הערות וביאורים · 1441–1500
1441ונתפשרתי – נעשה שלום לי עם הקב"ה; וי"מ: התרתי עצמי מן הדין,
כגון "נסתבכו בגדיו בקוצים הרי זה מפשרן" (ירוש' שבת פ"ז, ה"ב).
1444תכתב זאת וגו' – לפני זה כתוב: "פנה אל תפלת הערער".
1450והדמים – כסף לשלם שכר לרופא.
1452אספלנית – רטיה, תחבושת.
1456עד מהלך חמש מאות שנים – כמן הארץ עד לרקיע.
1458תחת כנפי החיות – כלו' בסתר.
1459מפני מדת הדין – שלא תראה מדת הדין ותקטרג עליהם.
1460מרפה ידיהם של בעלי תשובה – שיבואו להתיאש ויאמרו אין תשובה
מועלת.
1461ויעתר – ויחתר – יש קוראים לעתירה חתירה (ירו' סנה' פ"י, ה"ב;
רו"ר ה).
1462דברי הימים ב' ל"ג, יג.
1463מפני מדת הדין – להסתירו מפניה.
1465המוחלטים – רשעים גמורים שכבר הוחלט גזר דינם לפורענות.
1466מעכבת את הפורענות – אינה קורעת גזר דינם אלא דוחה את הפורענות
ובינתים אפשר שתבוא זכות לידם.
1469כאן מאהבה – כשהוא שב מאהבת ה' הזדונות נעשות לו כזכיות.
1470כאן מיראה – מיראת ה', נעשות לו כשגגות.
1472במערבא – כך קראו אנשי בבל לא"י, שהיא במערב ארצם.
1478פרי חובה – קרבנות שבאים על החטא.
1479אוהבם נדבה – חביבים הם עלי כקרבנות נדבה.
1482מהם לא נאמר וכו' – כששב אפי ממנו ארפא משובת כולם.
1483ונקה לא ינקה – משמע פעם מנקה ופעם אינו מנקה.
1486חלוקי כפרה – חלוקים לענין כפרת עונות.
1487שובו בנים… ארפא – שובו ומיד ארפא.
1490מכל חטאתיכם – לא־תעשה משמע, שמביאין על זה חטאת.
1492כריתות ומיתות בי"ד – עבירות שחייבין עליהן כרת או מיתה בידי
בי"ד.
1493ממרקים – מנקים ומטהרים.
1494פשעם… עונם – זדונות ועבירות חמורות משמע.
1497לא נתנבאו – על הטובה העתידה.
1499במקום שבעלי תשובה וכו' – כלו' בעלי תשובה גדולים מצדיקים גמורים.