ו. לָשׁוֹן נְקִיָּה וְנִבּוּל־פֶּה
קמט שָׁנוּ דְּבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל: לְעוֹלָם יְסַפֵּר אָדָם בְּלָשׁוֹן נְקִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים3104"3105, וְאוֹמֵר: "וְדַעַת שְׂפָתַי בָּרוּר3106 מִלֵּלוּ"3107 (פס' ג.).
קנ אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לְעוֹלָם אַל יוֹצִיא אָדָם דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו, שֶׁהֲרֵי עִקֵּם הַכָּתוּב שְׁמוֹנֶה אוֹתִיּוֹת3108 וְלֹא הוֹצִיא דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִן־הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן־הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה"3109. רַב פַּפָּא אָמַר: תֵּשַׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי־יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא־יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה־לָיְלָה"3110 (שם.).
קנא שְׁנֵי תַלְמִידִים הָיוּ יוֹשְׁבִים לִפְנֵי הִלֵּל, וְאֶחָד מֵהֶם רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכָּאי (וְיֵשׁ אוֹמְרִים לִפְנֵי רַבִּי, וְאֶחָד מֵהֶם רַ' יוֹחָנָן). אֶחָד אָמַר: מִפְּנֵי מָה בּוֹצְרִין בְּטָהֳרָה3111 וּמוֹסְקִין בְּטֻמְאָה3112? וְאֶחָד אָמַר: מִפְּנֵי מָה בּוֹצְרִין בְּטָהֳרָה וְאֵין מוֹסְקִין בְּטָהֳרָה3113? אָמַר: מֻבְטָח אֲנִי בָּזֶה שֶׁיּוֹרֶה הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל. לֹא הָיוּ יָמִים מֻעָטִים עַד שֶׁהוֹרָה הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל.
שְׁלשָׁה כֹּהֲנִים הָיוּ, אֶחָד אָמַר: "הִגִּיעַנִי כְּפוֹל3114", וְאֶחָד אָמַר: "הִגִּיעַנִי כְזָיִת", וְאֶחָד אָמַר: "הִגִּיעַנִי כִּזְנַב הַלְּטָאָה". בָּדְקוּ אַחֲרָיו וּמָצְאוּ בּוֹ שֶׁמֶץ פְּסוּל3115 (שם:).
קנב שְׁנֵי תַלְמִידִים הָיוּ יוֹשְׁבִים לִפְנֵי רַב; אֶחָד אָמַר: עָשִׂיתָ לָנוּ שְׁמוּעָה זוֹ כְּדָבָר־אַחֵר מְסֻנָּק3116; וְאֶחָד אָמַר: עָשִׂיתָ לָנוּ שְׁמוּעָה זוֹ כִּגְדִי מְסֻנָּק. וְלֹא הָיָה3117 רַב מֵסִיחַ עִם הָרִאשׁוֹן (שם).
קנג דִּבְּרוּ חֲכָמִים בְּלָשׁוֹן נְקִיָּה (סנה' סח:).
––––––––––
קנד בַּעֲוֹן נַבְלוּת־פֶּה צָרוֹת רַבּוֹת וּגְזֵרוֹת קָשׁוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת וּבַחוּרֵי שׂוֹנְאֵי־יִשְׂרָאֵל3118 מֵתִים, וִיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת צוֹעֲקִים וְאֵינָם נַעֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל־כֵּן עַל־בַּחוּרָיו לֹא־יִשְׂמַח אֲדֹנָי וְאֶת־יְתֹמָיו וְאֶת־אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם, כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרָע וְכָל־פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה, בְּכָל־זֹאת לֹא־שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה"3119 (שבת לג.).
קנה אָמַר רַב חָנִין בַּר רָבָא: הַכֹּל יוֹדְעִין כַּלָּה לָמָּה נִכְנְסָה לַחֻפָּה, אֶלָּא כָּל־הַמְנַבֵּל פִּיו אֲפִלּוּ חוֹתָמִין עָלָיו גְּזַר־דִּין שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה לְטוֹבָה הוֹפְכִין עָלָיו לְרָעָה. אָמַר רַבָּה בַּר שִׁילָא אָמַר רַב חִסְדָּא: כָּל־הַמְנַבֵּל אֶת־פִּיו מֵעֲמִיקִין לוֹ גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "שׁוּחָה עֲמֻקָּה פִּי זָרוֹת3120"3121. רַ' נַחֲמָן בַּר יִצְחָק אָמָר: אַף שׁוֹמֵעַ וְשׁוֹתֵק3122 (שם).
קנו שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אַל יַשְׁמִיעַ אָדָם לְאָזְנָיו דְּבָרִים בְּטֵלִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נִכְווֹת תְּחִלָּה לָאֵבָרִים3123 (כת' ה:).
קנז דָּרַשׁ בַּר־קַפָּרָא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל־אֲזֵנֶךָ"3124? – אַל תִּקְרָא "אֲזֵנֶךָ" אֶלָּא "אָזְנְךָ", שֶׁאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן יַנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ בְּאָזְנָיו. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַ' אֶלְעָזָר: מִפְּנֵי מָה אֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁל אָדָם דּוֹמוֹת לִיתֵדוֹת? שֶׁאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן יַנִּיחַ אֶצְבְּעוֹתָיו בְּאָזְנָיו.
שָׁנוּ דְבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל: מִפְּנֵי מָה אֹזֶן כֻּלָּהּ קָשָׁה וְהָאַלְיָה3125 רַכָּה? שֶׁאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן יָכֹף אַלְיָה לְתוֹכָהּ (שם.:).
קנח רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אָדָם נָאֶה וּמְשֻׁבָּח וּמוֹצִיא דָבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו – מְשָׁלוֹ לְמָה הַדָּבָר 3126 דּוֹמֶה? לִטְרַקְלִין גְּדוֹלָה וּבִיב שֶׁל בֻּרְסְקִי3127 קָבוּעַ בְּתוֹכָהּ (ד"א ג).
––––––––––
קנט רַב כָּהֲנָא חָלָה. שָׁלְחוּ חֲכָמִים אֶת־רַ' יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ שֶׁל רַב אִידִי, אָמְרוּ לוֹ: לֵךְ בְּדֹק מַה דִּינוֹ3128? בָּא וּמְצָאוֹ שֶׁמֵּת. קָרַע אֶת־בִּגְדוֹ וְהֶחֱזִיר אֶת־הַקֶּרַע לַאֲחוֹרָיו3129 וְהָיָה בוֹכֶה וְהוֹלֵךְ. כְּשֶׁבָּא אָמְרוּ לוֹ: מֵת? אָמַר לָהֶם: אַתֶּם אֲמַרְתֶּם, אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי – "וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל"3130 (פס' ג:; ע"י).
קס רַב בֶּן אָחִיו3131 שֶׁל רַ' חִיָּא וּבֶן אֲחוֹתוֹ, כְּשֶׁעָלָה לְשָׁם3132, אָמַר לוֹ רַ' חִיָּא: אַבָּא קַיָּם3133? אָמַר לוֹ: אִמָּא קַיָּמֶת3134. אָמַר לוֹ: אִמָּא קַיָּמֶת? אָמַר לוֹ: אַבָּא קַיָּם. אָמַר לוֹ לְשַׁמָּשׁוֹ: חֲלוֹץ לִי3135 מַנְעָלָי (שם ד.).
קסא יוֹחָנָן חֲקוּקָאָה יָצָא לִכְפָרִים3136. כְּשֶׁבָּא אָמְרוּ לוֹ: חִטִּים נַעֲשׂוּ יָפוֹת? אָמַר לָהֶם: שְׂעוֹרִים נַעֲשׂוּ יָפוֹת3137. אָמְרוּ לוֹ: צֵא וּבַשֵּׂר לַסּוּסִים וְלַחֲמוֹרִים!…
– וּמֶה הָיָה לוֹ לוֹמַר?
– "אֶשְׁתָּקַד3138 נַעֲשׂוּ חִטִּים יָפוֹת", אוֹ "עֲדָשִׁים נַעֲשׂוּ יָפוֹת3139". (שם ג:).