ו. משֶׁה חוֹזֵר לְמִצְרָיִם
לח "וַיֵּלֵךְ משֶׁה"1662 – לְהֵיכָן הָלָךְ? שֶׁהָלַךְ לִטּוֹל1663 אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו. אָמַר לוֹ יִתְרוֹ: לְהֵיכָן אַתָּה מוֹלִיכָם? אָמַר לוֹ: לְמִצְרָיִם. אָמַר לוֹ יִתְרוֹ: אוֹתָם שֶׁהֵם בְּמִצְרַיִם מְבַקְּשִׁים לָצֵאת – וְאַתָּה מוֹלִיכָם? אָמַר לוֹ: לְמָחָר [יִשְׂרָאֵל] עֲתִידִים לָצֵאת וְלַעֲמוֹד עַל הַר סִינַי לִשְׁמוֹעַ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא "אָנֹכִי יְיָ אֱלהֶיךָ"1664 – וּבָנַי לֹא יִשְׁמְעוּ כְמוֹהֶם! מִיָּד "וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם"1665 – אָמַר לוֹ: לֵךְ לְשָׁלוֹם וְתִכָּנֵס לְשָׁלוֹם וְתָבוֹא לְשָׁלוֹם (שמ"ר ד).
לט "לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם"1666 – אָמַר רַ' רְאוּבֵן: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה בְּמִדְיָן "לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם" נֶחֱלַק הַדִּבּוּר לִשְׁנֵי קוֹלוֹת וְנַעֲשָׂה דוּ־פַרְצוּפִים1667, וְהָיָה משֶׁה שׁוֹמֵעַ בְּמִדְיָן "לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם" וְאַהֲרֹן שׁוֹמֵעַ [בְּמִצְרַיִם] "לֵךְ לִקְרַאת משֶׁה הַמִּדְבָּרָה"1668, הֱוֵי – "יַרְעֵם אֵל בְּקוֹלוֹ נִפְלָאוֹת"1669 (שמ"ר ח).
מ "וַיִּקַּח משֶׁה אֶת־אִשְׁתּוֹ וְאֶת־בָּנָיו"1670 – בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר [הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא] לְאַהֲרֹן: לֵךְ לִקְרַאת משֶׁה הַמִּדְבָּרָה"1671. יָצָא לִקְרָאתוֹ וְהָיָה מְחַבְּקוֹ וּמְנַשְּׁקוֹ. אָמַר לוֹ: משֶׁה! הֵיכָן הָיִיתָ כָל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ? אָמַר לוֹ: בְּמִדְיָן. אָמַר לוֹ: מַה טַּף וְנָשִׁים אֵלּוּ עִמָּךְ? אָמַר לוֹ: אִשְׁתִּי וּבָנָי. – וּלְאָן אַתָּה מוֹלִיכָם? – לְמִצְרָיִם. אָמַר לוֹ: עַל הָרִאשׁוֹנִים1672 אָנוּ מִצְטַעֲרִים, וְעַכְשָׁו נִצְטַעֵר גַּם בְּאֵלּוּ! בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר [משֶׁה] לְצִפּוֹרָה: לְכִי לְבֵית אָבִיךְ. לְכָךְ נֶאֱמַר: "אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ"1673.