ג. משֶׁה יוֹצֵא אֶל אֶחָיו

כ "וַיֵּצֵא אֶל־אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם"1580 – מַהוּ "וַיַּרְא"? שֶׁהָיָה רוֹאֶה בְּסִבְלוֹתָם וּבוֹכֶה וְאוֹמֵר: חֲבָל לִי1581 עֲלֵיכֶם, מִי יִתֵּן מוּתִי עֲלֵיכֶם! שֶׁאֵין לְךָ מְלָאכָה קָשָׁה מִמְּלֶאכֶת הַטִּיט. וְהָיָה נוֹתֵן כְּתֵפָיו וּמְסַיֵּעַ1582 לְכָל־אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם.
רַ' אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה הַגְּלִילִי אוֹמֵר: רָאָה מַשָּׂא גָדוֹל עַל קָטָן וּמַשָּׂא קָטָן עַל גָּדוֹל, וּמַשָּׂא אִישׁ עַל אִשָּׁה וּמַשָּׂא אִשָּׁה עַל אִישׁ, וּמַשָּׂא זָקֵן עַל בָּחוּר וּמַשָּׂא בָחוּר עַל זָקֵן, וְהָיָה מַנִּיחַ דַּרְגּוֹן1583 שֶׁלּוֹ וְהוֹלֵךְ וּמְיַשֵּׁב לָהֶם סִבְלוֹתֵיהֶם וְעוֹשֶׂה כְּאִלּוּ מְסַיֵּעַ לְפַרְעֹה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אַתָּה הִנַּחְתָּ עֲסָקֶיךָ וְהָלַכְתָּ לִרְאוֹת בְּצַעֲרָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְנָהַגְתָּ בָהֶם מִנְהַג אַחִים, אֲנִי מַנִּיחַ אֶת־הָעֶלְיוֹנִים וְאֶת הַתַּחְתּוֹנִים וַאֲדַבֵּר עִמָּך
דָּבָר אַחֵר: "וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם" – רָאָה שֶׁאֵין לָהֶם מְנוּחָה, וְאָמַר לְפַרְעֹה: מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ עֶבֶד, אִם אֵינוֹ נָח יוֹם אֶחָד בְּשָׁבוּעַ הוּא מֵת; וְאֵלּוּ עֲבָדֶיךָ, אִם אֵין אַתָּה מֵנִיחַ לָהֶם יוֹם אֶחָד בְּשָׁבוּעַ הֵם מֵתִים. אָמַר לוֹ: לֵךְ וַעֲשֵׂה לָהֶם כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר. הָלֵךְ משֶׁה וְתִקֵּן לָהֶם אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת לָנוּחַ (שם; ויק"ח לז).
כא "וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי"1584 – מִי הָיָה אִישׁ מִצְרִי? אָבִיו שֶׁל מְגַדֵּף, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֵּצֵא בֶּן־אִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן־אִישׁ מִצְרִי"1585; "מַכֶּה אִישׁ־עִבְרִי"1586 – בַּעְלָהּ שֶׁל שְׁלוֹמִית בַּת דִּבְרִי.
כֵּיצַד? נוֹגְשִׂים הָיוּ מִן הַמִּצְרִים וְשׁוֹטְרִים מִיִּשְׂרָאֵל. נוֹגֵשׁ מְמֻנֶּה עַל עֲשָׂרָה שׁוֹטְרִים וְשׁוֹטֵר מְמֻנֶּה עַל עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל. וְהָיוּ הַנּוֹגְשִׂים הוֹלְכִים לְבָתֵּי הַשּׁוֹטְרִים בְּהַשְׁכָּמָה לְהוֹצִיאָם לִמְלַאכְתָּם לִקְרִיאַת־הַגָּבֶר1587. פַּעַם אַחַת רָאָה נוֹגֵשׂ מִצְרִי לִשְׁלוֹמִית בַּת דִּבְרִי, אִשְׁתּוֹ שֶׁל שׁוֹטֵר יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיְתָה יְפַת תֹּאַר, שְׁלֵמָה מִכָּל מוּם, וְנָתַן עֵינָיו בָּהּ. עָמַד בִּשְׁעַת קְרִיאַת הַגֶּבֶר וְהָלַךְ אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ: "לֵךְ כְּנוֹס עַשְׂרוֹתֶיךָ"1588, וְהִטְמִין עַצְמוֹ לַאֲחוֹרֵי הַסֻּלָּם. כֵּוָן שֶׁיָּצָא בַעְלָהּ, חָזַר הַמִּצְרִי וְקִלְקֵל עִמָּהּ1589. הָפַךְ בַּעְלָהּ לַאֲחוֹרָיו וְרָאָה אֶת־הַמִּצְרִי יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ. חָזַר [לְבֵיתוֹ] וְשָׁאַל אוֹתָהּ: שֶׁמָּא נָגַע בָּךְ? אָמְרָה לוֹ: הֵן, וּסְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאַתָּה הוּא. כֵּוָן שֶׁיֶּדַע הַנּוֹגֵשׂ שֶׁהִרְגִּישׁ בַּדָּבָר הֶחֱזִירוֹ לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ וְהָיָה מַכֵּהוּ כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹמֵר לוֹ: "עֲמוֹל הֵיטֵב, עֲמוֹל הֵיטֵב!" וְהָיָה מְבַקֵּשׁ לְהָרְגוֹ.
"וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא"1590 – רָאָה משֶׁה בְּרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ מֶה־עָשָׂה לוֹ בַּבַּיִת וְרָאָה מַה־שֶּׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת לוֹ בַּשָּׂדֶה. אָמַר: לֹא דַי לְרָשָׁע זֶה שֶׁעִנָּה אֶת־אִשְׁתּוֹ, אֶלָּא שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהָרְגוֹ!
"וַיַּרְא כִּי־אֵין אִישׁ"1591 – רָאָה שֶׁאֵין מִי שֶׁיַּעֲמֹד וִיקַנֵּא לִשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְיַהַרְגֵהוּ, מִיָּד "וַיַּךְ אֶת־הַמִּצְרִי"1592 – נָטַל מַגְרֵפָה שֶׁל טִיט וְהוֹצִיא אֶת־מֹחוֹ (שמ"ר א; ויק"ר לב; תנח' שמ', אמור).
כב "וַיַּךְ אֶת־הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל"1593 – אָמַר משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: אַתֶּם מְשׁוּלִים כְּחוֹל; מָה הַחוֹל אָדָם נוֹטְלוֹ מִכָּאן וְנוֹתְנוֹ בְכָאן וְאֵין קוֹלוֹ נִשְׁמָע, כָּךְ לֹא יֵצֵא דָבָר זֶה1594 מִפִּיכֶם (תנח' שמות).
כג "הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת־הַמִּצְרִי… וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר"1595 – שֶׁהָיָה מֹשֶׁה מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר: מֶה־חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁתַּעְבְּדוּ מִכֹּל־הָאֻמּוֹת? כֵּוָן שֶׁשָּׁמַע דְבָרָיו אָמַר: "אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר"! – עַתָּה יָדַעְתִּי עַל אֵיזֶה דָבָר הֵם מִשְׁתַּעְבְּדִים; לְשׁוֹן הָרָע1596 יֵשׁ בֵּינֵיהֶם, וְהֵיאַךְ יִהְיוּ רְאוּיִם לִגְאֻלָּה? (שמ"ר א).
כד "וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה"1597 – שֶׁעָמְדוּ דָתָן וַאֲבִירָם וְהִלְשִׁינוּ עָלָיו.
"וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת־משֶׁה"1598 – שָׁלַח פַּרְעֹה וְהֵבִיאוּ סַיִף1599 שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ וּנְתָנוּהָ עֶשֶׂר פְּעָמִים עַל צַוָּארוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וְנַעֲשָׂה צַוָּארוֹ כְּעַמּוּד שֶׁל שַׁיִשׁ וְלֹא הִזִּיקַתּוּ.
"וַיִּבְרַח משֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה"1600 – אָמַר רַ' יַנַּאי; וְכִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לִבְרוֹחַ מִפְּנֵי הַמַּלְכוּת? אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁתָּפְסוּ אֶת־משֶׁה הֶעֱלוּהוּ לְבִימָה1601 וּכְפָתוּהוּ1602 וְהִנִּיחוּ הַסַּיִף עַל צַוָּארוֹ וְחִיְּבוּהוּ לְהָתֵז1603 אֶת־רֹאשׁוֹ, יָרַד מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם וְנִדְמָה לָהֶם בִּדְמוּת משֶׁה. תָּפְסוּ אֶת־הַמַּלְאָךְ וּבָרַח משֶׁה. אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל־הַסִּנְקְלֵיטִין1604 שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים לִפְנֵי פַרְעֹה נַעֲשׂוּ בְאוֹתָהּ שָׁעָה מֵהֶם אִלְּמִים, מֵהֶם חֵרְשִׁים, מֵהֶם סוֹמִים1605, מֵהֶם חִגְּרִים1606. הָיָה אוֹמֵר לָאִלְּמִים: הֵיכָן משֶׁה? וְלֹא הָיוּ מְדַבְּרִים; לַחֵרְשִׁים – וְלֹא הָיוּ שׁוֹמְעִים; לַסּוֹמִים – וְלֹא הָיוּ רוֹאִים; לַחִגְּרִים – וְלֹא הָיוּ מְהַלְּכִים (שם; שהש"ר ז; מכיל' יתרו – עמלק א).