📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 961–1020

961

והניחה שם את האוכל – לבשלו.

↩ חזרה לטקסט
962

נופל בזה – באש של גיהנם.

↩ חזרה לטקסט
963

ושגר – שלח.

↩ חזרה לטקסט
964

והקבילו – קָבלו, התאוננו.

↩ חזרה לטקסט
965

שוה לנו המות – יפה לנו המות.

↩ חזרה לטקסט
966

מתלוצץ בעוברי עבירה – שאינם יכולים לכבוש את יצרם.

↩ חזרה לטקסט
967

דקל – תמר.

↩ חזרה לטקסט
968

מטפס ועולה – נאחז בידיו ועולה.

↩ חזרה לטקסט
969

הניחו יצרו – הרפה ממנו.

↩ חזרה לטקסט
970

הכריזו – קראו, השמיעו.

↩ חזרה לטקסט
971

עשיתי דמיך שתי מעין – הייתי עושה את מחירך שתי פרוטות. כלומר: חייך לא היו שוים כלום.

↩ חזרה לטקסט
972

במצר – בחבל המתוח לרוחב הנהר להחזיק בו.

↩ חזרה לטקסט
973

שטעו בה מלאכי השרת – שזנו אחריה, כמו שנאמר "ויראו בני אלהים את בנות האדם כי טובות הנה" וגו' (ברא' ו', ב).

↩ חזרה לטקסט
974

ונעצם – תקע את המסמרים.

↩ חזרה לטקסט
975

נזדעזע – רעד, חרד.

↩ חזרה לטקסט
976

בכרכי הים – במדינת הים.

↩ חזרה לטקסט
977

זהובים – מטבעות של זהב.

↩ חזרה לטקסט
978

וטפחו – הכו.

↩ חזרה לטקסט
979

גפה של רומי – כנפו של נשר רומי: והיא לשון שבועה.

↩ חזרה לטקסט
980

במדבר ט"ו, מא.

↩ חזרה לטקסט
981

ליפרע – לענוש.

↩ חזרה לטקסט
982

במקחך – בקניה שלך.

↩ חזרה לטקסט
983

שיצרה שחוט – עי' למעלה "עבודה־זרה".

↩ חזרה לטקסט
984

ונכפה – ונכבוש.

↩ חזרה לטקסט
985

זו מנין לך – מנין היית יודע שיתחבאו.

↩ חזרה לטקסט
986

מזמה תשמור עליך – התורה שומרת מעבירה.

↩ חזרה לטקסט
987

משלי ב', יא.

↩ חזרה לטקסט
988

קלתות – סלים קטנים שהנשים נותנות בהן את מלאכת ידן.

↩ חזרה לטקסט
989

הטרחתני וכו' – שהיה אליהו רחוק מאותו המקום וטס לכאן להצילו.

↩ חזרה לטקסט
990

מי גרם לי – להיות רוכל ומצוי אצל נשים.

↩ חזרה לטקסט
991

שיפה – כלי.

↩ חזרה לטקסט
992

וסלקו – הסירו, שלא תברחנה השבויות.

↩ חזרה לטקסט
993

והגביהו לבדו – בכוח התאוה.

↩ חזרה לטקסט
994

נפשח – פשק רגליו ועמד.

↩ חזרה לטקסט
995

הדרך רחוקה וכו' – הליכה בחבורה בדרך רחוקה נעימה.

↩ חזרה לטקסט
996

אלו היה שונאי במקומם – על עצמו אמר, ותלה בשונאו, משום "אל תפתח פה לשטן".

↩ חזרה לטקסט
997

לשלוט בעצמו – לכבוש את יצרו.

↩ חזרה לטקסט
998

תלה עצמו – נסמך.

↩ חזרה לטקסט
999

כל הגדול מחברו וכו' – כלו' אין לך להצטער על כך.

↩ חזרה לטקסט
1000

חץ בעיניך השטן – כלו' איני מתירא ממך.

↩ חזרה לטקסט
1001

כיחו וניעו – ליח הפה והחוטם.

↩ חזרה לטקסט
1002

לומר כך – לומר חץ בעיניך השטן.

↩ חזרה לטקסט
1003

חרותא – שם זונה מפורסמת במקומה (בל"י חאריס – גראציע).

↩ חזרה לטקסט
1004

עד שמת באותה מיתה – מן התענית והצער.

↩ חזרה לטקסט
1005

והעלה לבו טינא – כלו' נתמלא שעמום וגעגועים עליה.

↩ חזרה לטקסט
1006

להוט אחר בולמוס וכו' – נמשך ביותר אחר התאוה.

↩ חזרה לטקסט
1007

אין ממנין אותו אפיטרופוס – מפקח ומשגיח; כלו' אין שום אדם נאמן על העריות.

↩ חזרה לטקסט
1008

הרהורי עבירה – מחשבה של זמה.

↩ חזרה לטקסט
1009

ריח של בשר – הריח מגרה את תאותו של הרעב יותר מן הבשר עצמו.

↩ חזרה לטקסט
1010

יצר תהא שמאל דוחה וכו' – ואין לדחותו בשתי ידים.

↩ חזרה לטקסט
1011

כשהרגו ליצה"ר של ע"ז – עי' למעלה "עבודה־זרה סע' פב.

↩ חזרה לטקסט
1012

של עברה – של זמה.

↩ חזרה לטקסט
1013

יחרב העולם – שיבטלו התאוות.

↩ חזרה לטקסט
1014

נתבקשה ביצה וכו' – שאפילו התרנגלת פסקה מלהטיל ביצים.

↩ חזרה לטקסט
1015

כחלו את עיניו – עורו את עיניו בסם.

↩ חזרה לטקסט
1016

להתש – להחליש.

↩ חזרה לטקסט
1017

כבר נעקר – עי' בסמוך למעלה.

↩ חזרה לטקסט
1018

בראשית א', לא.

↩ חזרה לטקסט
1019

קהלת ד', ד.

↩ חזרה לטקסט
1020

אנו לא באנו לעולם – שהיו כמלאכים ולא היו מולידים בנים.

↩ חזרה לטקסט