הערות וביאורים · 421–480
422נוי למרחץ – והמרחץ קדם לה.
423המזלזל בנטילת ידים – שאינו מקפיד לרחוץ ידיו לצורך.
424מים הראשונים – שלפני סעודה.
425האכילו בשר חזיר וכו' – כמפרש להלן.
426מים אחרונים – שלאחר סעודה.
429קטניות – מין זרעונים, כגון פולים ועדשים.
430סיכה – משיחת הגוף בשמן.
431למים ע"ג חבית – שנשפכים על גבי החבית מבחוץ ואינם נכנסים לתוכה, כך רחיצה בלא סיכה אינה נבלעת באברים.
432עמדו לי – לחזק גופי ולהבריאני.
434מעולה שבברכות – בריאות הגוף.
435תולדותיו – חבורי אבריו.
438ומכסחו – קוצץ את הקוצים.
439ומזבלו – נותן בו זבל לדשנו.
440ומנכשו – עוקר העשבים הרעים.
442אסיא דמגן וכו' – רופא של חנם שווה חנם; כלו' אינו שווה כלום.
443אסיא רחיקא וכו' – רופא שמרפא מרחוק דומה לעין עורת.
444עלובה מדינה וכו' – אוי לה לעיר שרופאה בעצמו חולה מחלת הפודגרא (חולי רגלים).
445רופא, רפא חגירתך – כך אומרים לרופא שהוא בעצמו חגר ובא לרפאות את אחרים.
446לגיהנום – שפעמים באים על ידו לידי סכנה.
447והודו לו – חכמים הודו לו שיפה עשה, כדי שלא יהיו סומכין על ספר רפואות בלבד.
449אידלא יומא אידלא קצירא – כשעולה החמה עולה החולה ממטתו; כלו' זריחת החמה מביאה רוחה לחולים.
450לתחתוניות – לטחורים, חולי־אחורים.
452פסיעה גסה – צעדה גדולה יותר מדאי.
453חוץ מן הקורה – שמא תפול.
455עושר – שהמותרות מביאין את האדם לידי חטא.
456והקזת דם – הוצאת הדמים הרעים לשם רפואה.
457מכחישים – עושים אותו כחוש וחלש.
462כל חלי – דבר שכל החלאים תלוים בו.
463שם ז', טז – כך במקור. צ"ל: שם ז', טו – הערת פב"י.
466עשה מה שעשה ואמר – כלו' בדק את קברי המתים באופנים ידועים לו והבין באיזו מיתה מת כל אחד.
467תשעים ותשעה – מן המתים.
468זה הרוח – כלו' כל החלאים מרוח רעה.
470זו מרה – שממנה כל החלאים.
473שבועה שלא אישן – הנשבע שלא יישן.
474מלקין אותו – על שבועת שוא, שאין אדם יכול לעמוד שלשה ימים בלא שֵנה.
476כאסטמא לברזל – יפה לגוף כאסטמא לברזל; אסטמא – ברזל מחוסם וקשה שנותנין בחודו של קרדום להקשותו.
477בפת שחרית – באכילת פת בשחרית.
479ומחכימת פתי – שדעתו מיושבת עליו.
480ודבריו נשמעים – לבריות. שיש לו לב להטעימם.