

↩ חזרה לטקסט
472

בראשית א', לא.

↩ חזרה לטקסט
473

שבועה שלא אישן – הנשבע שלא יישן.

↩ חזרה לטקסט
474

מלקין אותו – על שבועת שוא, שאין אדם יכול לעמוד שלשה ימים בלא שֵנה.

↩ חזרה לטקסט
475

לאלתר – מיד.

↩ חזרה לטקסט
476

כאסטמא לברזל – יפה לגוף כאסטמא לברזל; אסטמא – ברזל מחוסם וקשה שנותנין בחודו של קרדום להקשותו.

↩ חזרה לטקסט
477

בפת שחרית – באכילת פת בשחרית.

↩ חזרה לטקסט
478

הזיקין – רוחות.

↩ חזרה לטקסט
479

ומחכימת פתי – שדעתו מיושבת עליו.

↩ חזרה לטקסט
480

ודבריו נשמעים – לבריות. שיש לו לב להטעימם.

↩ חזרה לטקסט